אור ברסלב
אמונות ודעות מאמר תשיעי - פרק ו

אמונות ודעות

מאמר תשיעי - פרק ו

מאמר תשיעי - פרק ה

ואחר שכבר ביארתי שתי המהויות הללו אענה על השאלה השלישית, והוא לדבר על מקום

אלו הזוכים והענושים.

כיון שהם בני אדם גופות, ורוחות אי אפשר להם בלי מקום שינוחו בו וגבול שיגביל אותם, לכן

יבראם

48

הבורא יתרומם ויתהדר וישכנם בו

49

. ודבר זה צורך בני אדם מכריחנו לאומרו

50

ועם זאת הרי כבר הזכירוהו הכתובים, אלא שקראוהו "שמים וארץ", כדי לקרב את הדבר

להבנתנו, מפני שאין אנו רואים אלא שמים וארץ.

והוא אמרו:

כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה וגו'.

51

ואומר על דרך הדיוק:

52

מה הוא אופן החכמה בבריאת שמים חדשים וארץ חדשה, והלא

אפשר לגומלם במקום הזה הידוע?

ואבאר, כי מפני שהארץ הזו לא נועדה אלא לצורכי המזון על הרוב, ולפיכך יש בה שדות

לזריעה ואדמות לגגות ונהרות ותעלות להשקאת האילנות והצומח,

53

והרים

54

ונחלים

לגשמים ולשיטפונות, ובקעות בהן מרעה לחיות היער, ומדברות בהן מסילות לנוסעים,

הוצרכנו בעולם הזה לכל הדברים הללו מפני שאנו זקוקים למזון ולרכוש.

אבל העולם הבא, כיון שאין בו לא מזון ולא רכוש, אין עניין לאדמות ולא לצומח ולא לנהרות

ולא להרים ולא לנחלים, ולא לשום דבר מכל אלה וכיוצא בהן. אבל צריכים בני אדם אז

למרכז וגבול

55

בלבד, יבראהו להם כפי שירצה.

ואינו דומה פירוש מה שנאמר:

כי כאשר השמים החדשים

56

לפירוש אמרו:

כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה

57

כי זה בזמן הישועה לאומתו, שכאלו שהוא מחדש להם את העולם דרך משל. ובפרט שאמר

אחריו:

כי הנני בורא את ירושלם.

ואין הכוונה בו שהוא יחדש בריאת ירושלם, אלא יחדש להם את השמחה, שכך סיום הפסוק:

כי אם שישו וגילו עדי עד, אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה

משוש

58

וכאלו שהוא בורא אותם בריאה של שמחה.

אבל אמרו "כי כאשר השמים החדשים" - כיוון שהוא לעולם הבא,

59

הרי הוא מקום מוגדר

באמת, יבראהו לבני אדם, ויאפיס המרכז המוגבל הזה, כמו שבאר שם:

לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו בני עבדיך ישכונו.

60

והנה אמרו "ישכונו" אחר אפיסת

61

השמים והארץ, מחייב בריאת מקום אחר שישכנו בו.

ועוד מחמת האוויר הזה שבין שתי הקצוות הללו,

62

כבר נתברר לנו

63

שהוא שואב מגופנו

מה שמזקיקנו להחליף במקומו על ידי המזון. וכיון שאין בני אדם בעולם הבא ניזונים, הכרחי

שיהא האוויר שונה מטבע האוויר הזה, כדי שלא יצטרכו למזון, וכיון שיהו שתי הקצוות שלא

כמו אלו, ברור בכך כי האוויר המתמצע ביניהם אינו כאוויר הזה ושלא כטבע האוויר הזה.

אבל היאך יהיה הזמן, שהוא תשובת השאלה הרביעית?

נאמר, שהוא זמן שכולו אור ואין בו חושך. כלומר לא יהיו שתי משמרות מתחלפות של לילה

ויום, כי הלילה ויום היו נקודת החכמה, במה שהשכין בני אדם בארץ במקום שיהיו בו על ידי

מהלך השמש ותנועתה, כדי שיהא היום לעסקיהם בכלכלתם ואורחותיהם, והלילה למנוחה

ולנחת ולתשמיש ומפגשי התיעצות

64

וכל הדומה לכך.

אבל העולם הבא כיון שאין בו מאומה מכל זה, הרי בלי ספק אין צורך בו ללילה ויום, וכך

לחלוקת החדשים והשנים, כי זה אינו אלא בעולם הזה לחשבונות ולמשכורות ולצמח

האדמה וכל הדומה לכך.

פרט לחלק מסויים מן הזמן שאינו מוגדר ,

65

יהיה עליהם בו עבודת ה' כמו שאבאר

66

48

מוסב על המקומות של צדיקים ושל רשעים.

49

לפי כ"י ב, "בהם".

50

ההכרח דוחק אותנו להניח מושג זה שיש מקום, כיון שכבר הונח שהם גוף ורוח. והרמב"ם

פטר עצמו מדוחק זה, כדלעיל הע'

34

51

ישעיה סו כב.

52

"עלי באב אלתחריר" וברי"ת "בשער דיוק המקום" ואינו מדוייק.

53

בכ"י ב, מוסיף "והצאן".

54

"וג'באל" והרים. וברי"ת "והים" וטעות הוא, ואין צורך לפירוש הרש"ה, ובכל הקטע הזה

רבו ברי"ת אי הדיוקים.

55

ברי"ת "מתקע ומקיף" וראה רש"ה שנדחק לפרשו ללא צורך.

56

ישעיה סו כב. ואשר רבנו מפרשו על בריאת המקום לזוכים ולענושים לעתיד לבא.

57

שם סה יז.

58

שם סה יח. ובכ"י מ, מוסיף: שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, שם סו י.

59

והרמב"ם במו"נ ח"ב פרק כט דוחה את החלוקה הזו של רבנו בין שני פסוקים אלה,

ומפרש את שניהם על בנין ירושלם.

60

תהלים קב כו-כט. וכתב שם בפירושו: ואמרו בני עבדיך אחרי המה יאבדו, הוא גמול

הצדיקים וקיומם אחרי כלות השמים והארץ.

61

אפשר לתרגם "אבדן".

62

נראה שהכוונה על שמים וארץ.

63

לעיל בתחילת המאמר השביעי.

64

אפשר לתרגם "ולעריכת התייחדות", והכוונה שיהא האדם שליו מאוושת היקום ושאונו,

כדי שיוכל להתרכז בענייני מחשבה.

65

בסימני יום ולילה.

66

בשאלה האחרונה.

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה