אור ברסלב
אמונת שמואל שאלה כג

אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר

שאלה כג

שאלה כב

אעלה על במותי אב בחכמה ובדעת ובכל מלאכה מלאכת מלאכתו שבתורת ה' תמימה הרב הגדול והרב הכולל נ"י ע"ה פ"ה אב"ד ור"מ כמהר"ר אהרן שמואל נר"י הנה נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי ושאלה אחת יש לי לשאול וזהו תוכן השאלה אשה אחת היתה צועקת אלי צעקה גדולה ומרה והיא מרת נפשה מתפלל' עבור המקרה רעה אשר קרה לה מקרה בלתי טהור וזה כי היתה אלמנה וזה מקרוב נישאת לאלמון אחד ואחר הנשואין טבלה וראתה דם מחמת תשמיש תיכף אחר ביאה ראשונה שאחר טבילתה וכן בשניי' וכן בשלישי ובכל פעם בביאה הא' שאחר טבילתה בדקה אותה תיכף וסמוך ממש ומצאה דם וכן עשתה ג"פ רצופים. ובאתה אלי וצעקה במר נפשה ובכה תבכה ובקשה ממני להורות לה הדרך והמעשה כדת מה לעשות וארדה לראות ולחקור הכצעקתה הבא אלי עשת' ואם לא אדעה וספרה לה לעצמה המעשה שהי' כך הי' בכל ביאות שבעל אותה הבעל הרגישה צער וכאב גדול מאוד בשעת תשמיש אשר כמעט לא הי' ביכולתה לסבול מרוב הכאב ואח"כ תיכף אחר הבעילה וסמוך לה ממש בדקה עצמה ומצאה דם גם הי' הדם אחר בעילתו והי' פוחת והולך דהיינו בפעם שנייה הי' מוצאה דם פחות ממה שהי' מקדם אחר ביאה ראשונה ובביאת הג' לא מצאה רק כ"א כתם אחד רק אחר הבדיקה גם לא הרגישה בפעם ג' כאב גדול כמו בשני פעמים הקדמונים גם אמרה שמקדם טרם שהיתה מזדקקת לבעלה הי' לה וסת קבוע בכל חודש ועתה משעת ביאה ראשונה חדל לה להיות אורח כנשים ויכול להיות שנתעברה ממנו מביאה ראשונה גם אמרה כשטבלה הי' בפעם השני' הי' סמוך לווסתה ממש ואפשר בשעת וסתה כי דרכה הי' בכל ווסת להקדים יום או יומיים והנה לא אמרתי לה לא איסור ולא היתר כי מי אנכי התולעת נבער מדעת להכריע בדבר שנחלקו בו אבות העולם פוסקים ראשונים ודבר שהוא ספק כרת דהא אפילו שותא דרבנן לא גמרינא רק צויתי לפרוש אות' מבעלה שלא תטבול עד אשר אגמר ואדע מה יעשה בה מפי סופרים וספרים ועתה באתי לחוות דעתי דרך משא ומשא לפי קנו שכלי כאשר הורוני מן השמים. הנה הגם שדינא דהאי איתתא ידוע ומפורסם ומפורש בשום שכל בש"ת הרשב"א בסי' תתל"ט והביא הש"ך בי"ד בסי' קפ"ז וז"ל ואם ראתה גם כן כל פעם בביאה ראשונה שאחר טבילתה אסורה לבעלה כאלו ראתה ג"פ רצופים שהרי א"א לה לטבול וכו' מ"מ הואיל ומצינו שהקילו חז"ל בדברים אלו כדי שלא להוציא אשה מבעלה וכמו שכתב הרא"ש בפרק התינוקות וז"ל כי מצינו הרבה פעמים בהש"ס שחשו חכמים לתקנות עגונות והקילו מאוד ומצינו שהקילו חכמים הרבה שלא הצריכה בדיקה עד שתחזק באצבעו' וכוחו' וכו' וא"כ כח דהתיר' עדיף אם יש לה למצוא היתר בדברים אלו כדי שלא להוציא אשה מבעלה ויש חשש עיגון ע"כ אני השואל מרום מעלת כת"ר אם למצוא היתר לאשה זו בדברים אלו בלבד מחמת שהרגישה כאב וצער גדול בשעת תשמיש כי במגילת ספר כתוב בב"י בי"ד סימן קפ"ז משם הג"ה מיימונ"י שכתו' בש"ת ריצב"א אם היא מצטערת הרבה בשעת תשמיש וקשה לה מאוד נראה קצת כחולי ומכה יש לה וכו' דנשמע מזה אם יש לה צער נראה דיש לה מכה וא"כ גבי אשה זו דיש לה צער וכאב גדול א"כ יש לומר דמכה יש לה באותו מקום ובגין כן מרגשת הצער וא"ת היאך יעלה על דעת לומר שהצער נחשב כמכה א"כ למה כתב הריצב"א דמועיל הצער שיש לסמוך אבדיקה בבעל הראשון הלא א"צ בדיקה אם יש לה מכה כי תולה במכתה. די"ל דיש חילוק באם יש לה ווסת אז תולין במכתה אף שאינו ידוע שמוציאה דם כמו שאבאר לקמן ואם אין לה וסת קבוע אז אין תולין במכתה אלא א"כ ידוע בוודאי שמכתה מוציאה דם וכו' וכאן אצל בדיקה לא נחית לפרש ולחלק עדיין בין שיש לה ווסת קבוע או לאו אלא בין יש לה ווסת קבוע או אין לה מועיל הבדיקה וע"כ סתם דבריו וכתב ואם הרגישה צער וכו' יש לסמוך אבדיקה אפי' באין לה ווסת קבוע דאף ביש לה מכה אין תולין אלא בידוע שמוציאה דם ממש מועיל הבדיקה או י"ל שכך מפרש הריצב"א ואם הרגישה צער וכו' יש לסמוך אבדיקה ואף אם נמצא דם על המוך תולה במכתה וכמ"ש הרב מהר"ר יואל זצ"ל ה"ה ב"ס ב"ח בסי' הנ"ל סעיף ז' וגם בספר ש"ך כתוב שם בשם הגאון אביו מהר"מ ז"ל בסי' הנ"ל בס"ק י"ח דאפי' בדקה עצמה בשפופרת ומצאה על המוך תולין במכתה וכו' מ"מ בין כך [בין כך] יש לנו לומר דאם יש לה מכה ווסת קבוע והרגישה צער דכמו מכה יחשב לתלות בה ויותר מזה יש להוכיח ממה שכתוב בב"י בסימן הנ"ל בד"ה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום וכו' וזה לשונו וכתב בשם הריצב"א וכו' הא דקתני נאמנת לומר מכה יש לי שממנה הדם שותת ויורד לאו נאמנת לומר דממכה שותת ויורד קאמר אלא כלפי שאמר אם יש לה מכה תולין במכתה קאמר שאין אנו צריכין לדעת בבירור שיש לה מכה אלא היא עצמה מרגשת במכה ונאמנת לומר מכה יש לי ששם יש דם תולה במכתה שאני אומר ממנה הדם שותת ויורד וכו' נמצא למידין מזה שאם היא רק מרגשת במכה ואינה יודעת בבירור תולין במכתה והכי נמי י"ל דהרגשת הכאב גבי האי איתתא הוה כמו הרגשת המכה ויש עוד ידים מוכיחו' יותר גבי האי איתתא דהרגשת הכאב שלה מחמת מכה היא כי אמרה לו שמקרוב בקשה לעשות רפואה לעצמ' ונתנה חמאה באותו מקום והרגישה הכאב שנקרא בל"א גשמארצ"ט נמצא דהכאב מחמת מכה הוא דאל"כ מהיאך יבא לה הכאב דהרי כתוב רמ"י בלבוש ע"ז סי' הנ"ל וז"ל אם הרגישה צער וכאב בשעת תשמיש לכ"ע יש לסמוך אבדיקה בבעל ראשון שיש רגלים לדבר שמן הצדדים ע"י מכה בא דאי מן המקור לא היה לה כאב מתשמיש דדם המקור בא בלא צער מכה כי רק הוא כולד שם כמו הפירי באילן או כמעיין הנובע וכו'. דנשמע ג"כ אם יש לה כאב ע"כ דדם מכה הוא ולא דם המקור וכו' ועוד יש להביא ראי' מתשובות מהרי"ל בסימן ר"ן והביא בש"ע בסימן קצ"ה בי"ד שרגילה אשה לראות דם במי רגלים ומרגשת כאב בשעת שמטלת מים כגון החולי שקורין הארי"ן ווינ"ד נראה דיש להתיר בכל ענין דהא איכא ידים מוכיחות שיש לה מכה המכאיב אותה בהטלת מים ממנה הדם יוצא ואפי' אם מצאה דם אחר הטלת מים כשמקנחת עצמה טהור דמאחר דמרגשת כאב ואינה מוצאה דם רק אחר הטלת מים וודאי דם מכה הוא וכו' דנשמע ג"כ דהרגשת כאב היא בוודאי מכה וביותר בההיא איתתא דיש לתלות בה אפי' לדעת המחמירים גבי מי רגלים הואיל ויש לה וסת קבוע נשמע מזה הנ"ל ומוכח דהרגשת כאב היא ע"כ מחמת מכה ובוודאי אית לה מכה וביותר בההיא איתתא דיש לה הוכחה גדולה יותר דהרגישה הכאב אף שלא בשעת תשמיש כשעשתה לה הרפואה עם החמאה כנ"ל ועוד ראיי' דהא לא ראתה מתשמיש ראשון ואילך אפי' בשעת ווסתה שרגילה לראות ע"כ אותה הדם שראתה אחר ביאה בוודאי מחמת מכה ומיעוך התשמיש הוא דהא ראינן שפסק ממנה דם הנירות כי חדל להיות אורח כנשים ואם כן יש לנו ג"כ לצרף דעת המרדכי בזה מ"ש פרק תינוקת ואם יש לה וסת זמן קבוע שהי' רואה תולה בווסתה שיכולה היא לומר שהדם שהי' רואה טהור הוא דעדיין לא הגיע ווסת וכו' ויש כאן שני צדדים להתיר מכה וגם וסת קבוע ודומה ממש למ"ש בפסקי מהרא"י בסי' מ"ז והביא הב"י בי"ד בסי' קפ"ז וז"ל אמנם בעובדא דידן מצאנו ב' צדדים לטהר ולהתיר חדא כמו שכתבתי שכל זמן שהיא בודקת בכל החורים והסדקים אינה מוציאה אותן כתמים ושערות דקות בזה המקום נראה דרוצה לומר במקום אחר מצאה לעולם א"כ אם אותו מקום בצדדים וכו' ואם כן בנ"ד שבשום פעם אינו מוציאה רק במקום אחד מן הצד דיש הוכחה דלאו מן החדר בא אלא מן המכה שבצדדים וכו' עוד כתוב במרדכי ההיא ברייתא הרואה דם מחמת תשמיש דתנו בה ואם יש לה וסת קבוע תולה בווסתה פירוש ואם יש לה זמן קבוע שהיא רואה תולה בוסתה שיכולה לומר שהדם שהיא רואה דם טהור וכו' וסוף דבריו והנה אתה כתבת ולאשתך יש לה ווסת קבוע כהוגן וכדרך נשים א"כ מועיל גם כן להתיר ולטהר אע"ג דרש"י פי' בעניין אחר הברייתא מ"מ נוכל לצרף דעת המרדכי ג"כ לשאר צדדים לכן נראה אי איתניהו לכל הני צדדים לעיל אשר הוזכרתי תוכל לסמוך עליהו להחזיק' לך טהורה וכו' וזה דומה ממש לנ"ד ואע"ג ששם הי' המעשה שהי' מוצאה כתמים כל זמן שהיא בודקת במקום אחד מן הצדדים דיש הוכחה גדולה ולכן אנו מצטרפים דעת המרדכי אבל בנדון דידן שאינה כל כך הוכחה גדולה כזו מנ"ל לצרף דעת המרדכי שהוא נגד כמה פוסקי' שחולקי' עלי'. שתי תשובות חדא דהרי האשה זו הרגישה ג"כ כאב שלא בשעת תשמיש כשעשתה הרפואה כנ"ל ואם כן הוא כמו שכתוב שמוצאת דם בשעת שבודקת דרפואה שעשתה כמו בדיקה יחשב ועוד דגם שם בפסקי מהרא"י משמע שאינה יודע' בוודאי שהי' מכה רק מכח אומדנא דמוכח אמרינן הכי דאי איתא דידוע בוודאי וכו' למה לי לצרף דעת המרדכי בזה הלא ברייתא שלימה ומפורשת היא. בפ' התינוקות ואם יש לה מכה תולין במכתה אלא וודאי אינה ידוע בבירור רק מכח אומדנא שאינה מוציאה כתמים רק במקום א' אמרינן בוודאי מכה יש לה שם אף שאינה ידוע בבירור וה"נ בנ"ד שיש אומדנ' והוכחה מחמת הכאב יש לנו לצרף ג"כ דעת המרדכי ועוד י"ל שמא אשה זו יש לה מכה במקור ודברים מוכרחים על זה שאמרה בשעה שעשתה הרפואה הרגישה כאב וצער הנ"ל ומשום זה אינה מוציאה דם בשעת הבדיקה דאינה יכולה לבדוק ולהכניס כל כך בעומק. ועוד יש על זה הוכחה דמחמת שהי' הדם פוחת והולך בכל ביאה כי שמעתי מפי הבעל הבועל שלא בעל כ"כ בשתי פעמים כמו בפעם הראשון כי צעקה ולא רצתה להבעל לו בגין כן נבהל ונכנס מורך בלבבו וכמדומה לי שנחלש האבר ולא בעל בחוזק ע"כ היו הדמים מועטים כי לא נגע בעומק עם האבר במכה שיש לה במקור ואם כן הוא הדבר יש ג"כ להקל באשה זו להסתפק אם הדם מן הצדדים. וביותר לפי מ"ש מהרמ"י בלבוש כנ"ל בוודאי הוא מן הצדדים דאם מן המקור לא הי' לה כאב ואף בלאו הכי יש להסתפק אם מן הצדדים אז מן המקור ואת"ל מן המקור שמא מן החכה ונחשב כמו ספק ספיק' כמ"ש מהרמ"א בש"ע בי"ד סי' הנ"ל בהג"ה ואף דבמרדכי הנ"ל משמע דבעינן דידוע שהמכה מוציאה דם וכמו שהבין מהרא"י בכתביו הנ"ל וזה אינו בנ"ד מ"מ יש לתרץ ולומר דדעת המרדכי אינו כן אלא כמו שכתוב והוכיח מורי הגאון מוהר"ר יואל בב"ח בי"ד בסי' הנ"ל סעיף ד' שמחלק הא דכתב המרדכי הא דבעינן שיודעת שמוציאה דם באין לה ווסת מיירי אבל תחילת דבריו דמשמע אף שאינה יודעת דמכתה מוציאה דם נקשר עם מה דקתני ואם יש לה וסת וכו' דכאן דיש לה וסת תולה ראייתה בין וסת לוסת במכתה אע"ג דאינה יודעת שמכתה מוציאה דם וכו' וכן הוא דעת מהרמ"א בש"ע וכו' ועוד יותר מזה מצינו קולא שהקילו לפי מה שכתב בספר ש"ך בפירושו על ש"ע בסי' הנ"ל דדעת המרדכי הוא דאינה נקשר ההיא ותולה במכתה עם מ"ש ותולה בווסתה וכו' ובכה"ג אם יש לה מכה אף שאינה מוציאה דם אפשר דאף הפוסקי' החולקי' אמרדכי מודים כיון דאיכא עוד צד היתר שיש לה מכה וכו' דנשמע מיני' שהוכיח אם יש לה עוד צד היתר ויש לה וסת קבוע אפשר דכ"ע מודים וכו' א"כ הואיל ואשה זו יש לה וסת ומרגשת כאב דיש לה הוכחה שיש לה מכה יש לנו גם כן לטהר אותה ולהתירה לבעלה ועוד יש לי לשאול לרום כת"ר אם יש למצוא היתר אצל אשה זו דעדיין היא אינה מוחזקת לראות דם בשעת התשמיש דכשטבלה ושמשה פעם ב' היה ממש סמוך לוסתה וא"כ יש לנו לומר כפי' הרמב"ם ע"מ שכתב על ההיא ברייתא ואם יש לה וסת תולה בוסתה ואם שמשה סמוך לוסתה אנו תולין בראייתה משום וסתה ולא חשבינן לה רוא' מחמת תשמיש וכתב עליו הב"י דהאי פירושא הילכתא היא וכן פסק הלכה פסוק' בש"ע ואף דיש לפקפק כאן דהוא לא כתב ופסק כן אלא הי' לה אח"כ וסתה כראוי וכמו שהיתה רגילה א"כ אנו תולין ראייתה בשביל שהקדים האורח ובא מקצת קודם זמנו משא"כ דמשעה ראשונה פסקה וחדל להיות לה אורח כנשים מ"מ יש לנו לומר כמו שאמרינן בכמה דוכתין מחזקת שאין הארח בא אלא בזמנו תולין להקל באם ראתה בין וסת לוסת וכו' ה"נ יש לנו לומר כאן אף שלא ראתה אח"כ כמו שהיתה רגילה ומשעה ראשונה פסקה מ"מ העת וזמן גורם שראתה כי אורח בזמנו בא. וביותר שהיא אומרת שדרכה הי' בכל וסתה להקדים יום א' או לאחר יום א' ואם היתה באותו פעם טהור הי' הבעל צריך לפרוש ממנה כמ"ש בי"ד בש"ע בסי' קפ"ד בהג"ה ואם כן כיון שלא הי' לאשה הנ"ל עונה קבוע לנדתה ולוסתה יכול להיות שאפשר בשעת וסתה ממש שימש עמה ולכך ראתה דם כי העת מוכן לכך וארח בזמנו בא ולא נחשב לאשה זו להיות מוחזקת לרואה דם מחמת תשמיש ג' פעמים כי פעם האמצעי לא הי' נחשב לרואה מחמת תשמיש והנה כתבתי ושאלתי שאלה זו לרום כת"ר וכתבתי לו דעתי הקלושה בער אנכי ובער מאיש ובינת אדם אין לי בפרט להכריע ולפסוק בדבר שיש בו ספק כרת ח"ו ע"כ יורנו רבינו הדרך אשר נלך בה וכדת מה לעשות לפסוק באשה זו אם יש לסמוך על סברות הנ"ל ולהתיר ואם לאו הנני מוכן עומד על הרמתיים צופים לצפות עם ה' ותשובתו הרמתו ואל בינתו אשען ומימיו אשתה בצימאון ובזה אצא מהיכל הקדש בקידה אפים ארצה ואתן שלום מאל הבורא עולם יגדיל תפארתו וירומם ממשלתו עד תאות גבעת עולם. כ"ד הצעיר שמשון בלא"א הישיש כהר"ר יונה ר' אברליש שליט מק"ק פראג חונה ק"ק שנייטיך לע"ע:

תשובה להאלוף הרב מהר"ר שמשון אב"ד דק"ק שנייטוך. וזה החלי לפני שמש ינון שמו כבודו מונח במקומו טעמו ונימוקו עמו הרב המופלג אב"ד ור"מ כבוד מהור"ר שמשון נר"ו אשרי יולדתו והורו מה אני ומי אני כי מששת את כלי ריק ויבש ואין בה לחלוחית של תורה ומעלת כת"ר אינו צריך לא לגמרא דידי ולא לסברא כי כחשיכה לו אורה ואני לא חסרתי מרבותי כ"א ככלב המלקק מן הים וד"ת לא ידעינן בפרט באיסור חמור של כרת אשר נתחבטו בו הראשונים והאחרונים וכמה וכמה אנשי חיל מהאחרונים אשר לא מצאו ידיהם ורגליהם בב"ה בדינים אלו אכן לרוב הפצרת החכם השואל מדעת של תורה וכהוגן להוציאו חלק א"א ובפרט שכבר נשאלתי קרוב לדין זה דנ"ד לחכם אחד מחכמי אשכנ"ז שהוא זה כמו שלשי' והארכתי אליו בביאור דברי התלמוד והפוסקים גם אני טרוד כהיום במצות סעודות נישואין ובקשו מאתי לדרוש להם לכבוד ה' ע"כ לא אוכל להאריך כלל רק אקצר ואומר ואסמוך עלי דמר המבין דבר מתוך דבר ואשתעשע בדברי מר ואשא ואתן בהם ומתוכן יתקלס עילאה ויתרומם שמעתא. פיהו פתח בחכמה בשריות' דהאי איתתא הראוי לכל בעל הוראה דאין הוראה לאיסור ועיקר יסוד אשר בנה עליו מכ"ת מאחר דהאשה מרגשת צער וכאב גדול בשעת תשמיש נראה דיש לה מכה באותו המקום והרגיש מע"ל בעצמו בההיא דמתשובת הריצב"א שבש"ת מיימונ"י שהובא בב"י דא"כ למה מצריך ריצב"א בדיקה הלא כיון שיש לה מכה תוכל לתלות במכתה בלא בדיקה וע"ז תי' מע"ל שני תירוצים והתירוץ השני שנראה מדברי מר שהוא עיקר בעיניו לא נהירא כלל וכמדומ' שלא ראה מע"ל את התשובה מיימונ"י במקומה כי אם מה שהעתיק ב"י כי הלא סיים שם וז"ל ועתה נ"ל דאפי' בדקה עצמו ע"י שפופרת ולא מצאה דם כלל תוכל לשמש אחרי כן וכו' מבואר דאם מצאה דם בראש המכחול אסורה אפי' לשני אפי' במרגשת כאב וצער וכ"כ להדי' בהג"ה מיימוני פ"ד מהלכות א"ב בדברי ר"י והתו' וסיים וכן כתב הריצב"א בתשובה ואי כדברי רום כת"ר דצער וכאב הוה כמכה ממש ואף אם הי' במקור תוכל לתלות במכת' שהרגישה שיצא פעם אחד דם לכל דעות שבפוסקים א"כ אם תמצא דם בראש המכחול למה תאסור כשיהי' לה צער וכאב אלא הדבר ברור כשמש דצער וכאב לא הוה כמכה אלא דהוה ראי' כשלא ימצא דם בראש המכחול אז וודאי הצער וכאב הוא מן הצדדים ושרי' לרש"י אף לבעל הא' אבל אם תמצא בראש המכחול אז אסורה לכל העולם אף דיש לה צער וכאב בצדדים ג"כ או אפי' במקור ג"כ מ"מ דם התשמיש ממקור אתי מאחר דנמצא בראש המכחול אף דכואב לה גם במקור והבדיקה מהני לה באם יש לה צער וכאב דאם לא תשכח כ"א בצדדי השפופרת או לא תמצא כלל תהי' מותרת לבעלה הא' אף לרש"י אבל להתיר' אפי' נמצא בראש המכחול מחמת צער וכאב נשתקע הדבר ולא נאמר כלל ולא יכולתי לעמוד בזה על דברי כת"ר ותי' הראשון שכתב מכ"ת הי' באפשרי ומ"מ דוחק גדול דבוודאי ריצב"א קאי אסתם נשים שיש להם וסת וראתה ג"כ מחמת תשמיש וראי' שהרי הגהות מיימונ"י העתיק דברי ריצב"א אדברי הרמב"ם ורמב"ם ע"כ לא ס"ל פי' המרדכי דהא באם יש לה ווסת קבוע תולה בווסת' ואי הריצב"א קאי אאש' שאין לה ווסת ובעינן דווקא שיודעת דהדם בא מן המכה ואז אם תמצא בראש המכחול תהי' אסורה כשלא תדע שהמכה מוציא' דם א"כ ס"ל כפי' המרדכי וזהו דוחק גדול שיסתום הריצב"א דברים אפי' המרדכי וההג"ה יעתיקו אהרמב"ם שלא ס"ל סברתו ופירושו. וכל מה שהביא כת"ר אח"ז ראי' לדבריו מהרשב"א אינו ראי' כלל דהתם במכה ממש קאמר ומרגשת בהילוכה או בישיבותיה או שאר סברות שיש לה מכה גמורה. גם מרמ"י ומהרי"ל אין שם דמדומי ראי' דחולי הארי"ן ווינ"ד הוא מכה גמורה ואף שאינה מכה מ"מ הוא ברור שאינו בא מן המקור ואפ"ה לא התירו אלא ע"י מוך דחוק באותו מקום ואז תתברר שמימי רגלים באה ממקום הטלת מי רגלים או מצדדים ולא מהמקור אף שלא הי' מקרי מכה ידוע ולהדי' מצאתי בש"ת משאת בנימין כדברי ע"ש בסימן מ"ז ואעתיק למע"ל פן ואולי לא נמצא התשובה הנ"ל תחת יד מע"ל וז"ל אבל אם הבתולה מרגשת צער וכאב בשעת תשמיש כל כה"ג לא כתבו חכמים שיעור וגבול אלא כל זמן שהי' מרגשת צער וכאב בשמת תשמיש תולין בדם בתולים אפי' אחר שיעור שלה' דלא גרע מכה זו הבאה ע"י דם בתולים משאר מכות דתלינן בהם וכדתני בבריית' ואם יש לה מכה באותו מקום תלינן במכתה וכרבי דאמר נאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם מוציא' וכוותי' דר' פסקו כל הפוסקי' וה"ה שנאמנת הבתולה לומר צער וכאב יש לי בשעת תשמיש ותלינן שפיר בדם בתולים וא"ת דבהגהות תשובות מיימונ"י בסוף ה' אסורי ביאה [בשם] הריצב"א משמע דהרגשת צער וכאב בשעת תשמיש לא מהני לתלות הדם למכה גמורה ולא מהני צער וכאב רק לעניין שנתיר לה בדיקה שפופרת לבעלה הא' גם לדעת רש"י כמבואר באותה תשובה וי"ל דהתם באשה גמורה מיירי דלאו בתולה היא שנתקלקל' דליכא למיתלי בדם ולא בשום דבר צער וכאב בשעת תשמיש] אבל הכא] תלינן שפיר בדם בתולים כמו במכה גמורה וכו' עכ"ל ובוודאי אם הי' רואה מע"ל תשובה זו לא הי' כותב מ"ש. ומעתה נתברר לן דצער וכאב לא מקרי מכה [ואף אם יהי' לאשה צער וכאב במקור בבירור ותבדוק בשפופרת ותמצא בשימושו דם טמאה בלי שום ספק וכך מורים פשט לשון מור"ם ורמ"י בהג"ה סי' קפ"ז ס"ג וכך מוכח מש"ת ר"מ מפדאווי' סי' יו"ד והביאו מור"ם סעיף י"ג בהג"ה דאם בתולה אינה מרגשת צער וכאב כלל בשעת תשמיש היא ככל הנשים אבל אי מרגשת צער וכאב תולין בבתולים וכו' ואי צער וכאב חשוב כמכה גמורה א"כ למה לן למיתלי בדם בתולים הלא בכל הנשים תהי' מותרת לסברת כ"ת ואפי' בלא בדיקה כלל או בנמצא אפי' על ראש המכחול אלא הדבר פשוט דלא חשיב מכה אלא בבתולה הוא בירור שמחמת שיש לה צער וכאב הי' ממכת הבתולים וזה ברור ופשוט:

ואגב אודיע למע"ל כת"ר ששגג הרב בעל משאת בנימין במ"ש וכוותי' דר' פסקו כל הפוסקים וכו' משמע דלרשב"ג אינה נאמנת וכ"כ הב"י וז"ל ונאמנת האשה לומר כו' פלוגת' דרבי ורשב"ג ופסקו הפוסקים כרבי דא' הכי עד כאן לשונו והוא כשגגה היוצא מלפני השליטים ולא דקו דבהדי' מבואר בפרק כל היד דף ט"ז דגם רשב"ג ס"ל דהאשה טהורה ונאמנת אלא במקור מקומו טהור [או] טמא קמפלגי ע"ש בפ' רש"י ונ"מ לענין טומאת ערב וכבר מצאתי את שאהבה נפשי להרב מהר"מ מלובלין בש"ת סי' קי"א שהרגיש בזה על הב"י וס' הב"ח אינו תחת ידי כעת הזאת לעיין בו באם הרגיש בזה אבל רשם אצלי כמה שגגות ששגג הרב ב"ח בדיני' אלו. בפרט בפי' המרדכי והובא בספר מחותני שפתי כהן ז"ל ומאתי יצאו הדברים ת"ל. עו' שגג הרב ז"ל בתי' קושי' הב"י ואיכא למידק בבדיקה זו כשלא נמצא דם וכו' ואין כאן מקומו לע"ע גם שגג מחותני ז"ל בש"ך סי' קפ"ז ס"ק כ"ט כאשר וכו' כלומר כאלו עברה וראתה ג"פ רצופים בלא טבילה דוודאי בלאו הכי אי אפשר למצוא ג' פעמים רצופים וכו' והוכחתיו על פניו ז"ל דהיאך יעלה על דעת דמקור הדין דאשה שראת' ג"פ מחמת תשמיש יהי' עסקו ברשיעי והדבר ברור דה"פ כאלו ראתה ג"פ רצופים היינו שקינחה עצמה בשלשה עדים תוך שיעור ווסת ושמשה ג"פ בלילה אחד דהוא היתר גמור ולמחר בדקה בעד שלו או שלה שקינחה בג' כנ"ל ומצאה על כל אחד מהם דם זו נקרא רצופים וההיתר שמותר לשמש באופן זה מבואר בפ' כל היד ופסקו מור"ם ז"ל סימן קפ"ו סעיף ב' בהג"ה. גם הרב בספר ט"ז שגג בזה מאוד בפירושו ואין כאן מקומו ומחותני מהר"ר שבתי ז"ל הודה לדברי ותקנו בספר נקודות כסף שחיבר על הי"ד. אכן מה שנלע"ד בשריות' דהאי איתת' הוא מ"ש כת"ר שראי' שנית הי' בשעת וסתה וכפי' הרמב"ם וכו' ועוד שהסכימו כל הפוסקי' ואם כן לפ"ז יש להתירה שתטבול עוד פ"א ואם תראה באותו פעם צריכה בדיקה שפופרת או לגרשה ח"ו הגם שיש לפקפק קצת דתמתין ג' חדשים מביאה ראשונה אולי תהי' מעוברת למפרע ולא תהי' הראי' מחמת הוסת אלא מחמת תשמיש דהא ליתא דקודם הכרת העובר אף (שתי) שתתגלה למפרע שהיא מעוברת ממש לא קרי מסולקת דמים וקבעה וסת באותן הימים והאריכו' בו למותר וכן מה שפקפק במה שלא ראתה בווסתה כדרך שאר ראיות יפה כח מע"ל שאין לחוש לזה דאמרינן אורח בזמנו בא דמיעוטי דמיעוטי דנשים הם רואי' מחמת תשמיש כמ"ש הב"י בסוף סי' בבתולה וחזקה עדיפי ממיעוטי עכ"פ והוא ברור:

ואגב אודיע לכת"ר שבנ"ד אין לחלק ולהקל שתשמש בליל שני שאחר טבילתה כיון דלא קבעה אלא בליל טבילתה ואם כן נימא שתפריש אותה עונה ותשמש לאחר אותה עונה ויש מקום לטעות בדברי הש"ע סי' קפ"ז שכתב וז"ל הרואה דם מחמת תשמיש וכו' כגון אם ראתה פעם אחד או פעמים בליל של טבילתה כשהגיע טבילה אחרת ליל של טבילת' צריכא לפרוש וכו' ומשמע דאפי' בג"פ אינה חוששת כ"א ליל טבילתה וכך הבין בס' ט"ז ס"ק י"ד ע"ש והוא טעות מפורסם לענ"ד דמי הגיד להרב ב"י ולנו הנביאות דתיחוש לילה הראשונה דווקא ולא לביאה ראשונה יהי' באיזה לילה שיהי' והיאך יתיר הרב לשמש עמה דילמא ההיא איתתא צריכא לחשוש לביאה ראשונה דכיון שהוחזק' לראות ג' ראיות אין בידינו להתיר לשמש עמה אפי' שלא בליל טבילתה ביאה הא' וודאי אם לא יכול לשמש אפי' בליל טבילתה כיון שהוסת אינו ליום ידוע אלא מחמת הסיבה של תשמיש וכ"כ בס' ט"ז עצמו ס"ק ט"ז ומותר לשמש עם בעל דמנ"ל לומר שהיא רואה מחמת ליל טבילתה ולא מחמת ביאה ראשונה לחוד ובע"כ בדברי הש"ע יש ט"ס וכצ"ל הרואה דם וכו' כגון אם ראתה פעם אחד או פעמיים בליל שני של טביל' וכו' וכך מוכח הל' של דלגי' הש"ע שלפנינו ה"ל לכתוב בליל טבילתה טבילה אחרת לליל שני של וכו' וא"צ לחדש ליל שני של טבילתה וכך הם דברי הג"ה מיימוני' בפ"ד מהל' א"ב והובא בב"י וכך מצאתי להדי' בש"ע דפוס וויניציאה הנדפס בשנת שכ"ו בלי הגהות מוהר"ם ובזה דבריו מבוארים שמיירי שאחר הטבילה בלילה אינו רואה ובליל שני' רואה וא"כ כיון דקבע' פעם אחד צריכא לחוש לליל שני בטבילה ב' כנ"ל והוא ברור וכל האחרונים לא שתו לבם לזה להגיהו ולא דקדקו אחר דברי הרב בזה ומקום הניחו לי וכו' וא"כ בנ"ד אין חילוק באם שתקבע ח"ו בפעם הרביעי ג"כ אז אין לה שום היתר עד שתבדוק וכנ"ל ובזה אני אהי' סניף לדעת כת"ר להתירה עוד לטבול ולשמש ואעפ"כ אינני מחליט בהחלט באם שתראה עוד ח"ו עוד הפעם אולי אתישב עוד ואודיע למע"ל כת"ר שהאשה הנ"ל באה אלי קודם ביאת כתב של כת"ר והציע' דבריה לפני זוגתי תי' שלפי דעתה שהבינה עכשיו כשנישאת לבעל הב' שלמפרע בעל הא' לא שימש עמה כדרך כל הארץ רק הי' דש מבחוץ ולא הוה לו כח גבורת איש וישען על ביתו והיא לא הבינה עד עכשיו ושבעלה הב' יעיד לה ע"ד שפתחה הי' סתום ולא פתח פתוח כשאר בעולות אלא כדרך הבתולות ורוצה לתלות כל ראיות בדם בתולים ואני לא רציתי להזדקק לדברי' הנ"ל כלל עד שיבא דברי כ"ת אלי בכן על כת"ר לחקור ולדרוש על כל הנ"ל ולמה העלימה כל הנ"ל מכת"ר וכאן מעידין לה כמה נשים שאמרה בשעת אלמנותה שלא בא עליה בעלה כלל כדרך כל הארץ וכמו שלא הי' לה בעל וכל זה תוכל להתברר גם כן ע"י בעלה השני כי הי' בקי בפתח פתוח או סתום מאחר שהי' נשוי ואפי' בחור הי' נאמן עד"ז לומר שפתחה הי' סתום כבתולה ולא מהימן כ"א לומר פתח' פתוח כעובדא מברכת' חביטא ליה וכו' וכל זה יש לחקור ולדרוש אצל הבעל ואצלה כי הן נאמנים על עצמה בזה אף שהוא דבר זר בעיני העולם גם בעיני יפלא מ"מ הואיל וקשה הגירושין כמו שאמר ריצב"א ויכול להיות שהאמת אתה והקולר תלוי בצוואריהם עד זמן שדרך הבתולות לפסוק כמבואר בש"ת פדווא"י ומשאת בנימין הנ"ל ואם יתחדש בזה למר נא יודיעני ועכ"פ כשתראה ח"ו בטבילה ד' יודיעני עוד מע"ל ואל רם ונשא יברכך יאר ישא. וכסא דמר ירומם ויתנשא. האוהב נאמן הטרוד אהרן שמואל בלא"א הר"ר ישראל ז"ל ה"ה קאיידנבאר מווילנא:

וזו אגרת השני מהרב מהר"ר שמשון הנ"ל שמואל בקוראי שמו ויאמר הנני הלכת' באיסורי כרב ושמואל בדיני חכמתו תאיר פניו כארגמן ותולעת שני ה"ה הרב הגדול רבן של בני הגולה. נ"י פ"ה ע"ה אב"ד ור"מ כמוהר"ר אהרן שמואל נר"ו אשרי יולדתו והורו מרוב טרדת הציבור אשר לע"ע מוטל עלי לא אוכל להשיב לרבינו כראוי מפני הכבוד וביותר לשאת וליתן בדברי הלכה ודינים במ"ש לי. ומה לו לחוח אל הארז אשר בלבנון גם למה אטריח את הצדיק בתיבות הרבה שלא לצורך וכל כי האי שקלא וטריא למה לי כי הני מילין אין צריכין שאלה עוד בההיא איתתא מיום שהתרתי לה לטבול על פי הסכמת מר שוב לא ראתה עוד מחמת תשמיש כמקדם והנה הדבר פשוט כמו שהביא מהרמא"י בהג"ה בי"ד סי' קפ"ז כל מקום שצריכה בדיקה אם עברה ושמשה ולא ראתה מותרת לו וביותר בנ"ד ששרינן לה לכתחילה לטבול והדברי' ברורים והאריכות למותר אך ורק באתי כמתנצל לפני הוד רום כת"ר על הדברים תמוהים דקא חזי שכתב בא"ב התימה לתמ"ה אדם למה נאמר אצל [כ"ת[ מה שלא אמר' בפני ולא נאמר כי טוב בזכיות הראשונות ולמה העלימה האשה דבריה אצלי מה שאמרה בפני זוגת' הרבני' תי' שלפי דעת' הית' בתולה כשנשאת לבעל הב' ויהי כראותי ושמעי את זאת יותר מהמה יפלא בה הפלא ופלא כי בוודאי אם היא היתה אומרת לפני וביותר אשר שאלתי לבעלה והדבר יוכל להתברר קצת על פיו בוודאי הי' המה נאמנים על עצמם ולא היו צריכים שאלה אך לא די שלא אמרה כך אלא אפי' כיחשה כי זוגתי שאלה אותה ע"פ דיבור על הדבר הזה שדברה וגם כמה נשים שואלים אותה והיא מכחשת לאמור יסכר פי דברי שקר גם בפני הבעל הכחישה והעלימה הדברים ועתה בראותי ג"י הנקי' של כת"ר שאלתי למה עשית כך ושנית והוספת על דבורך והיא היתה מתרצת דבריה שמה שהכחישה לכתחילה בפני משום כבוד עשתה לבעלה הראשון ואח"כ בפירד"א אחותה הכריעה (זאת) אותה לכל זה באומרה על כבודך לא חסתה ועל כבוד בעלך אתה חס ובהרבה דברים כיוצא בזה דברה עמה ואין להאריך במילין דלית בהון צורך. רק יראה לכת"ר שהיא עצמה גורמת לכל הרעה הזאת והדברים האלה. ואגב אשיב לכת"ר מ"ש ששגג הרב משאת בנימין במ"ש וכוותי' דר' פסקי כל הפוסקים וכו' גם הרב ב"י שגג בזה הנה גם זה אח' מן המקום שהרעיש והרגיש הרב הגדול מהר"ר יואל ז"ל ה"ה בב"ח שלו על הב"י והוכיח יותר מלשון האלפס שלכך כיון וכו' ואגב אביא קצת ראיות על ההיא מימרא דרום מע"ל על שיטת הגמ' פרק התינוקות דגם שם מוכח דר' ורשב"ג לא פליגי בההיא מלתא כלל כי כולם מודים דנאמנת האשה ולא פליגי אלא בטומאת ערב מדהביא דברי ר' תוך דברי רשב"ג אביו דהרי הרישא כולא רשב"ג קאמר הל"ל כל דבריו בהדי הדדי ולמה הפסיק בדברי ר' באמצעות דברי רשב"ג. אלא להורות בא דגם דברי ר' המה קצת ג"כ דברי ר"ש ולא פליג עליו אלא במקור מקומו טמא לענין טומאת ערב וביותר נרא' מדשינה כאן והקדים ר' קודם אביו ובפ' כל היד נאמר שם דברי אביו קודם אלא לכך הקדים דבריו ובאמצעי' דברי ר"ש לומר דלא אכולא מלתא פליג רשב"ג אלא רק אחדא מלתא משא"כ אם הביא כסדר ולא הפסיק באמצע ה"א דאכולא מילתי' פליג (ודקשי') [ודו"ק[ אף דיש להביא ראי' וגם להוכיח קצת מדברי רש"י דדברי ב"י המה מכוונים וכמה שיש רשום אצלי בכתב אמת כמה דברים מ"מ ביותר דעתי מסכמת עם מ"ש מע"ל כת"ר הרמה וכעת לא אוכל להאריך מרוב הטרדא שוב מה שכתב רום כת"ר ששגג מחותנו הרר"ש בש"ך סימן קפ"ז ס"ק כ"ט כאלו ראתה כלומר כאלו עברה וראתה וכו' הנה תנוח את דעתו כשם שהניח את דעתי כי מה מאוד הנאני הדברים אשר ראיתי כי זה היום ימים רבים אשר עלה על דעתי להגיה משני תיבות אלו בלא טבילה שנים אחרים אלו בלילה א' וכמ"ש רום מע"ל כת"ר ומאי אם עברה הלא מותרת לכתחיל' ר"ל אח"כ כשנבדקה וראתה עדים ומצאה דם אפי' על עד ראשון נמצא עברה למפרע וכו' רק אמרתי אולי שלכך כיון בעל הש"ך וה"פ כאלו עברה וראתה ג"פ בלא טבילה דהיינו בלילה אחד וכמ"ש דוודאי בלאו הכי וכו' וחי נפשי שהי' בדעתי לכתוב זה הדבר למר ובגין כן לא כתבתי כי אמרתי אולי לכך כיון ועתה בראותי מ"ש איך שהוכיח להרב ש"ך ז"ל ע"פ והודה לדבריו עיינתי בספרו ומצאתי שהרגיש הוא בעצמו על זה בסוף סיום ספרו וז"ל נדפס בטעו' וכצ"ל ואם ראתה ג"פ כלומר ועברה ושמשה ולא ראתה וכו' והנה מסוף דבריו ניכר שלא לכך כיון כמו שעלתה בדעתי ומה מאוד נפלאו בעיני דבריו ולא אוכל לירד לסוף דעתו מי הכריחו לפרש זה ולא אוכל להבין דבריו ויותר נראין דברי מעכת"ר מדברי. והנה מצאתי לי חבר טוב ובדברי' טובים וחיי דמר דבר טוב אמר ומשמי' אנא אמרי בציבורא ובתוך רבים אהללנו בתוך קהל ועדה כי כוונתי לדעת הגדול כת"ר ויש לי לתלות באילן גדול ודי בזו ובכן אין בפי שום חידוש וארשתו ותורתו אשר במ"ט פנים נדרשת אצילי יציל (מיגינן) [מיגן יגן] מפח (נרשתי) [ורשת[ וכבודו יתנשא וירומם למעלה כמטחוי קשת כ"ד אוהב נאמן שמשון מפראג חונה פה ק"ק שנייטיך לע"ע:

תוכן העניינים

אמונת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה