מאמר תשיעי - פרק ט
אבל התשובה התשיעית מי הוא הראוי לעונש הזה?
אומר: הכופרים והמשתפים ובועלי החמורות אשר לא שבו. הכופרים והמשתפים, הם
אשר באר בהם באומרו:
ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות וגו'
15
אבל בועלי החמורות הם שנכתב בהם כרת או מיתות בית דין
16
הרי כריתתו מן העולם הזה
גורמת לו להיכרת מבין הצדיקים גם בעולם הבא מפני שלא שב.
ואם הוא לא הכריתו, אלא מילא לו את ימיו מצד אריכות אפיו, ועם זאת לא שב, הרי עונשו
יותר חמור, וכריתתו מבין הצדיקים ראויה לו יותר, מפני שכבר האריך לו ולא שב.
ואם לא היה בו ממה שאמרנו מאומה, הרי כל השאר קלות הן, והן נמחלות
17
ואם יאמר אדם במה יכופרו והרי לא שב?
נאמר: האם לא הנחנו שאין בידי האנשים הללו אלא הקלות?
מזה משמע שהם נזהרו בחמורות, ולא תהיה הזהרותם אלא בקיום הפכיהן,
לא כפרו אלא האמינו,
ולא שיתפו אלא ייחדו
18
ולא הטעו אלא הכשירו
19
ולא רצחו ולא גנבו ולא ניאפו, אלא עשו את האמת הצדק והמשפט.
וכל מי שזו דרכו, הרי רוב מעשיו זכויות, ואותן העבירות מעטות בהשוואה אל אלו, ייענש
עליהם בעולם הזה וילך נקי, כמו שביארתי במאמר החמישי.
אבל השאלה העשירית האם יפגשו זה עם זה?
ואומר כפי מה שהתבוננתי ומצאתי, הצדיקים והרשעים יראו אלה את אלה ראייה בלבד.
כמו שאמר על הצדיקים:
ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'
20
וכל מה שרואים את עינויים יאמרו ישתבח מי שהצילנו מן העינוי הזה, וישמחו וישישו
בחלקם.
וכמו שאמר על הרשעים:
פחדו בציון חטאים, אחזה רעדה חנפים, מי ימר לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם
21
ויתפלאו על הצדיקים, היאך נמצאים הם על יד אותה האש הבוערת ואינה מזיקתם במאומה,
ויצטערו על שאבד להם אותו הגמול.
וכמו שהמשילם שם לאנשים שהוזמנו לסעודה, ואנשים הובאו להצטער, שהם רואים אותם
ומצטערים, והוא אמרו:
הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו,
הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו,
הנה עבדי ישמחו ואתם תבושו,
הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תיילילו
22
אבל הצדיקים אלו עם אלו, הרי כל מי שהייתה מעלתו קרובה למעלת חברו ייפגש עמו, ואם
הייתה רחוקה לא ייפגש.*
22
וייראה לי כי הענושים, כל שניים מהם שדומה דרגת כל אחד מהם לדרגת השני לא יפגשו, כי
ימנע מהם זאת הצער וטרדתם בעצמם.
15
משלי טז יא.
15
ישעיה סו כד.
16
שבועות לט א.
17
משמע שמיתה מכפרת על הקלות אף בלא תשובה, ונראה דאתיא כרבי כדאיתא ביומא פה
ב מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. והקשו עם התשובה אין בפני עצמן לא,נימא דלא
כרבי דתניא רבי אומר על כל עברות שבתורה וכו', ותירצו אפילו תימא רבי תשובה בעי א יום
הכיפורים, יום הכיפורים לא בעי תשובה. ונראה דה"ה למיתה כי השאלה היתה על שניהם
מיתה ויום הכיפורים.
18
בכ"י מ' חסר "ולא ושתפו אלא ייחדו".
19
כלומר לא התעו בני אדם לא בדבור ולא במעשה ועל ידי כך נמצא שהדריכום בדרך הישרה.
וברי"ת חסרה בבא זו.
20
ישעיה סו כד.
21
שם לג יד.
22
שם סה יג-יד. וכדאיתא בשבת קנג א
22
ראה בבא מציעא פה ב, בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא וכו'. וראה
בבא בתרא עה א שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו, עיין שם.