אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר
שאלה כב
במותב תלתן כחדא הוינא כד את' לקדמנ' כמר פלוני בר פלוני ואחרי האיום והגיזום שאיימנו עליו העי' בת"ע וז"ל בל"א איך אונ' יוסף האבן הערונג געשן בבית ראובן אונ' שמעון האט אויך מיט גיגעסין דער נאך זענין מיר ארויס גיגאנגין האט דער שמעון גיזאגט בלייבט שטיין אונ' איז גיגאנגין איבער פאר דער בתולה שרה איר טיר אונ' מיר זענין נאך גיגאנגין אזוי האבין מיר גיזעהן דאס ער איר פארטשיילע אין דער האנד האט גיהאט אונ' האט אהן גיטאן דאס פינגערל אויף דער האנד איך קאן ניט וויסען אויב דוא בתולה האט גיזעהן דאס פינגערל אודער ניט דער נאך האט זיך דער שמעון אים גיקערט אויף דער זייט אונ' האט דאס פינגערל אריין געוויקעלט אונ' האט צוא איר גירעט נוא דיא האסט דאס פארטשייליכען ווידער אונ' האט איר גיגעבין דאס פארטשייליכען אוב האט דער בייא גירעד הרי את מקודשת לי אזוי זענין מיר דער נאך אוועק גיגאנגין עכ"ל. עוד העיד הנער הנ"ל בעונש הנ"ל דאס פינגערל איז מיין גיוועזין אונ' דער שמעון האט פון מיר גינימען אים שבת אויף דען מקח וואס ער מיט אים מאכין ווארט אחר שבת אזוי האט ער ביום א' גיקויפט בעד ב' ר"ט וקבל ממנו א' ר"ט וחצי שוב העיד הנעל' לוי בן יהודא גם בעונש הנ"ל וז"ל איך אונ' פלוני אונ' שמעון האבין הערינ"ג גיגעסין בבית ר' פלוני ביום ש"ק אונ' איין מאס יין דער ביי גיטרינקין אזוי האט דער שמעון געשיקט דאס מעדכין שרה זאלין צו אונז קומין האט ניט וועלין קומין אזוי איז שמעון ארויס גיגאנגין אול מיר זענין נאך גיקומין האט שמעון איר פארטשיילע אין דער האנד גיהאט אונ' איין פינגערל אויף דער האנד אלזוי האט ער דאס פינגערל פון זיין האנד גינומין אונ' האט עס איין גיוויקעלט אין איר פאטשיילע איך קאן ניט וויסען אויב דאס מעדכין האט גיזעהן דאס ער פאר קכיפט דאס פינגערל אין דער פאטשיילע אוידער ניט אונ' האט גירעד הרי את מקודשת לי כנהוג אונ' דער נאך זענין מיר אוועק גיגאנגין עכ"ל הוגבה יום ב' ד' אדר שני תכ"ד לפ"ק והבתולה מכחשת כל הענין שלא נתן לידה הפיטשול' רק זרק על הארץ ואמר הליכי הפטשול ובאה אחות' הקטנה והגביה' מן הארץ ומצאה טבעת בתוכה ומעולם לא בא טבעת לידה ולא שמעה כלל שום קדושין ממנו ומעולם לא נתרצה לו לשדכה ותמיד גערה בו שילך ממנה והטבעת החזיר' אחותה לבית רבי פלוני עכ"ל גם לא ידעה כלל שהי' טבעת כרוך בתוכו עד הגבה' אחותה זה תורף דבריה עד כאן לשון השואל:
תשובה בתחל' לענ"ד אפי' שיהא דברי העדים קיימים [בלי] הכחשה כלל מהבתולה הנ"ל אפ"ה נלע"ד דאין כאן בית מיחוש לקדושין הללו והנה יש כאן שני חששות שיש. לחוש לקדושי' הללו שקידשה בגזל דידה דהיינו הפטשול וחשש השני מחמת הטבעת שלו שהי' כרוך בתוך הפטשול והנה מחמת חשש קידושין הפטשול אפי' קיבלה אותן ממנ' בידה נראה פשוט דאין לחוש כלל מהא דאמרינן בקידושין דף י"ג ע"א בעובד' דההי' איתתא דהוי מזבני ורשכי כו' והביאו בטא"ע ובש"ע סי' כ"ח סעי' ב' וג' דאינה מקודשת בלא יאוש אא"כ שדיך תחיל' ונתרצי' לישא אותו או שאמרה בפי' הן ובנ"ד לא הי' שום א' מהם שלא נתרצי' לו תחילה שלא ידעו עידי קדושין מזה כלל גם לא אמרה הן ונרא' דאף אם היו הכחשה בין המקדש והבתול' ושהי' הוא טוען ששדכן מתחיל' והי' מכחישתו הוי כאלו הוא טוען קדשתיך והי' אומרת לא קדשתני דהוא מותר בקרובותיה והי' מותרת בקרובי' כדאיתא בפ' האומר ובטו' ובש"ע סי' מ"ו ועוד נ"ל דכאן לפי העד הא' פלוני משמע בפי' שלא היו כוונתו לקדש בפטשולי הנ"ל שלה כי אם בטבעת הכרוך בתוכה שהרי העיד שא"ל דיא האסט דיא דיין פטשולי הרי שלא ביקש לגזול הפטשול אלא שהי' כוונת' ללכדה בערמת הטבעת שבתוכה והיו סובר שיקדשה בטבעת אעפ"י שלא ידעה בשעת הקבלה שיש טבעת בתוכה הי' סובר שיועילו הקדושין והעלה בידו חרס דלפי מה שאכתוב לקמן דליכא משום טבעת חשש כלל שתהא מקודשת בו א"כ אין כאן חשש קדושין אפי' מדרבנן במה שלקח ממנ' הפיטשו"ל וקידשה בפי' אפי' בתורת גזל גמור כיון דלא נתייאש' מהפטשול שלקח עתה ממנה כפי העדאת עדים שהעידו לפנינו שלקח ממנ' הפטשול עתה וכרך הטבעת בתוכה ועיין בב"ח ותמצא מבואר להדיא והאריכות בזה הוא למותר ומחמת החששא הב' מטבעת שלו שכרוך בתוכ' לפי דברי העדים ולו יהי' כדבריהם אין כאן בית מיחוש כלל והוא מבואר מהא דאית' בש"ס האי גברא דקדיש בציפת' דאסא א"ל והא לי' בי' שוה פרוטה א"ל תקדש בד' זוזי דאי' בה שקלת ואישתק' אמר רבא שתיק' דלאחר מתן מעות כו' וברש"י בד' זוזי כו' כרוכי' הי' בה שקלתן כלומ' נקטי לי' ולא השלכתו ואישתיק' הוי שתיק' דלאחר מ"מ דמתחיל' כשקבלתו והמעות היו בתוכו לא ידעה בהן וכשידעה אח"כ ושתק' שתיק' דלאחר מ"מ הוא ולא כלום הוא דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה מימר אמרת מעיקרא לאו אדעת' דהכי קבלתנהו עכ"ל מבואר להדיא דאם לא ידעה ממה שבתוכה בשעת הקבלה אף שנתברר אח"כ שהי' בשעת הקבל' אם לא נתקדשה בציפת' מחמת שלא הי' ש"פ והי' לא נתרצה אלא בש"פ דווקא וכמ"ש הרא"ש והריטב"א בענין דליכא למיחש שמא ש"פ במדי ע"ש אף דאח"כ נתוודע לה שהי' בתוכה ושתקה והלכה ולא אמרה בפי' הן דלא מהני הקדושין כיון שלא ידעה ואפי' אם אמר לה בפי' אח"כ התקדשי בד' דינרי שבתוכה כיון שלא ידעה בשעת קבלת הקדושין וכ"ש בנ"ד דלא ידעה כלל שיש בתוך הפאשיל טבעת שלו כרוך ולא א"ל אפי' לאחר קבלה שיש בתוכו טבעת שלו לפי העדת העדים שהלכו תיכף אחר הנתינה לעלמא ולא שמעו ממנו שהגיד לה וא"כ אפי' הגהות הרי"ף שהביא מור"ם ז"ל בא"ה סי' כ"ח סעיף ה' וזה לשונו וה"ה אם לא חזר ואמר התקדשי לי רק א"ל הרי בתוכה ש"פ מקודשת מספק עכ"ל מיה' עכ"פ צריך שיאמר לה הרי בתוכה ש"פ ובנ"ד לא א"ל כלל בפני עדים ובאמת שבתו' רי"ד שם כתוב להדי' דלא כהגהות הרי"ף והוא ספר ש"ג שסביב הרי"ף וז"ל אמר לה התקדשי לי בד' כו' דווקא אי הדר וא"ל תיקדש לי אבל אם אמר ד' זוזי אית בה לחוד אינו מועיל כלום שדבור ראשון אין בו ממש כיון שהאשה סברה שאינו נותן לה אלא האי ציפת' ואין בו ש"פ הלכך צריך עוד שיאמר תתקדשי לי בד' זוזי דאי' בה עכ"ל וידוע שהי' רב מובהק ויש לסמוך עליו יותר מעל הש"ג ובפרט דמסתבר טעמי' ולשנא דהש"ס מורה כן ודו"ק ואין לומר דהא בההיא עובד' דציפת' מסיק שם בגמרא מאן דשמע לי' הא דר"ה בר"י חושו לה משום קושי' דאם איתא דלא ניחא לה לישדינהו ול"ד לכנסי סלע זו בפקדון דסברא אי שדינן להו מתבר' מחייבי בהו והנה קצת מגדולי פוסקים חשו לה וכמבואר בטור וב"י שם ומצינו ג"כ בקצת אחרונים שחשו לה איברא דבש"ע שם סעיף ה' אין הכרע במ"ש שם ה"ז מקודשת מספק דשמא כוונתו להא דשמואל דחיישינן שמא ש"פ במדי וכמבואר בל' הרמב"ם שהביא הב"י שם מ"מ נ"ל דנ"ד דמי ממש להאי דכנסי סלע זה בפקדון אפי' אמר אח"כ שיש בהן טבעת והלך ואפי' לדברי העדים שקבל' בידה דכיון שלא ידעה שהי' בתוכה טבעת ואף את"ל שפתח' אח"כ ומצאה להטבעת וי"ל דהי' לה לזרוק כשמצאה בתוכה כיון דנתן לו בל' קדושין מ"מ נתייראה שאם לא היו הוא והעדי' אצלה כשמצאה הטבע' הי' ג"כ מתייראה לזרוק דלא תתחייב באחריות הטבעת דעלי' היה מוטל השמיר' ואפי' את"ל דלא היתה מחוייבת לשמור מ"מ [אי[ הוי זרק' בידי' הוי מתחייבת כמזיק בידים ואם כן הוי פקדון ממש אפי' לדעת הרי"ף והרא"ש וחי נפשי אחר החיפוש בספרים מצאתי להדי' חילוק זה מבואר בש"ת המבי"ט ח"א סי' רצ"ט ע"ד ע"ש גם טעמים אחרים שכתב שם שייך בנ"ד ג"כ ע"ש ובסי' רצ"א ותמצא שמסכים לכל דברי אלה שכתבתי בהא דשתיקה לאחר מ"מ ועוד נ"ל ראיה ברורה מדברי התוס' שם שכתבו שם וז"ל אמר רבא מנא אמינ' וכו' פי' מפני שעדיין הי' המעות בידה הוצרך להביא ראי' לדבריו שאם לא היה בידה אלא הוליכת' כבר בבית ואח"כ אמר לה התקדשי לי באותן הזוזי' ושתק' פשיטא דלא הוי מקודשת דמאן מוכח דנתרצה בהם אבל הכא י"ל מדלא שדתינהו ליהוי קדושין וכו' עכ"ל ובנ"ד שהעידו העדים שהמקדש והמה מיד שקבלה הלכו לה' והיא לא ידעה כשקבל' אפי' לא זרקה אלא הוליכה לביתה אינה קדושין בפשיטו' ולא הי' צריך רבא להביא ראי' אלא בשעה שנתוודע לה מד' זוזי' הי' המקדש לפני' אבל אי נתוודע לה אחר שהלך המקדש והעדים פשיטא דאינה מקודשת כלל אפי' למאן דחש לקושית ר"ה ברי' דר"' ודו"ק ועיין בש"ת מהרש"ך ח"ב סי' קל"ד שצידד להקל כשיש שום צד קולא כשתיקה דלאחר מ"מ אפי' להרי"ף והרא"ש ע"ש הגם שעל צד הקולא שמצא דשאני בציפת' דאסא דחשו לה רבנן הוא משום שקבלה תחילה הציפת' לשם קדושין לכן חשו בשתיקה דלאחר מ"מ דשמא הי' כאומר' הן אבל היכא דנתן תחילה בסתמא לכ"ע לא מהני שתיקה דלאחר מ"מ ע"ש לא נהירא לי קול' שלו דא"כ מאי הביא ראי' בגמר' לרבא מהא דתני כנסי סלע לפקדון וכו' דאינה מקודשת דילמא שאני התם דלא קבל' תחילה לשם קדושין אלא וודאי ס"ל להש"ס דאין חילוק בזה אלא משום קושית ר"ה שוב ראיתי דהקשה עליו בש"ת המבי"ט סי' מ"ג לטא"ה ע"ש מ"מ בנ"ד יש לנו ראי' מדבריו דדמי ממש לכנסי סלע בפקדון כיון דלא ידעה מהטבעת בשעת הקבל' כלל ולא הגיד לה גם אח"כ מהטבעת אף אם מצאת' אח"כ ולא זרק' דאין כאן בית מיחש וכמש"ל כל זה הוא אפי' מונח קיים שהעדים העידו אמת וק"ו בנ"ד שהיא אומרת שמעולם לא קיבל ואפי' לדברי העדים שקבל' לא ידעה מהטבעת וי"ל דלאחר שנודע לה זרקתו או ששלח' לבית ר' פלוני או שהצניע' תחילה בבית' ואח"כ שלחה וחזר' לבית ר' פלוני גם הגידו העדים שהטבעת הי' בו אבן טוב דלקצת תשוב' אחרונים נוכל לצרף לטעמי' אחרים דלא מקדשה דצריכי' שומא אכן אין אנו צריכי' לזה מטעמי' שכתבתי. ואין לספק ולומר דשמא קודם שבאו עדים נתנה לו הפטשיל שלה במתנה או לקדש אות' וא"כ לדברי העדי' שאמר בשעת נתינה הרי את כו' הוי קדושין גמורין באותו פטשול חדא דהא מוכח ממה שכרך הטבעת בתוכו לא הי' בדעתו לקדשו בפטשיל דאל"כ הי' לו לקדשו בפטשול לחוד ועוד כיון שידעה הבתולה שהעדים אינם יודעים שהוא שלו במתנה ממנה וודאי לא קבלת' לשם קדושין כיון שהעדים אינם יודעים שנתנה לו במתנה וזה יודעי' שהיה שלה תחיל' ולא שלו ועוד דהעיד א' בפירוש [שאמר[ קודם הנתינה דא האסט דוא דיין פאטשיילע ווידר כו' ש"מ שהחזיר לה גזילתו דאם היה נותנת לא הי' צריך לדברים אלו אלא הל"ל הרי את וכו' ובר מן דין הרי הי' מכחשת ואמרה שהוא חטף ממנה ומעולם לא נתנה לו במתנה והעדים אינם מכחישי' בזה שבאו אחר שהי' בידו והגידו שהפטשול הוא שלה א"כ חזר לדין קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכמש"ל:
הכלל העולה שרה הנ"ל הי' פנוי' גמור' ואין בה שום חשש קדושין כלל ושמעון הנ"ל ראוי להענישו ולכפתו על העמוד ולענשו על אשר נבלה עשה בבת ישראל ושלא יהי' בנות ישראל היקרו' הפקר לאיש רק ופוחז כמוהו אכן באופן שיסכימו עמי בעלי הוראות מחמת חומר איסור א"א ואם יסכימו עמי אזי מותרת שרה הנ"ל להנסבה לכל גבר די תיצביין שוב ראיתי בתשובה א' שחכם א' רצה לפקפק להצריך גט מהא דפסק הב"ח כר"ש דסבר סתם גזילה יאוש בעלים לענין דמקודשת דרבנן וטעות הוא בידו דהב"ח לא פסק כן אלא בגזילה דאחרים דהוי יאוש ושינוי רשות דקי"ל דמקודשת מדאורייתא והוכיח דעכ"פ יש להחמיר בזה אפי' בסתה יאוש ושנוי רשות גמור מדרבנן ע"ש טעמו אבל כל היכא דליכא אלא יאוש לחוד כגון בגזל דידה ולא שדיך ולא אמרה הן או בשינוי רשות ואח"כ נתייאש וכפי' מהרש"ל בפ' מרובה והגוזל בתרא סי' כ"ז דלא קני אלא ביאוש לחוד ודי לנו בחומרא מדרבנן דוודאי לא מהני אלא ביאוש גמור ולא בסתם משום דשמא קי"ל כרב' דפ' מרוב' דיאוש כדי קני מדרבנן אבל בסתם וודאי לא קני דלא כר"ש וזה מבואר בב"ח ובהג"ה ש"ע והן דברי רי"ו וכן הוא בש"ת אחרונים להדיא עיין בש"ת ר"ש ד"י מדינא ח"א סי' ס' דפוס תוגרמא והן הדברים ברורים ופשוטים וגם החכם הנ"ל חזר מדבריו והתיר הבתולה הנ"ל להנשא לכל גבר דיתצביין בלי פקפוק ומיחוש כלל הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל בן הקצין הר"ר ישראל קאיידנבר ז"ל ה"ה מווילנא: