אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר
שאלה כד
עד מפי עד שאמר פלוני מת או נהרג במלחמה ולא אמר ע"א קברתיו בפירוש או שהעיד העד האחד שנטבע בים ומצאו על שפת הים ולא אמר שראוהו לאלתר או סימני' אי תלינן להקל אי הוה ע"א קמן הוה אמר לן כל מה שצריך ודמי למ"ש הרמב"ם וש"ע סעיף ה'. או אזלינן לחומרא דהא אי הוה העד קמן הוה צריכים לחקור אותו דילמא אמר בדדמי וא"כ גם העד האומר משמו לא עדיף מיני' ולא מהני ע"כ השאלה:
תשובה הרב מהריב"ל ח"א כלל א' תשוב' א' וביותר בשאלה ט' בסוף הכלל הכריע להקל מהאי דרמב"ם הנ"ל ובעל ת"ה ע"ש טעמו ונמשכו אחריו האחרונים הרב ר"ש כהן סי' קפ"ג והרב ר' בצלאל אשכנזי סי' ך"א להקל בפרט בחששא דרבנן דהא בע"א במלחמה ובים כששהה שיעור (מים) [שת"נ] אינו אלא חשש דרבנן דהא אם נשאת לא תצא ועוד שהרב מיקל בע"א ואינו מצריך לומר קברתיו כי אם באשה עצמה ולא בע"א וכמבואר במהריב"ל באורך והרב משאת בנימין העיד כן בתשוב' סי' צ"ח בשם תשוב' הרב הב"י סי' י"א (דשמא) [ושמא[ (הכי) [הב"י[ קאי אגוי מסל"ת שהעיד אחד בשמו דמצריך הרמב"ם לומר קברתיו ובזה כשא' העיד משם הגוי סגי בלא קברתיו כיון דהב"י חולק אהרמב"ם בזה אבל בקברתיו בע"א במלחמה דהרוב פוס' ס"ל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרבה מהאחרוני' דהבעי' לא אפשיט' ובעינן וקברתיו כמו שהאריכו בזה ראשונים ואחרונים י"ל דס"ל להב"י ג"כ דלא מהני כשלא אמר הע"א קברתיו וחילוק זה מבואר להדי' בתשוב' אחרונים נלאתי להעתיקם ומה שהביא הרב מ"ב שם ראי' מתשובת הרב ב"י הוא דסמך ג"כ אדברי הרבה פוסקים דס"ל דדבר אינו כמלחמה וא"צ וקברתיו ע"ש שכתב אפשר דבכה"ג לא מחמרינן כולי האי גבי דבר כו' וק"ל וחבל נביאים נתנבאים בנ"ד להחמיר והוא הרב ראב"ח בש"ת סימן ס"ט יעוין שם וכדבריו פסק הרב אלשקא"ר סימן ק"ה וכו' והרב רי"ט בחלק טא"ה בתשובותיו סימן ל"ב נוטה להחמי' בראיות גם בסי' ל"ג שם מחמיר בקברתיו במלחמה ובמיי' עד שיאמר וקברתיו אפילו מפי עד שאינו לפנינו לפי ששם מצוי הטעות ואמר בדדמי אין העדות שלם עד שיאמר שבדק יפה וראה שמת לגמרי וכל שלא אמר ה"ז חסרון בגופו של עדות וכמ"ש בתשו' כו' ועיין שם עוד בסי' הנ"ל גם בש"ת מהר"מ לובלין סי' נ"א מחמיר בזה ע"ש ובסי' ל"ז ואני הצעיר איני כדאי להכריע בין ההרים שמא ירוצו כו' מ"מ מאחר שראיתי מרבותי ז"ל למעשה שהקילו כדעת המקילין נ"ל להביא קצת ראי' לדעת המקילין מהא דגרסינן בפרק בתרא דיבמות משיאי' ע"פ בת קול כו' ומעשה בצלמון כו' נשכני נחש כו' ופריך וליחוש שמא שד הוא כו' ע"ש ולא פריך וליחוש שמא כשאמר איש פלוני מת דילמא מת במלחמה קאמר או שמא גוי הוה וצריך להרמב"ם קברתיו אפי' במת סתם אלא בע"כ כל היכא שאין העד לפנינו לא דייקינן כולי האי וכדמסיק בשע' הסכנה כו' והוי כמו שאין העד לפנינו להרמב"ם דלא חיישינן שמא אמר בדדמי ומכאן ראי' להרמב"ם ולחמקילים הנמשכים אחרי' דאין מדקדקין בעיגונא כשאין העד לפנינו בכל הדברים שצריכ' לחקור כשהוא בפנינו וראיתי שהריב"ש בש"ת והביאו בכ"מ פ"ל מ"ה גירושין מביא ראי' מכאן דמסל"ת נקרא אפי' כשאמר איש פלוני מת בלתי דברים אחרים מדלא פריך וליחוש דילמא גוי הוה ולא מהני כשאומר איש פלוני מת אלא ש"מ דמהני ע"ש ודמי לראי' דנ"ד. הנה אחרי העיון נראה דאי' ראיית הריב"ש מוכרחת וכבר שאלתי לרבותי ואין מי שהשיב לי בזה דברים המתיישבים על הלב שהרי בגיטין דף ס"ו ע"א גבי מי שהי' מושלך בבור כו' פריך בכה"ג וליחוש כו' ע"ש ואיכא נמי למפרך וליחוש דלמא גוי הוה שאמר כתבו גט לאשתי ושם לא שייך לומר תירוץ דהריב"ש דבגט כ"ע לא מהני אי הוה ידעינן בוודאי דהוה גוי ובע"כ צ"ל בסוגיא דגיטין דהוה מצי למפרך מגוי ואם כן גם בעיגו' י"ל כה"ג ודו"ק וכמדומה שהרב ב"ח לא הרגיש בזה כי אין ספרו תחת ידי כעת איברא דמצד מ"ש הרב משאת בנימין בכמה דוכתין בתשובותיו ובסוף ספרו בש"ע שלו דכל מקום דאיתא פלוגתא דרבנן בעיגונ' אזלינן להקל והשיג אמהרא"י ז"ל שפסק בש"ת להחמיר וסעד לדבריו הבי' משאלות ותשובות הרא"ם ז"ל סי' ל"ו וראייתו ממש (עייו') ע"ש הנה בזה הי' לי פתחון פה קמי דמרן מוהר"ר העשיל ז"ל דהרב מ"ב לא דק יפה בהרא"ם ז"ל דמחשיב עגונ' לשעת הדחק לסמוך אדברי רבים כ"ש אדברי יחיד שמקילין דהא ליתא דבכל דוכתא דאמרינן כדאי הי' או רגי' לסמוך עליו בשעת הדחק היינו דפלוגתא הוא בכל ענין כגון במע"ל שבנדה דס"ל לר"א דדי שעתן ולרבנן מטמא הטהרות מע"ל וראה ר' לסמוך אדברי ר"א בשעת הדחק בשעת בצור' לפרש"י ולהתי' כגון שהלך השואל או דאפילו טהרות עבד' כמבואר בריש נדה אבל כל היכא דפלוגתייהו בשעת הדחק כגון בעגונה עצמה ורבים ס"ל להחמיר והיחיד להקל וודאי דאין לסמוך כלל אדברי יחיד שהרי רבים ראו שהוא דחוק ואפ"ה חלקו אדברי היחיד וס"ל (לרבינו) [לרבים] דלא מקילין כלל בעדות האשה כשאין העדות ברור לדעתן בתחיל' עדות וכדאמרי' פרק יש בכור כי אקילו רבנן באשה בסופה אבל לא בתחילה א"כ כי נחלקו רבים עם יחיד או אפי' עם רבים בתחילת עדות אי מהני כגון אי הוה מסל"ת בגוי או אי צריך קברתיו וכיוצא בו הוה ספק בתחילת עדות ודאי אזלינן לחומר' והכי מסיק שם הרא"ם ז"ל להדי' וז"ל ואע"ג דלא מקילינן משום עיגונ' דאיתתא אלא בעדים עצמן אבל בגופו של עדות לא כדאמרינן בפ' יש בכור כו' פי' לא הקילו רבנן' אלא בעדים עצמן אחר שנחקרה עדותן בעדות ברורה שאז אפי' העדים הם פסולים מאחר שמעידים בדבר ברור כו' אבל בגוף האשה עצמה אחמור בה רבנן טובא כדמוכח מלתא בכולא שמעתתא איכא דעביד סמתרי וחיי מ"מ היכא דלא אשכחן שום מהפוסקים להקל באותו דבר אז לא נוכל אנחנו להקל בו כו' אבל בנ"ד דאשכחן פוסקי' רבים ועצומי' שהקילו בו כו' וכ"ש שהן אחרונים וראו כל דברי הראשונים וכ"ש שעשו מעשה כו' עכ"ל בקצרה הרי שלא נשא אל לבי להקל כ"א שהרבים מהפוסקים מקילין ולא לסמוך אדברי יחיד או כשהן שווין אף שתחלת דברי הרא"ם נוטין לדברי המ"ב נראה דאין לסמוך ע"ז כלל לסמוך חליל' אדברי יחיד כמו שהוכחתי לעיל דאין זה שעת הדחק כיון דלדעת הרבים אין זה עדות ברור ואפי' כשהם שווין אזלינן בספיקא לחומרא גם המעיין בדברי הרא"ם יראה שצידד להקל שהי' ירא שלא תיפוק חורבנא מיני' ע"ש סוף דבר שגם דעת מ"ו הנ"ל ז"ל הי' נוטה שלא כדעת הרא"ם אמנם בנ"ד נראה להתיר מאחר שרבים מרבותי ראיתי למעשה שפסקו להקל וגם הרבה פוסקים שמקילי' וכמ"ש לעיל ובתר רישא גופא אזיל. ומעתה הנני אודיע למ"ר שהנעל' מהרר"א דיין שאלני ג"כ על שריותא דאיתתא ובאמת לא רציתי להכניס ראשי שכמדומה לי שכל הרוגי לובלין הי"ד לא הי' שעת הכושר לראותן תוך ג' ימים להריגתן כי הריקים ימ"ש הרגו ורצחו וחמסו יותר מז' ימים זה אחר זה וצריך האשה או החכם לחקור על זה בק"ק הנ"ל אכן אף כשלא נתברר בק"ק הנ"ל או שיתבררו להיפוך שנקברו אחר ג' ימים יש עדיין לצדד להקל דשמא האשה ראשונה העידה על הריגתו שהיתה לה סימנים מובהקים בגופו וכמו שכתב ר"מ לובלין סימן קכ"ח ע"ש או לדעת הרר"י כשהגוף שלם וא"כ אנו באים לכלל מחלוקת הנ"ל שכתבתי. איברא שיש עוד צד בנ"ד להקל אף לפי דעת המחמירים והוא דהאשה שני' שהעידה שכל ההרוגים נקברו הוי כאלו אמרה ג"כ על אותו ההרוג הירש טטעש שהעיד' עליו האשה א' שנקבר ג"כ והוא כאלו העידה הראשונ' נהרג ונקבר דמצרפין עדותן אם הי' תוך ג' להריגתן דוק בעדות ותמצא דאל"כ למאי נ"מ העידה האשה השניי' שנקברו ההרוגים של לובלין וא"כ הראשונ' אם ראתה תוך ג' להריגתו והכירו אין לחוש דלמה סברה בדדמי שמת כיון שהשניה מעידה שנקברו כל ההרוגים וזה ברור דאצ"ל וקברתיו דווקא וה"ה כשאמרה שנקבר ע"י אחרים ההרוג שראתה סגי וכך ראיתי בש"ת אלשיך להדי' סימן קי"א ודלא כמשמעות הרד"ך בית קי"א וכמדומה שראיתי בכמה תשובות אחרונים דס"ל לפשיטות דנקבר הוה כמו וקברתיו והוא ברור וכ"כ ר"מ מלובלין סי' קכ"ט בסופו ומעתה אדון בדברי מר בקצת דבריו במ"ש מר ונ"ל דזה יסוד מוסד דשמיעה בעלמא הוא עדיף משאלו אמר אני ראיתיו וכדאי' בש"ע סעי' ה' כו' עכ"ל הוא מלתא דתלי באשלי רברבי הרב מהריב"ל בש"ת ח"ב סי' פ"ט כ"ה ע"א שאמר שמעתי שנהרג פלוני תלינן לומר ששמע מישראל או מגוי מסל"ת ולא אמרינן שמא קול הברה בעלמא ולדבריו נוטי' דברי בני שמואל סי' ס"ב ובש"ת אלשיך סימן מ"ד אכן בש"ת רי"ט החדשים בסי' ל"ג מחמיר בזה וכן מבואר בדברי ריבו' סימן שצ"ח ע"ש ור"מ לובלין סי' נ"א ומ"ש מור"ם בסעיף ה' איירי שמעיד שעכ"פ שמע מעד אלא שא"י אם הי' כשר או פסול ואינו עניין למחלוקת הנ"ל דלדעת המחמירים יש לחוש שמא שמע קול הברה בעלמא כמ"ש ת"ה סימן ר"מ ורנ"ב ומביא בהג"ה סעיף ג' ע"ש אבל מודים בדין מור"ם ז"ל כשאומר בבירור ששמע מעד וא"י מי הוא דוק בלש' מור"ם ותמצא. ומה שדקדק מע"ל מל' רש"י הנה נראה מדברי מע"ל שהיו לפניו רש"י שסביב הרי"ף אבל לפי מ"ש בש"ס שלנו הדברים מבוארים שכתב שם אפי' ששמע מהנשים שמסל"ת כו' דיו כו' ע"ש ומה שתמה מר אמור"ם ז"ל במה שהביא בסט"ז דעת המחמירים הפך מ"ש בסעיף ה' ל"ק מידי דבעדות גוי סגי לו דהאמינו גוי הראשון אבל הגוי מפי גוי לא מהני לדעה זו דהבו דלא לוסיף עלה ולכן לא אמרו במתניתין אלא דהוחזק להיות משיאי' עד מפי עד עבד ושפחה ולא הזכירו גוי כלל ואפי' בגוי אחד הוא פלוגת' דר"ע ורבנן וק"ל כרבנן גם בש"ע ס"ג כתב וז"ל ואפילו עד מפי עד אשה או עבד או שפחה כשירי' כו' ולא כתב גוי מפי גוי כיון דתלי במחלוקת הפוסקים וכ"כ הריב"ש ואלאשקא"ר בתשובותיהם להדי' אכן לדינא הסכימו האחרונים כמהרי"ק ותרומת הדשן וכן כתב מהריב"ל ח"א סי' א' וכ"כ רי"ט בכמה דוכתי' בתשו' אף שראה:
בר חכים נסתפק בזה בטלה דעתו נגד כל הני רבוואת' המקילין וכ"כ מהר"מ לובלין סי' קל"ג האשה הנ"ל יצאה דינה להיתר להתנסבא לכל גבר עפ"י וע"פ בני ישיבה דק"ק פוזין נאם אהרן שמואל מווילנא: