אור ברסלב

אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר

שאלה ב

שאלה א

ראובן נשא בתולה והכניסה לו סך עצום ורב ונתעברה ממנו ותוך ימי עיבורה שבק ראובן חיים לכל חי ונפטר והלך לעולמו ואשתו הנ"ל המליטה אחר מותו ולד ולא נתנה מעולם הדד בפי התינוק משעת לידה רק שכרה לה מניקת מיד ועכשיו כמו י"ב חדש אחר הלידה רוצה האשה להנשא מאחר שלא הניקה הולד מעולם ומענה עוד בפיה שבני משפחתה אינם רגילים להניק כלל גם הכניסה לו סך עצום ורב אי שרי לאנסובי מחמת טעמים הנ"ל או לאו דהוי בכלל לא ישא אדם מינקת חבירו עכ"ל השאלה:

תשובה נרא' דדברים אלו יתבררו ויתלבנו כשנעמוד היטיב בדעת התוספות ופוסקי' ז"ל והוא דדעת הרא"ש סי' תס"ד ומור"ם פאדוו"י דבריהם מבוארים להחמיר בנ"ד דס"ל כשיטת ר"ת בפרק החולץ (דף מ"ב ע"א) ד"ה סתם מעוברת וכו' וכפי מה שהבינו הם ז"ל בדבריהם דלשיטת רבינו תם דאוסר אף בגרושה מיניקת ואף שלא הכירה הולד מטעם דס"ל כיון דס"ד דמקשן דטעם מעוברת הוא משום דחסה וכו' אין לחלק במעוברת בין אלמנה לגרושה ה"ה אף למסקנה דהטעם הוא במעוברת דלמניקה קיימא ג"כ אין לחלק בין אלמנה מיניקת לגרושה מינקת אף שלא הכירה הולד ומטעם שכתב הרא"ש פ' החולץ דכל הנשים חסות על ולדותיהם וכו' ע"ש ובריב"ש שם כי אין רצוני להאריך באשר שספריהם מצויין הן ביד כל אדם ועפ"ז נוטים ג"כ לפסוק לאסור אף בגרושה שאינה מכירה ואפי' שלא הניחתו מעולם ע"ש ובסי' י"ג בריב"ש וא"כ לפ"ז ה"ה והוא הטעם אפי' באשה שלא הי' יכול הבעל לכופה להניק את בנו כגון שהכניסה לו ממון לקנות ב' שפחות או שבני משפחתו או משפחתה אינם רגילים להניק אפ"ה לא תנשא לבעל תוך ך"ד חדש דעי"ז חסה על הולד ותניקו דלא פלוג בין גרושה לאלמנה ובכל הנשים שבעולם אסורה אם לא באשה שמת ולדה או צמקה דדיה קודם ג' חדשים קודם מיתת בעלה דלא פלוג רבנן ועיין עוד בזה מ"ש בש"ת מהרי"ל סי' ק"ו:

אמנם ראיתי חבל נביאים דמתנבאים וס"ל דכל היכי דאין יכולין אותה לכפות להניק הולד אפי' בשכר תו לא מיקרי מיניקת חבירו כיון שאינה יכול לכופה ורשאי להנשא. וז"ל הרב המגיד פי"א מה"ל גירושין ד' ד"ה ויש מפרשים דהיו סבורים דדווקא במניקה שנתארמלה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואין כן דעת רבינו אלא בכל גווני אסור וכן דעת ר"א משבחא וכן נראה מן הגמרא דמניקה דומיא דמעוברת ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב ומיהו בגרושה דווקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזאת לא דהא אי בעי לא תניק אותו כלל ואפי' בשכר כמו שנתבאר בפ"א מה"ל אישות עכ"ל. מבואר מזה דס"ל דאף לר"ת לא מדמינן גרושה דומיא דמעוברת אלא באשה גרושה דשם מיניקת חבירו יש לה עלה כגון שהניקתו קודם שנתגרשה ומכירה אבל כל היכא דאינה מכירה וכ"ש שלא הניקתו כלל כיון דאינה יכול לכפותה להניק לא מקרי מיניקת חבירו ולא גזרינן אטו אשה דעלמא כסברת הרא"ש דס"ל דלא פלוג רבנן דליתא וה"ה באלמנה כל היכא דאינה יכול לכפותה להניק אפי' בשכר דינה כמו גרושה שנתבאר בכ"מ מהל' אישות ובטור א"ה סי' פ"ב וכגון שבני משפחתו אינם רגילי' להניק או שהכניסה לו ב' שפחות ובהא חל נדרה ושומטת דד מפיו שאינה משועבדת לו (וז"ל הרמב"ם שם אלא שוכר לו מניקה או שוכר לו שפחה אפי' ע"י כפיי' תו לא מקרי מניקת חבירו בגרושה שאינו מכירה) וכן העתיק בסמ"ג סי' נ' בעשין את דברי תוס' וז"ל הרב ר"ש אומר דגרושה מיניקת וכו' מפני שאנו אומרים בפרק אעפ"י נתגרשה אינו כופה להניק ולא הודה לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופין להניק כמו שכתוב שם וגם בשאלתות ע"ש עכ"ל. נראה מדבריו דגם לשיטת ר"ת אין אוסרים בגרושה שמניקה אלא היכא דכופה אותה כגון במקום

שמכירה אבל במקום שאינו מכירה כיון דאין כופין כסברת הרא"ש ואין לדחות דה"פ כיון דבמקום שמכירה כופין אותה ואסורה אסורה ג"כ אפילו באינה מכירה וכסברת הרא"ש וריב"ש דלא פלוג רבנן וא"כ לא ה"ל למכתב אלא ראיית התוס' דהביאו ראייה מסברת המקשן ולא ה"ל להביא הברייתא דאעפ"י ותו דמדברי הע"מ

בשם הרשב"א שמשמע דגם הרמב"ן ס"ל כן. שהרי ל' הרשב"א הוא כמו שנתבאר בפך"א מהלכות אישות וק"ל. ולקמן נברר דהב"י ס"ל דגם הרמב"ם וטור ורמ"י וב"ח ס"ל להתיר בגרושה שאינה מכירה סי' פ"א ובסמ"ג העתיק לשון הרמב"ם ממש ש"מ דגם הוא ס"ל כסברת הרשב"א ועוד נ"ל דבזה מיושב מה שהקשה הרב מהר"ר אייזיק שטיין ומהרי"ק ומהרי"ל על הר"מ וסמ"ג שכתבו דמעוברת טעמא דדיחס דטעם זה לא קאי במסקנה והנה מהרי"ל ומהר"א הנ"ל תי' דמה שכתבו טעם זה מפני שהוא שוה באלמנות ובגרושות ובשניהם שייכא טעמא דדיחס אבל טעם דמניקה לא שייך בגרושה הואיל ואינה משועבדת להניק ומ"ה כתב ר"ש דגרושה מיניקת מותרת להניק ור"ת חולק עליו וכו' ומעתה י"ל שגם רמב"ם וסמ"ג ס"ל כר"ת ומ"ה הביאו טעם זה דאינה מוכח שגם גרושה אסורה להנשא כמ"ש התוס' בשם ר"ת עכ"ל מהר"א שטיין. ומהרש"ל בביאוריו להסמ"ג הקשה דליתא דא"כ מה טעם גרושה מיניקת דטעם דיחס לא שייך אלא במעוברת ומיעכר חלבה לא שייך בגרושה וכו' ע"ש ולפי מ"ש א"ש דגם הם מודו להתיר באינה מכירה וכמ"ש בשם הרשב"א וא"כ לא קשיא מידי דבאיסור מעוברת וודאי אין לחלק בין אלמנה לגרושה ולכך כתבו הטעם דדיחס כס"ד דהגמרא ובעיקר מניקת כתבו טעם הגמרא דמסקנא להורות איסור בגרושה המכירה דמיקרי מינקת חבירו כיון דכופין אותה אבל בשאינה מכירה שרי' לכ"ע דלאו בכלל מיניקת חברו היא כיון דאינ' כופין להניק אפילו בשכר. ולא שייך לומר אין לחלק כיון דלא מיקרי כלל מניקת חבירו זו הנלע"ד דלא כמהר"ש שהקשה על הרב הנ"ל עיין שם. ובלאו הכי לא קשי' מידי להמעיין שם ודי בזה. וא"כ מבואר לפ"ז לפי שיטה זו כי היכא דבגרושה באינת מכירה שרי' לאנסובי ולא אמרי' דגזרו בה משום לא פלוג כמו בהבחנות ג' חדשים ברדופה ועקרה וכו' אלא מדמינן לה למת הולד או ששכרו מיניקת ג' חדשים בחיי בעלה דלא מקרי מיניקת חבירו א"כ פשוט דה"ה והוא הטעם באלמנה שמת בעלה והיא אינה מחוייבת להניק אפי' ע"י כפייה בשכר כגון שהכניסה לו ב' שפחות או ממון הראוי לקנות או שבני משפחתו או משפחתה אינם רגילין להניק כלל ג"כ שריא לאינסובי ולא מיקרי ג"כ מיניקת חבירו אלא היכא דיכול לכופה להניק בשכר כגון שלא הכניסה ודרך משפחתו או משפחתה להניק אף דהריב"ש ס"ל לדחוק לפרש כן הרי לשיטתו דלא ס"ל כהרשב"א אלא כהרר"ש וכמ"ש אמנם לשיטת הרשב"א בשם ר"מ ומ"מ בשם הרמב"ם בפכ"א מהל' אישות וסמ"ג נראה ברור דדרך אחד להם וכמ"ש ובספר ב"ח כתב לשיטת הרשב"א בשם ר"ת דשאלתו' התיר בגרושה ורוצה להניק וע"ז פליג ר"ת אבל בגרושה שאינה מכירה ואינה רוצה להניק גם ר"ת ס"ל להתיר וכתב דמדברי הרא"ש לא משמע כן ע"ש ואני אומר דגם מדברי ר"ת שבתוס' לא משמע כן דהא מביאים ראי' מסברת המקשן דלסברתו אין חילוק אף בגרושה ואף כשאינה מכירה וכיון דלא חזר אלא מהטעם הדין הוא כמ"ש ולדעת המקשן דדיחס לא מחלקינן בשום אשה בעולם א"כ גם למסקנ' אין חילוק בשום אשה בעולם אכן לפי מ"ש בשם סברת הרשב"א בדעת ר"ת הוא אמת ויציב. (והנה ערכתי לפניך שתי מערכות בשיטת הפוסקים בדין זה):

ומעתה נבוא לפיסקא דדינא להלכה הנה הרב ב"י בסי' ר"ג בטור א"ה כתב וז"ל וראיתי מורים עושין מעשה כדברי הרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם אילן גדול על מה שיסמכו ועוד דמידי דרבנן הוא עכ"ל וכך נוטים דבריו בש"ע סי' הנ"ל סעיף י"ד שכתוב תחילת סברת הרשב"א ואח"כ סברת הרא"ש וריב"ש והא דכתב מור"ם בהג"ה סוף סעיף י"ג ואין חילוק בין התחילה להניק או לאו היינו באלמנות שיכולים לכוף אותה בשכר להניק דעלה קאי אבל באלמנות דנדון דידן שאין יכולים לכופה תלוי בסברת הפוסקים שבסעיף י"ד וזה ברור וכיון שב"י כתב כסברת הרשב"א בנ"ד נמי פסקינן וסמכינן אסברת הרשב"א דכל היכא דאינה כופה להניק בשכר לא מקרי מיניקת חבירו ושריא לאינסובי גם בספר ב"ח פסק למעשה כהרשב"א בגרושה שאינה מכירה ובשלטי גבורים פרק החולץ פסק ג"כ להקל בגרושה והפריז על המדה להקל גם במכירה ע"ש ובטלה דעתו נגד כל הפוסקים שפסקו כר"ת מיהא במכירה ומיהו באינו מכירה נקטינן כוותיה כדעת ב"י וב"ח. שוב ראיתי בש"ג פ' אעפ"י אחר שכתב דעת הרא"ש וריב"ש לאסור באלמנה שלא התחילה להניק סיים וכתב וצ"ע כי ראיתי מקילין להתיר עכ"ל. הנה לכאור' דעת המקילין אלו הן תמוהין דלא מצינו לשום אחד מהפוסקים להתיר למעשה באלמנה שלא התחילה להניק מעולם היכי דיכולין לכופה בשכר וא"כ יש לתמוה אהש"ג למה נחבא אל הכלים ולא השיג עליהם מהגמרא ערוכה דלא ישא אדם מעוברת ומניקת וכו' מטעם דאסיק דסתם מעוברת וכו' וא"כ היאך מישבי' חשש זה דילמא מיעכר חלבה וכו' ומנ"ל לבטל תקנת חכמים היכא דאינה רוצה להניק (איברא לפי מאי דמקיל הש"ג בגרושה ומכירה משום שהוא ע"י כפייה ודמיא לאשה מניקת אחרת ששכרה להניק כמ"ש פרק החולץ די"ל דגם באלמנה זו מאחר שלא נשתעבדו אלא ע"י כפייה לכך שריא לאינסובי אלא דאי תלי בזה לא ה"ל להניח בצ"ע דה"ל לכתוב כשתי הסברות שכתוב בפרק החולץ ודו"ק). אמנם לפי מ"ש א"ש דבעל הש"ג שראה להקל כעין עובדא דידן ראה היינו במקום שאין כופין אותו ואף אם תאמר דכולהו ראה להקל כשלא התחיל להניק א"כ בנ"ד וודאי לא צריך לעיין דשרי בפשיטות כיון דאינה יכול לכופה לגרושה שאינה מכירה דמי' גם הב"ח דאוסר באלמנה שלא התחילה להניק בכה"ג איירי היכא דיכולין לכופה בשכר כסתם אלמנות אבל היכא דהכניסה לו ב' שפחות או שבני משפחתה או משפחתו אין רגילין להניק תו לא מקרי מניקת חבירו ושריא לאנסובי כיון דלא ס"ל גזירה (ומיהו בהא בוודאי החמירו אלמנה מגרושה לדעת הרשב"א היאך שמת בעלה והיא התחילה להניק ואינה מכירה אסורה בכל אופנים שבעולם אפילו היכא דהכניסו ב' שפחות וטעם דהיא קרי' מניקת חבירו בשעת מיתתו ושוב יכול לכופה להניק ולכן בי ריש גלותא אסרינן להו בס"ד דגמרא אפי' באינה מכירה וכמ"ש ריב"ש לפ' שכבר התחילה להניק וגלי דעת' דרוצה להניק כמו שכתב ב"י בשם תשובת הרשב"א. משא"כ בגרושה לדעתו לא מיקרי מינקת כיון דאינה יכול לכופה באינה מכירה ודו"ק משא"כ בלא התחילה מעולם והוא בדין לא יכול לכופה שריא לאינסובי דלא הי' עליה שם מיניקת חבירו ודו"ק בש"ת הרשב"א שהביא הרב ב"י) וטעם דהרא"ש וריב"ש נתבאר היטב. להרשב"א ודעמי' בנדון דידן כ"ע מודו דשרי וכל כי ה"ג יש לסמוך אסהדותא דב"י וב"ח ובעל שלטי גבורים דראו להקל אף באלמנות שלא התחילה להניק וכ"ש היכא דאית בי' הני טעמא דנ"ד וכ"ש דמידי דרבנן הוא כמ"ש ב"י דאיתתא הנ"ל שרי' לאינסבוי לכל גבר די תצביין. אכן באשר שמיראי הוראה אני והוא מילתא חדתא וכדי דלא לקריי' ב"ד דשרי תרבא נגד הני פוסקים דאסרי לא אסמוך על דעתי עד שיסכימו עמי עוד שני גדולי רבנים המובהקים ואז אהי' סניף לאריות כי היכי דנמטי' שיבא מכשורה פי המדבר הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין הר"ר ישראל ז"ל ה"ה קאיידנבר מווילנא:

תוכן העניינים

אמונת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה