אור ברסלב

אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר

שאלה ט

שאלה ח

מהרב ר' וואלף אבד"ק ורידבורג מעשה בחורף תיו כ"ט לפ"ק קודם חנוכה שהלך כמר דוד שטיין פארט עם נער משרת שלו ושמו של המשרת ברוך בר מאיר וילכו שניהם יחדיו עם סחורה ולפי דברי אשת של כמר דוד הנ"ל היה דעתו של כמר דוד לשבות בשבת שאחריו בכפר טר"י דאר"ף הלכו וסבבו ולביתם לא חזרו ואשתו קשת רוח יושבת בדד שלא ידעה האיך הוא ומשרתו וסחורתו ויהי אך יצא יצא הקול ענות איך שנהרגו שניהם לסמוך לעיר די"ץ ותמונת עדות אינם רואים אח"כ השתדלו הפרנסי' ע"י שנראה אומדנא דמוכח דגוי א' שראוהו הולך בא' מבגדיו של כמר דוד הנ"ל והביאוהו לבית הסוהר מקום אשר חייבי מיתות אסורי' שמה והגוי הנ"ל הודה על העינוי איך הוא וחבירו גוי יעגיר א' הרגו אותם דהיינו שאשת כמר דוד בא' אלי והביא' העתק מערכאותיהם והנה זה לשון העתק מערכאותיהם ויצא דינו להריגה וכן עשו לו (וואר דאס געגין ווערטיגר פיינטליך בקלאגטיר יודין ענדרנבך מיט דען אויס גטרענטן יודין גטרענטין טינוש קראן אוביטיג זעלכין הווייזן ביראט שלאכט דען גוועזין יודין דוד פון שטיין פארט זאמט זיין יונגין טוט צו שלאגין וואר דאס דיזר יוהן ענדרש בך צו זמפט טינוש קרא"ן זעלכי יודין אך צו טוט גישלאגין הבן וואס דאס זולכיס אויף זונטג פיר דען נייאן קונש טאג נעהכשט פאר גאכגין זעכצעהן הונדרט אונד אכט אונד זעכציגסטין יאר דאס מורגנש דא עס גינעבלט האט פור גאנגין וואר דאס עס אם קאלטין בערג נאהנט בייא דער שנייד מיל גישעהן וארדאס זיין גיזעל טינוס קראן דוד דען אלטין יוד דורך זיין לייב גישאסין דאס זיין אין גיווייט הראב אויף דיא ביין גיפאלין וואר דאס ער זיין בנאמטיר טינוש דען צווייאן יודין דען יונגין אך טוט גישלאגין וואר דאס זיא דעם אלטין יודין בייא איינם אייך באם דען יונגין אבר ניט ווייט דער פון עטוואס אין דער ערט פאר שארט אונד דען יונגין יודין איין קליפל האלץ אויף דען גראב גיליגט פאר דאס ער דיזן יודין צווייא גיפאק שטרימפא אונ ווילן פלאר אויך ווייסי הויבן זייד קנעפף שניר אונד עטוואס געלד גיצייג אויף צעהן רייכשטלר אן געלד נעמין העלפין אונד אלס צו הלב פארט ביקומין וואר ער דאס געלד זיך גיווענט אונד פאר טון דען ער ווער פאר פירט מארדין אונד ער איין פאר שטרימפא אן זיין לייב ניטראגין וואר דאס פיינטליך בקלאגטיר איין טייל מן זאלכין יודין ווארין אין איינם רולין בוים פאר שטעקט גיהאט דא נאך קארצליך גיפונדין ווארדין ורדאס ער זאלכי איין בוים פר שטעקט אונד גיפונדיני זאכין זעלכיס ווידר גיזעהן אונד פאר דיא רעכטי ארקענטי הבן וואר דער יוד דער יונגיר פון דען ערשטין שלאגין ניט זא באלד טוט וואר בליבן וואר דאס פיינטליך ביקלאגטיר מיט זיינם קאמראטין טינויש קראן דען דונערשטיק ווידר ער נאך הין קומין דא אישט דער יודין יונג נאך גילעבט אונד צו איינם נאך גזאגט איר זייט טייבל אלש איזטין זיא אהין גנגין אונד דען יודין נאך איין שלאק גיגעבין אונד אין טיפר אין דער ערד וואר שארט עכ"ל ( (אורטייל מה שצריך לעניינו). אין פיינליכן זאכין קושטיט ווירטין פריגליכן אן גילעקטר וואר גוטלין יודין צו שטיין פארט וכו' זהו הנ"ל הועתיק אות באות מגוף הכתב שכתבו ב' סופרים השר המדינה (והרצחנים נהרגו) ועוד קבלנו עוד עדות וז"ל במותב תלתא כד הווינא ואתא לקדמנא כמר יקותיאל קויפמן בר אלחנן מהדמי"ר והעיד בת"ע בעונש חרם וז"ל באלי"וע שמעתי דאס ב' יהודים זיין גילעגין אין כפר דילהויזן פר אירם ניטל אונד האבין וועלין איר סחורה פאר האנדלין דהיינו א' ב"ב ומשרתו אונד דער נאך איזט מען קומין אונד האט גזאגט עס ווערין שני בר ישראלים בגזלת ווארדין דער נאך ווער קומין משה הדמיר עם חתנו אונד יוסף זענין צו שמיד קומין אין יאר מרק אזו האט דער שמיד צו דען יהודים גזאגט ווארום מיר ניט ביגערין קיינם קיין אום גילעגין הייט צו מאכין דא האט דער שמיט ווידר אן גיהובין מנגלטי אייך ניט ב' יהודים דיא אייך פאר לארין זיין ווארדין איך ווייס ניט אויב איך גיהערט הב דאס ער זעלט גזאגט האבין צווייא יהודים אויס דער וועדירה דא האבן דיא יהודים גזאגט יוא דא האט דער שמיט גזאגט זיא זענין דער שאסין ווארין אין קלאמיר אין דען וואלד פין דען יעגירס זיין זון אונד פין דען וועביר אויס לעלמא הויזן דיא יודין האבין אלי צייט הער גיהנדלט אונד דאס איז דער וואך דאס איזט גיפונדין גווארין אין דען וואלד ווען איין קלאג קעמט ווערין זיא איין גאנגין זיין ביקס האט דער שעלים אין דער קעריך אן גיהאט עכ"ל הועד לפנינו יום פלוני נאום הצעיר בנימין וואלף עפשטיין ונאום הקטן קלונימוס בן החבר רבי נפתלי סג"ל ז"ל ה"ה מווילנא ונאום מנחם מניש בן כהר"ר ירוחם ז"ל. והנה האשה מרת גיטלה אשת דוד שטיין פורט צעקתה באה אלי היש לה פתח תקוה שיהא לה היתר שתנשא לאיש אחר מאחר שאני קרוב אל החלל והוא שייכה להרבנות שלי לק"ק פרידבורג על כן אעפ"י שראוי להרחיק בכל מה דאפשר ומיראי מורה הוראה אני עכ"פ מוכרח אני לשמוע צעקתה ולהציע דברים לפני מורי הגאון מוהר"ר אהרן שמואל אבד"ק ורנקפורט ונתחיל בעדות הא' שהעיד הגוי הנ"ל ע"י עינוי ולכאורה יש לדקדק דהא קי"ל דאין אשה מותרת ע"י גוי אלא א"כ מסיח לפי תומו מה שאינו כן כאן דהודה ע"י קובלנא שאשה גיטליין קבלה לפני השר המדינה כמבואר באורטיל שלא זאת ועוד אחרת דילמא מצער העינוי הודה דברים אשר לא נעשים ואפשר מעולם לא הרג אותם ג' איכא לספוקי אף את"ל שנהרגו ב' יהודים דלמא אחריני הוי והרוצח לא הכיר אותם ואף שנזכר דוד שטיין פורט דלמא ע"פ קובלנא של האשה השיב כן אף גם זאת שלא הזכיר שם אביו של דוד כלל ובמה דסיימנהו פתח מה שלא נזכר שם אביו מבואר בכל הפוסקי' דסגי' בשמו ושם עירו אכן ג' ספיקו' הראשוני' בדוכתייהו קיימי ונלע"ד דכד מעיינינן שפיר כולהו ג' ספיקו' הנ"ל חדא מילתא נינהו ושורשם דלא הוי מסיח לפ"ת אלא ע"י שאלה ושמא משום אמתלא של העינוי העיד לאשה שנהרג בעלה דוד שטיין פארט אכן מה שהודה הגוי שנמצא עדיין סחורה וע"י חיפוש מצאו כדבריו. והאשה הנ"ל הכיר' בט"ע בענדיר ברושט גיצייג המבורגיר שטרימפא וגם ווילן פלאר וארבע כנפות שלו ושאר סחורות שהי' אצל בעלה וגם הארבע כנפות שלו וגם התפילין שהחזיר השמי"ד הנ"ל נלע"ד שהוא דומה ממש לנ"ד מש"ת [משאת] בנימין סי' ס"ח ואותו הנדון ממש הביא נמי הרב ר"מ מק"ק לובלין בש"ת דשניהם לדבר א' נתכוונו ומוכחו' בראיות דהיכא דחזינן וידעינן דקושטא קאמר ולא מכוין לשום דבר לא בעינן מסיח לפ"ת והכי נמי כיון שכמ' דוד הלך באותו דרך ומצא אצלו מסחורות וטלית קטן שלו (אין הוי) איפוא הוא אם לא הרגוהו כמו שהביא שם ש"ת משאת בנימן א"כ אפי' לא הסיח לפ"ת משגחינן שפיר בעדותו. ואע"ג דשם בתשובה מיירי שהלך היהודי עם הרוצח מה שאינו כן כאן מכל מקום המעיין בתשובה יראה דהעיקר הוא סומך על פי עדות הגוי רק על פי אותו אומדנא מצרף שנסמוך על זה אע"ג דלא הוי מסיח לפי תומו והכי נמי דכוותייהו ואף דהר' בעל משאת בנימין מסיק דאם הוד' מחמת עינוי הוי אמתלא גמורה רק דשם התיר לפי שהודה קודם הענוי ממש נראה פשוט זה לא כתב הרב אלא לרווחא דמילתא לומר דלא הוי אמתלא כלל ואם כן לפי סברתו לשם דלאו במסיח לפי תומו תלי' מילתא אלא באם י"ל דלא הוי לגוי אמתלא למה אמר כן איתתא שריא וא"כ באותו נדון בלא אומדנא איתתא שרי אבל על ידי אומדנא מוכיחות אין מצרפין אם הי' ספק דילמא מחמת עינוי הודה [רק] מכח אומדנא אמרינן דקושט' הוא אף גם זאת שחילק הרב ז"ל בין הודה קודם ענוי ובין הודה לאחר ענוי אינו מוכרח לעניות דעתי דהכי נמי יש לומר אם הודה קודם העינוי דהוי אמתלא דהודה מאימת העינוי שלא יענו אותו ובחר במיתה וסבר שלא יענו אותו והודה הדברים קודם אשר לא כן מה שאינו כן אם לא יענו אותו כדאמרינן אלמלא נגדוהו לחנניא וכו' ועוד דהא גופא מסיק בשם ש"ת הרב ב"י אשר כל בית ישראל נשען עליו דלפעמים אפילו הודה מתוך עינוי יסורים אמרינן דקושטא קאמר ואין לך אומדנא יותר מזה כיון דהודה מתוך העינוי שימצא עדיין סחורה וכדבריו מצאו אמרינן דכולא מילתא קושטא קאמר ובפרט שהוזכר מקום בכל אופניו ומוצאי' ומובאיו ע"ז דאמרינן שמו ושם עירו למה וכו' ומוכח מתוך הענין שבכולהו מילתא קושטא הוא גם אין לדקדק דילמא מתוך שהיה בהול אמר בדדמי שהוא הרגו ועדיין חי הוא דהא בבבא שביעית נזכר שם שקברוהו ושוב לא חיישינן למידי ונלע"ד ראי' דלאו כולהו במל"ת תלי' מילתא אלא אף גם בקושטא תלי' מילתא דהא בגמ' סוף יבמות קאמר מאי גריעותא דפונדקי ומשני מסל"ת היתה והלכה כרבנן וכו' והקשו בתוספות א"כ מאי מייתי ראי' מפונדקי ותי' דלא הייתה ממש מל"ת ואפ"ה כיון שהוציאה מקלו ותרמילו עשו כמל"ת והכי נמי דכוותי' כיון דהוציאה סחורתו ומצאו כדבריו הוי כמל"ת אח"כ מצאתי בש"ת ר"מ מלובלין בתשובת יבמה מביא ג"כ גמרא ותו' הנ"ל בפילפולו ארוך ולע"ד ראי' פשוטה היא ושמחתי ומעדותו של יקותיאל זלמן בן אלחנן הנ"ל נוכל ללמוד ג"כ קצת היתר והנה בוודאי אי הוי אמר הגוי שמי"ט מנגלין אייך ניט צווייא יהודים אויז דער וועדר"ה פשיטא לע"ד מותרת ע"י חיפוש שמחפשין בוועדר"ה שהיא מדינה לערך ג' פרסאות אי לא נחסר יהודים אחרים באותו זמן כדאיתא בתוספתא אכן מאחר שהוא ספק אם הזכיר הגוי וועדרה צריך עיון טובא ולכאורה אף אם לא הזכיר מי המה מ"מ מאחר שאמר זייא פלעגין הער צו האנדלין והיהודים הנ"ל דהיינו כמר דוד היה רגיל שיהא שם בסחורה וכאשר שמעתי בקיאין הוי שם בשמו וזה יהיה סימן כמוזכר סבר' כדומה לזו במשאת בנימן ביהודים שהיו רגילין לישא וליתן עם הדוכס וזה דבר שקשה באמת בדיני עגונה להתיר ע"י זה אכן אפשר מנין ב' אנשים הוי סימן כמבואר בש"ת מ"ב סי' מ"ד ואף שהתם מפרש דהוי ששה והוא מנין שאינו מצוי משא"כ כאן ובפרט מנין שנים לא הוי סי' כמבואר בחו"מ סי' ס"ה ומוכרח בגמרא דאלו מציאות היינו דווקא המוציא מכריז תחילה שטרי והוי מיעוט רבים שנים משא"כ אם בא בעל האבידה ואמר מנין שנים הוי סי' כמו שמבואר ומשמע מב"ח שם וא"כ ה"נ כיון שהגוי אמר תחילה מאנגילט אייך נינו צווייא יהודים הוי סי' ואף שלא אמר הגוי האיך יודע שנהרגו לא דייקינן כי ליתא קמן ואין לומר קול הברה שמע כדמשמע בש"ת מ"ב סי' ק"ה הואיל שאמר מי הרגם להו תחילה (שלו) ומסיק שם כדומה לזה דלא חיישינן ועוד שמשמע מדבר יהודים שעדיין לא היה שם קול הברה שנהרגו רק שנגזלו ועדיין נשאר לדקדק הואיל שהגוי השמי"ט אמר זיא זענין ווארין דער שאסין גיווארן משמע ששניהם נהרגו מיתה א' והגוי הרוצח ע"י עינוי הודה שהנער הכה למיתה וכן משמע נמי מהבבא י"ב פון דען אנפנגין שלעגין אכן מבואר ממתני' והביאו בש"ע סי' י"ז סעיף מ"ז אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ושתיהן אומרת שאינו קיים ינשאו ועוד דהא בבעלה של זו דהיינו כמר דוד אין כאן הכחשה ושניהם אומרים שכמר דוד מת במיתה דער שאסין (בקנה השריפה) ואעפ"כ לא ברירה לי הך מלתא שפיר להתיר ע"פ עדות זה של כמר יקותיאל בן אלחנן כ"א לעשות אותו סניף לעדות הראשון שהודה הגוי ע"י עינוי סוף דבר בהא סליקנא ובהא נחיתנא לע"ד הך אתת' שרי להתנסבא לכל גבר ובפרט שמקרוב שמעתי מן כמר ליב הדמי"ר שגם קודם העינוי אמר שנהרגו ורצה לומר שחבירו הנמלט לברוח עשה את כל ההריגות דהיינו שהוא אמר כן ע"פ השמועה ולפי הנשמע אם נחקור באקנו"י ימצא כל זה אכן לע"ד אין אנו צריכין לכך אכן מחמת חומרא א"א ובפרט כי יודע אני מיעוט ערכי וח"ו בקל יוכל אדם לטעות ע"כ אם לא יסכימו עמי שני גאוני ארץ ובהם הרב המובהק הגדול בישראל מוהר"ר אהרן שמואל אבד"ק פראנקפורט יהיו דברי בטל' כחרס הנשבר ובטוח אני שהם יוסיפו ראי' ברורות כהנה וכהנה להתיר כ"ד הקטן וואלף עפשטיין חונה בק"ק פרידבורג:

תשובה ראיתי דברי המורה הדן הלכה כשורה וקולע אל השערה בשריותא דהאי איתתא אשת כמר דוד שטיין פורט הי"ד ולא הניח כמעט מקו' להתגדר בו בפוסקים ראשונים ואחרונים באמת שהרב המורה דבר אתי מחמת שריותא דהאי איתתא מחמת הודאת הרוצח מחמת העינוי והי' אז דעתי להתירה מכח ש"ת מהרי"ק וש"ת ריב"ל ח"א סי' נ"א וח"ב סי' ט"ו וש"ת ב"י סי' ח' הובא בש"ת מ"ב סי' ס"ח ושאלות תשובות רבי מאיר מלובלין סי' ק"י והפקפוק שהודה בתוך העינוי או קודם העינוי נראה אדרבה דיש מקום יותר להתיר כשהודה בתוך העינוי דהא בוודאי יודע שדינו יוגמר להריגה כשהודה מחמת העינוי וא"כ ל"ל להודות אא"כ קושטא קאמר וכבר הוכיח תשובה הנ"ל דכל היכא דידעינן בבירור שקושטא קאמר יש להתירה כשאינו מתכוין להעיד להתיר אפי' ע"י שאלה כמבואר שם ועוד דא"כ כשפסקו מלענות אותו היה לו לחזור ולומר קודם שדנוהו להריגה שמה שהודה הוא מחמת עינוי ולא הרגו מעולם אלא וודאי מוכח שקושטא קאמר וכמ"ש ב"י בש"ת הנ"ל וכ"ש כשנצרף האומדנא מהסחורות שהזכיר המורה פשיטא דהאשה הנ"ל שריא גם לדעתו יצא י"ח מספיק' דקברתיו שהודה שקברו סמוך לאילן שקורין בל"א איי"ך בא"ם הגם שלא נמצא בל' והודאה להדיא קבורה רק עטוואש פאר שארט אין דער ער"ט עכ"ל וכפי המובן מדבריו חי הנער עד יום ה' אחר הכיסוי בעפר ואח"כ ביום ה' הרגוהו אונד הבן אין טיפר פאר גראבן כמבואר בלשון הודאה בסוף וא"כ נוכל לומר דגם ביהודי הזקן כמר דוד שטיין פארט הנ"ל אף שכיסהו קצת בעפר שמא הי' חי והלך לו יום ה' והוא באמת ספק גדול בעיני ותמהני על המורה מה שלא שת לבו לעמוד עליו מ"מ הא הסכימו כל הפוסקי' דלאו דווקא בעינן קברתיו אלא כל שאומר דבר שמשמעותו שוודאי מת מהני וכגון שטלטלוהו ממקום למקום וכיוצא בזה וא"כ בנ"ד כיון שהרגוהו סמוך לשניי"ד מי"ל כמבואר בהודאה וטלטלוהו לכסות בעפר סמוך לאילן שקורין איי"ך ב"ם כמשמעו' לשון הודאה שהי' ההריגה וכיסוי בעפר בשני מקומות תו ליכא בדדמי. ואין לומר כיון דאמר הרוצח בהנער שסבור שהרגו וטעה באמת שלא הרגו עד יום ה' א"כ י"ל דטעה גם בזקן דהא ליתא כיון שהעיד הרוצח שחבירו טינו"ש האט גישאסין דז אין גיווייד אראב אויף דיא ביין גיפאלין איזט עכ"ל א"כ העדו' הזה מועיל לחוד להתירה דהוי כאלו העיד ששחט בו ב' סימני' או רובן אכן יש לפקפק דלמא גם זה מעיד בדדמי ובאמת שיש לי עוד עיון בספק זה כיון דטעה בדדמי בהנער שמא טעה ג"כ בזקן ובנפילת בני מעיו איברא דמטעם אחר אצ"ל קברתיו כיון שמזכיר שמו ושם עירו דמודה הרמב"ם ז"ל דא"צ קברתיו או במכירו גם לפי' תי' הרא"ם בש"ת סי' ל"ו וע"ז דווקא בדרך מצריך הרמב"ם קברתיו דטעי אכן בשאר עדו' לא מצריך ולחילוק הר"י סאגי"ש ש"ת ב"ב כיון שהיה הוא הרוצח הי' צ"ל קברתיו וכ"ש הרא"ם סוף סי' ע"ד ואין הדבר כן שכמה מעשים בכל זמן שהרוצחים מכין מכת חרב לכמה אנשים ונופלים המוכים לארץ שטוחים ע"פ האדמה כמתים ממש מחמת פחדם ובאמת הם אינם מתים והרוצחים הם חושבים שכבר הרגוהו ומניחים אותם והולכים להם וכו' עכ"ל נשאר הספק בלבי דשמא כיון דטעו בדדמי בנער וכו' א"כ גם בזקן איכא למיחש בדדמי וצ"ע בתשובות אם נמצא דין זה. וראה זה דבר חידוש ואחר זמן רב מצאתי בש"ת רשב"ם דפוס תוגרמה סי' רנ"ד וז"ל מה שהעיד ברוך שמש בת"ע ששאל מאת ההורגים עצמם מה נעשה עם בתו שהיתה יפה מאד אם הרגוה אותה והשיבו אליו מה תשאל כי כל הבאים הרגנו אותן ולא השארנו עד אחד וכו' וודאי אין בו ממש מתרי טעמי וכו' ועוד דאיכא למיחש דאמרו זה בדדמי שהרי אמרו לא השארנו עד אחר ומצינו שנמלט שבתי לע"ב בחמלת ה' עליו וכמו שחשבו שהרגו אותו דוודאי כוונת' לרעה היתה לעקור את הכל ואתרחיש ליה ניסא וניצל כן ראוי לחוש בכל א' מה שהועד ודומה זה לעישנו עלינו את הבית וכו' א"כ העדות זה (השמיד ממדינת וועדר"ה) אינו לא מעלה ולא מוריד עכ"ל הש"ת הנ"ל וזה ראיה נכונה לדברינו הנ"ל:

ומעתה איני מבין מ"ש הרב המורה גם אין לדקדק דלמא בהול הי' שאמר בדדמי הרגו ועדיין חי הוא דהא בבבא ז' של עינוי נזכר שקברוהו וכו' עכ"ל ואני בעניי לא מצאתי הל' שקברוהו בהודאתו כ"א לשון פאר שארט בקבורת הנער וקאי אזקן ונער וא"כ חזר הספק לדוכתי' ואולי שטעות נפל בלשון הרב המורה יצ"ו דשמ' בל' הרוצח היה מבואר שקבר ממש לזקן ויש להמורה יצ"ו לעיין בלשון שנית בזה ובאם שימצא שם ממש לשון קבורה יש לדון ולהתירה ומה שאמר בתחילה ממיתת הנער צו טויט גישלאגין כוונתו ע"ש סופו ומ"ש בזקן לא טעו בשום בדדמי כי קברוהו ממש ולא פאר שארט שהוא כמו כסה קצת בעפר והי' חי אבל אם לא נמצא בל' הודאה כ"א פאר שארט ולזקן ונער אין דעתי נוטה להתירה בזה כי זה לא מחשב כקברתיו ואם אמר שטלטלוהו לקוברו סמוך לאילן איי"ך בים מה שבאמת ג"כ אין זה הוכחה ברורה בל' הודאה הנ"ל שמא טעה בזקן כמו בנער וצריך לי עוד להתיישב בזה ועל העדות כמר יקותיאל זלמן בוודאי דשנים הוי סימן וכמ"ש המורה וכך מבואר בש"ת הרא"ם סי' ע"ד וז"ל ולפי' לא יתכן להתירה אלא אליבא דהרמב"ם אלא בא' מד' אופנים או כשהיה שם המת או נהרג ושם אביו ידוע דאז לא בעינן אלא הזכיר שם עירו ולא הזכיר שם עיר הליכתו לשם או כשהיה הנהרגין או המתים יותר מאחד אעפ"י שלא היה שמם ולא שם אביו ידועי' ובלבד שם עיר הליכתו ידוע או אפי' שהיה המת או נהרג א' לבד והיה שמו ושם עירו או בחיפשו העיר שיצאו משם לדעת אם לא יצא משם אלא הוא ואעפ"י שהיה שמו ולא שם אביו ולא שם עיר הליכתו ידועים וכו' עכ"ל וא"כ מבואר דשנים הוי מספר כמו יו"ד בני אדם וס' בני אדם שבש"ס ובהרמב"ם דכל שהוא יותר מא' וכו' וק"ל ומבואר שם ובש"ת מהריב"ל ובש"ת ר"א בן ששון סי' י"ד דכן ראוי לפסוק ומ"מ אף שהזכיר הגוי השמי"ט מדינת וועדרה או שנאמר דהוי כהזכיר מחמת שעל אלו שהיו נושאי' ונותנים במדינות וא"כ כוונתו היה על אלו השנים מועדרה והיה מהני בה חיפוש כמו שאמר המורה מ"מ היה צריך הגוי השמי"ט לומר קברתיו וכמבואר בל' הרמב"ם שמצריך קברתיו ואפי' במנין ובסי' קולר ובסי' נושאים גמלים וכדמסיק מהריב"ל ור' אהרן בן ששון ובש"ת הרא"ם שם בסופו דהסימני' ומנין מועיל שהם בעלים של הנשים אלו אכן מה שצריך לומר קברתיו אינו אלא להברר כדי להודיע בבירור מיתתן דשמא אמרו בדדמי אומדנא דעת וכו' עכ"ל אכן מצד א' י"ל דא"צ קברתיו לתי' הר"י סאגים דגוי השמי"ט הנ"ל לא הי' אבל ההריגה ולא מצריך הרמב"ם לומר קברתיו הגם שאני שדיתי נרגא בזה התירוץ ורשום הוא בספרי תפארת שמואל דאמרינן האי גוי שאמר לישראל קטול אספסתא ואי לא קטלינא לך וכו' ומסיק שם דלמירמ' אימתא קאמר הא אי לאו האי טעמא הוי מועיל עדות הגוי שנהרגו אף דלא אמר קברתיו והוא הרגו בעצמו וקושי' זו יש להקשות ג"כ אתי' כ"י שהביא ב"י דכל היכא דאמר מאן איכא בי' חוואי אז לא מצריך אבל כשאינו מכריז צריך ג"כ וקשה עלי' קושיא הנ"ל דהא התם לא הכריז ומצאתי בש"ת עיגונא דאיתתא דר"ל כשהוא הוא ההורג לא אמרי' בדדמי ואצ"ל קברתיו אכן מסיים שלא מצא חילוק זה בשום ספר ובאמת שהחילוק זה היה מועיל להעדות הרוצח הנ"ל שאצ"ל קברתיו מ"מ כבר הספק שנסתפקנו במקומו עומד דחזינן דטעה להדי'. עו' דש"ת משאת בנימן סי' ס"ח עומד לנגד תי' זה דמצריך אפי' ברוצח עצמו לומר קברתיו ע"ש אכן בש"ת ר"מ לובלין סי' ק"י מבואר דברוצח גופא לא מצריך לומר קברתיו והביא ראי' מגמ' ומש"ת מהר"ח שבש"ת מיימוני ואני תמה עליו דלמא ס"ל להנהו פוסקים דלא כהרמב"ם הנ"ל דמצריך לומר קברתיו אפי' ברוצח עצמו והם ס"ל כהפוסקים שתמהו עליו ואינן מצריכי' בשום עד גוי לומר קברתיו כמו בישראל אם לא בע"א במלחמה ובמים של"ס וא"כ אין ראיה ג"כ מהאי דפיסקי מהרא"י סי' רנ"ג ע"ש. ומה שהביא ראי' עוד מההיא ברייתא דפ"ב דיבמות מעשה בליסטים וכו' אני הרגתי את בעלי בכניסתי ללוד והשיאו את אשתו אע"ג שלא אמר קברתיו והטעם וכו' ע"ש תמה אני אם יצאו דברים אלו מפה קדוש דשם בישראל ליסטים איירי וכשר דרבנן אפי' הוא פסול דאורייתא דפלגינן דבורא ובישראל ע"א כ"ע לא מצריך קברתיו והוי כאלו אמר פלוני הרג את פלוני דוודאי משיאין בלא קברתיו משא"כ בגוי דמצריך הרמב"ם קברתיו מטעם המפרשי' שכתבו טעמו וצריך לעיון רב וכעת אני לא אוכל לעיין מפני שאין לי פנאי לכן המורה יורני לי עוד דעתו בזה כי דעתי לא מתיישב' כעת הזאת:

שוב ראיתי שנית בההיא תשובת ר"מ מלובלין וחוזרני בי וטעות הוא בידי דהרב קאי לסתור דעת השואל שעלה ע"ד להחמיר ברוצח גופא לומר קברתיו אפי' למאן דלא צריך בעדו' גוי לומר קברתיו וא"כ לפי סברתו של השואל ה"ה בישראל רוצח אף דבשאר ישראל אצ"ל קברתיו שמא בישראל רוצח בעינן לומר מטעם השואל ע"ז מביא הרב ראייותיו דאין חילוק בין רוצח לשאר ע"א ודו"ק ואעפ"כ ראייתו מפ"ב דיבמות אינו ראי' ברורה דהתם לא הוי רוצח כלל דפלגינן דיבורי' ולא הוי הוא רוצח כלל אפי' אמרי כן בשעת מיתה כמבואר טעם רבנן ומשום הכי תינשא לאחר ע"ש וק"ל ואפשר לומר דהרב דייק לתי' רב יוסף ע"ש וא"כ לפ"ז גם דעת הרב בש"ת מ"ב דלרמב"ם בעי קברתיו כשאין מזכיר שמו או טלטולו או שאר התי' שבב"י ובש"ת ראב"ש סי' י"ד ובכ"מ ע"ש:

כלל העולה דלדעת הרמב"ם יש כאן מקום עיון בנדון דידן על עדות קברתיו וכך מצאתי להדיא בש"ת מהרמ"א איסר"ל סי' ק"א ע"ש שלא סמך אתי' דהכירא כ"א שצריך להזכיר את שמו ועיין שם ולכשאפנה עוד אשנה לעיי' בדינים אלו וכעת אני טרוד הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל בלא"א הר"ר ישראל ז"ל ה"ה מווילנא:

תוכן העניינים

אמונת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה