אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר
שאלה כא
ילמדינו קהל שנהגו להשתדל קיומי' על ג' שנים והתחייבו מהשרר"ה יר"ה להיות כל א' מהשותפי' ערב חבירו ובתקנת הקהל מבואר אם יעקו' אחד דירתו בתוך ג' שנים קודם כלות זמן הקיומי' שיהא מחויב ליתן את המס קבוע עד כלות ג' שנים יען כי נכנס לכתחילה בשותפות וערבות להשיג קיומי' ומעתה א' מן השותפי' הנ"ל הכניס בשותפות גם את בנו פנוי והשתדל עבורו קיומי' ואיזה שבועות אחר נשואין הבן נפטר והלך לעולמו וחיים שביק לכ"ע והאלמנה נסתלקה מנכסי בעלה ואף מה שהכניסה לו שביקו לה לחזור במלואו והאב יירש את בנו מה שנתן לו לנדוניית' וטעם הקהל שיפרע ראובן את המס עבור בנו עד כלות זמן הקיימים כי הוא נכנס בשותפות עבור בנו בהשגת קיומים גם הוא ירש את בנו ז"ל וראובן השיב שהאלמנה מחויבת ליתן כי כתב קיומים בידה וכל זמן כלות קיומים ג' שנים שתרצה לישב עיגון אין מי ימחה בידה כאשר עשו איזה אלמנות מקדם שנתנו המס אחר העדר בעליהן או שמא הקהל מחויבי' להפסיד כי [לא[ נזכר בתקנות הקהל כ"א עקיר' מישוב אבל לא מית' והשיבו הקהל לגבי מיתה אין מהצורך להזכיר כי מ"מ ישתייר העזבון תוך הקהלה ויש מקום לגבות חוב המס ומגבי' ממטלטלי דיתמי ודארמלתא כי ע"מ כן אנחנו נכנסי' לערבי' תחילה משא"כ בעקירת מן הישיב לא פש מידי למיגבי מיני' והתקנות סתמן כפירושן והקהל מוחזקין כדגבי אילן שספק אם קודם לעיר דקוצץ ואין נותן דמים בפ' לא יחפור והאלמנה תאמר כתב קיומים שנתן לי על שמואל עירער הוא בעצמו עליו נגד השררה יר"ה וביקש להחזירן לידו כי אמר אף שנתן לי הכתב קיומים לא מסר לי החסד של חיריות שרר"ה יר"ה שחל על הקיומים כאשר באמת כדחיתי נדחיתי מחזק' ישוב הקהלה וללישב עיגון איננו מחויב דבעינ' חוטרא לידי' כו' וטב למיתב טן דו כו' ושמא יוציאו עלי ש"ר בשכונתי ולהשיג קיומים כשאנשא לאחרינא בהשתדלות הוצאות מרוב' אין זה ביכולתי וכבר נסתלקתי מנכסי בעלי ז"ל ויצאתי נקי מנכסיו ואפי' את שלי לא הגעתי במלואה ואף כי היו מקדם ג"כ אלמנות תוך הקהלה שנתנו המס אותן האלמנות ובניהם חסו זע"ז כדי להחזיק הישוב והערנית ולא נתגרשו מבית בעליהן כמוני והי' ביכולתן להחזיק הערנית והישוב מחסד אל והשררה יר"ה ומה דשביק בעלי ז"ל ירש אביו ועליו לפרוע ע"כ הטענות הדין עם מי:
תשובה שאלה זו נגד האלמנה א"צ לפני' ולא לפני ולפני' והאריכות בזה הוא ללא צורך כי הכתובה הי' כתוב וכ"ש הנדוניי' ונכסי צ"ב שלה פשיטא שדינו כשאר ב"ח וכמבואר כל זה בב"י טא"ה סעי' ג' וסוף סעי' ד' ובש"ע שם סעיף ד' בהגה' וסעיף ה' ע"ש וא"כ מאי איכפת לי' לבע"ח שלא לגבות חובו משלם ומהמותר נכסי מת יגבה הגובה המסים שנ"ח והשר כיון שהי' אינ' חייבת כלום להשר והבעל הוא לוה שלה ודומה לזה כתב הב"י בטא"ה ס"ס קי"ח בשם מ"כ וז"ל וכתו' עוד שנשאל אם המלך תפס האלמנה והיורשי' על הנכסי' ונתפשרו עמו ועתה האלמנה תובעת כתובתה משלם והשיב אלו לא נתפשרה גם הי' עמהם לא הית' פורעת כלום לפי שאין לה חלק ידוע בממון אלא כתובת' ואלו לא נמצא בממון בעלה אלא כדי כתובת' הי' הית' נוטלתו וכו' עכ"ל ומכ"ש בנדוניה שהי' כתוב ועוד שהרי בדין תורה הית' גובה כתובת' ותוספתא מנכסי בעל' אלא משום תיקון ר"ת ותם לריק כחכם תקנו שיהא הנדוני' חוזר' לאבי הבן או האשה כמבואר בתו' ובפוסקים ראשונים ואחרונים וזה פשוט דלא שייך לומר ותם לריק כו' אלא כשאלמנות נוטלת מנכסי בעל' ועיני חמי' רואות וכלות וכן להיפך אבל מה שלא בא ליד הבעל כשמתה הי' או ליד' כשמת הוא כגון שהוציא לצורך קבורתו או איפכא דבר זה לא שייך ותם לריק כחכם ומה איכפת לבעל או לאשה כשנשאת מקרינן ע"י אחרים ולא ע"י ידיהם וק"ו בן בנו של ק"ו כשהאשה אין לה שום הנאה מהקיומים ורוצה לעקור פשיטא דהוי כשאר ב"ח ומכ"ש היכא דנעשה ע"י גרמת ראובן חמי' וכ"ש היכא דלא נטלה נדונית' במלואה האיך תיסק אדעתין שהי' תשלם המס ואחר יאכל ויחי' מהקיומים וזה פשוט וברור ובזה נסתלקו ג"כ טענת ראובן מהקהל יצ"ו כי במה שנתחייב המת להשר ודאי נשתעבדו נכסי המת להשר ומהן הוא גובה ולא שייך לומר נגד השר וב"ח ותם לריק גו' כי הוא היורש ועליו לפרוע לב"ח שלו ממה שהניח בנו ולפי שהדברים פשוטים כביעתא בכותתא לא ראיתי להאריך בה' בראיות והנלע"ד כתבתי אהרן שמואל קאיידנבאר ה"ה מווילנא: