מאמר תשיעי - פרק י
אבל השאלה האחרונה והיא האם מוטלת עליהם עבודה לפני ה' יתהדר ויתרומם?
ואומר כן, כי לא יתכן שישוחרר שכל ברי מצווי ואזהרה, ואילו היה אפשר שיהיה כדבר
הזה לעתיד, כי אז היה עושה כן בעולם הזה.
אלא תהיה עליהם חובה להאמין
23
אלהותו, ולא יקללוהו, ולא יתארוהו בתארים שפלים, וכל
הדומה לכך. מצד המושכל המוחלט, הנה זה מה שלא יתכן בלעדיו.
ודברו הכתובים בעבודה אחרת, שמעית, והוא שיוקצב להם מקום בארצם,
24
יתחייבו ללכת
אליו בכל תקופת זמן
25
, יהיה להם כיום השבת או כראש החודש אצלנו עתה, ויעבדוהו שם
בדבר שיקבע להם, כדי שלא יהיו ללא עבודת ה'. כמו שאמר:
והיה מדי חדש בחדשו, ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחוות לפני
26
וכאשר יסיימו זאת, יוצאים ורואים את הענושים, שהרי אמר 'ויצאו וראו',
27
אחר שכבר
אמר לפניו 'יבוא כל בשר'.
ובא במסורת שהם לא ירוקנו מעבורת ה' בעולם הבא כמו בעולם הזה. אמרו:
תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא לעולם הבא
28
אבל הענושים לא תוטל עליהם עבודת ה' בגלל עינויים, ומפני שהיא תשנה את מצבם כלומר
התמידיות כמו שהקדמנו.
אבל תשובת שתי השאלות האחרונות, אשר אחת מהן כאשר יעבדוהו מה יהיה גמולם,
ואם הם לא יעבדוהו היאך יהיה מצבם -
כבר עניתי עליהם בסוף המאמר השביעי, ואמרתי, כי לא ייעד להם את הגמול הנצחי אלא
מפני שהוא יודע שהם יבחרו משמעתו לא זולתה. ושהם, כאשר יבחרוה, יוסיף להם באושר
ההולך ורב כמו שבארנו.
וכיון שיצאו אלה עם הראשונה שכבר קדם ביאורם, נשארו העשר הנותרות בלבד.
23
"אן יעתקדוא" תרגמתי אמנם "להאמין" אף שאינה נכונה, והכוונה שצריכים להיות בדעה
שהוא האלהים וכעניין שנאמר דע את אלהי אביך, ואיננה סתם אמונה מצוות אנשים מסורה.
24
בארץ שיברא להם אז.
25
שיוגדר לפי מושגי הזמן שיהיה אז.
26
ישעיה סו כג.
27
שם סו כד.
28
ברכות סד א. ובירושלמי שביעית פ"ר הל' ח עתידיו הן חברין להתיגע. ע"ש.