מאמר תשיעי - פרק ב
ואקצר בהביאי מן הדברים הכתובים בעניין זה שלשה עשר דבר:
ואומר:
תחילתן עניין יצחק עליו השלום, מצאנו שמסר עצמו לזביחה ולקרבן כדי להישמע לה',
ואילו לא היה לכך לדעתו שכר אלא בעולם הזה, איזה דבר היה מקווה שיגמלהו בו לאחר
מותו?! ואף החכם יתרומם ברוממותו לא היה מטיל עליו
24
את זאת, כיון שאין לו שכר עליו.
ומצאתי חנניה מישאל ועזריה עליהם השלום מסרו עצמם לאש, כדי שלא יעבדו את הצלם
בלעדי ה', ואילו היה לדעתם שהגמול אינו אלא בעולם הזה, איזה תקווה נשארה להם אחר
שישרפו שיכספו לה?!
ומצאתי דניאל עליו השלום מסר עצמו לאריות על התפילה לה', ואילו היה לדעתו שהגמול
אינו אלא בעולם הזה, מה יישאר לו אחר שיאכלוהו האריות?!
הנה דברים אלו, ירחמך האל, מוכיחים על שהנביאים
25
עליהם השלום בדעה אחת שהגמול
אינו בעולם הזה, ואינו אלא בעולם שאחריתי.
ואם יאמר אדם והנה אין אנו מוצאים שנאמר בפירוש בתורה מן הגמול, אלא בעולם הזה
בלבד, והוא מה שכתוב בפרשת אם בחקותי
27
, ובפרשת אם שמוע תשמע
28
אנו אומרים, כי החכם לא הניח מלהזכיר את הגמול לעולם הבא והעונש בו כמו שאבאר
29
אבל אמר בפירוש אושר העולם הזה וייסוריו בלבד לשתי סיבות:
א. האחת, מפני שגמול העולם הבא דבר שהשכל מורה עליו, כמו שביארנו, קיצרה התורה
מלבארו,
30
כמו שקיצרה בפסוק:
ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו'
31
ולא אמרה:
אנכי ה' אלהיך, לא תרצח, לא תנאף, ולא תגנב,
כיון שהשכל מורה על כל אלה, אבל פירשה:
ומעץ טוב ורע לא תאכל.
לפי שאין השכל מורה על כך. כך פירשה את הגמול בעולם הזה מפני שאין השכל מורה עליו
32
וקיצרה ביאור הגמול העתיד, מפני שסמכה על כך שהשכל מורה עליו.
ב. והשנית, שדרך הנבואה להרהיב בדברים שהצורך להן קרוב, ולקצר בדברים הרחוקים,
וכיון שהצורך הקרוב לעם בזמן שנכתבה להם התורה, הוא ידיעת מצב ארץ ישראל אשר הם
הולכים אליו, הרחיבה להם באורו, ובמה שיהא בו מפירות משמעתם ומרים, ולפיכך החלה
במטר, וכל מה שנאמר בפרשת "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים
היא אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך"
33
עד סופה. ורמזה על הרחוק
בדברים קצרים ללא הרחבת ביאור.
ומן ההוכחות החזקות שיש לומר על כך, שאנו מצאנו משה רבנו ע"ה, גדול הנשמעים
35
והצדיקים, לא הגיעו מן הגמול הגדול שבעולם הזה מאומה, כגון:
ונתתי גשמיכם בעתם,
והשיג לכם דיש,
ונתתי שלום,
והפריתי אתכם והרביתי אתכם,
ואכלתם ישן נושן
36
מפני שלא נכנס לארץ. ואילו היה שאין לצדיקים אלא מה שאמור ב'אם בחקותי' - כי אז צריך
היה להיות למשה רבנו במידה יתירה. אלא מקור זה מורה שעיקר הגמול לעולם הבא, ואין
הדברים הללו אלא על דרך האותות והסימנים
37
כמו שביארתי לפני כן
38
ג. ומהם מה שהודיענו אותו אליהו ע"ה כאשר נתפלל לה' וברך את הקמה והשמן לאדם
זולתו בתפלתו
39
, והוא מבקש ככר לחם ואינו משיגו.
ואלישע ע"ה, כשהוא מת, החיה ה' בגללו האיש אשר השליכוהו בקברו
40
. ואילו היה הגמול
רק בעולם הזה, כי אז מי שאינו זכאי להגיע למצב מסוים אינו יכול להביא לזולתו ממנו
מאומה.
ד. ומזה מה שנמסר לנו על אנשי סדום, שכאשר הרשיעו, הפך ה' עליהם את ארצם והמטיר
עליה אש וגפרית
41
, ואילו לא היה עונש אלא בעולם הזה, היה כל מי שהרשיע יגיעהו כמוהו,
אם רב ואם מעט, כפי ערך חטאיו, ואין אנו מוצאים כלום כגון זה
42
ה. ומהם שבני ישראל כאשר עבדו זולתו השליט עליהם גוי מן האומות, ענש אותם בהם
ושבום והגלום. והננו רואים בזמן הזה הרבה מן האומות עובדים לזולתו, ואינם לא שבויים
ולא גולים. ואלו היה העונש בעולם הזה, היה בא עליהם כיוצא בכך.
ו. ומזה עוד שהצדיק
43
ציווה להרוג טף המדיינים, והשמיד טף דור המבול, ואנחנו רואים
תמיד שהוא מייסר את הטף ואף ממיתם, אם כן חיובי שיהא אחר המות מצב שיגיעו בו לגמול
מסוים חלף יסוריהם
46
ועל הדרך שבארנו.
24
ברי"ת"מצווהו" ואינו נכון כי לא ציווהו כלל. וראה גם לעיל במאמר השלישי פרק א-ב.
25
ברי"ת"כי הנבראים" וטעות הוא.
26
רי"ת השמיט ארבע תיבות הללו.
27
ויקרא כו.
28
דברים כח.
29
כלומר שכן נזכר העולם הבא בתורה אבל בקצרה וברמפים וכפי שיבאר להלן. והשווה
תשובת הרמב"ם במאמר תחיית המתים על השאלה מדוע לא נזכרה תחיית המתים בפירוש
בתורה
30
כלומר שהתורה סמכה על שיפוטו השכלי של האדם שישיג את הדבר משיקול הדעת
וכדלעיל בתחילת דבור זה.
31
בראשית ב טז. וכדרש חז"ל בסנהדרין נו ב שבפסוק זה נרמזו מצוות שנצטווה אדם
הראשון.
32
רי"ת השמיט מן "כך פירשה" עד כאן וטעה בין שתי תיבות דומות.
33
דברים יא י.
34
דבר שהוא לעתיד הרחוק.
35
"אלטאיעין" הנשמעים לרצון ה'. ובכל מקום מתרגמים הראשונים "עובדים".
36
ויקרא כו ד-י.
37
כלומר אות ומופת שהקב"ה משגיח על עולמו בראותינו שהוא מטיב לטובים ונפרע מן
הרשעים.
38
ראה לעיל בתחילת המאמר החמישי.
39
מלכים א יז.
40
מלכים ב יג כא. ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו
41
בראשית יט כד.
42
אלא רואים רשעים מתים בשלוה, מלמד שיש עולם שבו הם נענשים.
43
הקב"ה
44
במדבר לא ז.
45
בראשית ז כג.
46
וראה גם לעיל בתחילת המאמר השמיני.