מאמר תשיעי - פרק א
1
הודיענו ה' יתברך ויתעלה, שהוא כבר הועיד זמן לגמול לצדיקים, ובו יבדיל בינם לבין
הכופרים, כאומרו:
והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום אשר אני עושה סגלה, וחמלתי עליהם, וגו'
ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו'.
והעמיד לנו על כך אותות ומופתים וקיבלנוהו. וראוי שאזכיר דברים המחייבים את הזמן הזה
הנקרא עולם הבא, בראיות מן המושכל והכתוב והמקובל, כפי הכלל שהקדמתי בהקדמת
הספר במציאת הדברים הנבואיים מהכרע השכלי.
ואומר תחילה, כבר נתברר בדברים שקדמו במאמר השלישי והרביעי והשישי, כי השמים
והארץ ומה שביניהם, לא נברא כל זה אלא בעבור האדם, ולפיכך ניתנו באמצע, וכל הדברים
סביב לו, ולפיכך ניתנה לו הנפש ויתרון כבוד
6
בשכל ובחכמה, ולפיכך הטיל עליה הציווי
והאזהרה, כדי שתזכה בכך לחיים הנצחיים. ושאותם החיים יהיו כאשר יסתיימו אישי בני
אדם אשר חייבה החכמה לבוראם
7
, שאז ישכנם בעולם אחר לשלם שכרם בו.
והבאנו על כך שם מן הראיות המושכלות והכתובות והמסורות, דברים שיהיו הצעה והקדמה
למאמר זה מה שיש בו די.
וראיתי להוסיף על כך כאן מה שמחזקו ומוסיף לו תוקף ותוספת ביאור יותר משלושת
היסודות הנזכרים.
ואומר, ממה שהשכל מחייב עוד שהבורא יתרומם ויתהדר, כפי שנתגלה לנו מחכמתו
ויכולתו וטובו על ברואיו, לא יתכן שיהא שיעורו האושר אשר עתד אותו לנפש הזו, הוא מה
שתמצא בעולם הזה מאושר העולם ותענוגיו.
מפני שכל טובה בעולם הזה קשורה בפגע, וכל אושר ביגע, וכל עונג בצער, וכל שמחה ביגון.
ומוצא אני פרטיהם אלה או שהם שקולים,
10
או שהדברים המדאיבים מכריעים את
המשמחים. וכיון שזה דבר שאין בו ספק, הרי מן המוכחש שהחכם - יתרומם ברוממותו -
יעשה תכלית הנאת הנפש הזו, המצבים האלה המתהפכים. אלא ודאי הוא שכבר ייעד לה
מקום
11
שבו החיים המוחלטים והאושר הצרוף שיעניק לה אותם.
ומזה מוצא אני עוד, שכל נפשות הברואים אשר הכרתי בלתי שלוות בעולם הזה, ולא שאננות,
ואפילו הגיעו בו להוד המלכות ולרום המעלות. ואין זה מצד טבעה, אלא בשל ידיעתה שיש לה
מדור יותר נכבד מכל מחמדי העולם הזה, ולכן היא שואפת
12
לו, ועיניה אליו צופיות. ואלמלי
הוא, הייתה נחה ושוקטת. ומזה שכבר נתגנו בעיני שכלו של אדם דברים שטבעו מתאווה
להן, כגון: הזנות והגניבה והעזות, והנקמה על ידי רצח,
13
וכל הדומה לכך, וכאשר ילך בדרך
זו ישיגוהו מן הדכאון
15
והדאגה והיגון מה שיצערהו ויכאיב לבו, ולא היה עושה לו
16
כן אלמלי
שהוא יגמלהו על כך.
17
וכן אם יחשיב בדעתו את האמת והצדק והציווי בעשיית החסד, ומניעת מה שאין ראוי לעשות,
וינהג כך,
18
תשיגהו אויבות ושנאה מאותו אשר הציל בני אדם מידו, וממי שציווה עליו ומנעו,
כיון שחצץ בינו לבין תאוותיו, ואפשר שגם יקללוהו ויכוהו ויהרגוהו, ולא היה מביאו להחשיב
דבר זה בדעתו אלמלי שהוא יגמלהו על כך גמול רב.
ומזה גם מה שאנו רואים שבני אדם עושקים זה את זה, ויהיו העושק והנעשק שרויים בטובה
או ברעה
20
, ואחר כך ימותו, כיון שהוא - יתרומם ברוממותו - שופט צדק, הרי ראוי שהוא
כבר הועיד להם עולם אחר שבו יעשה צדק ביניהם, ויעניק לזה מן הגמול כנגד מה שסבל
מצער העושק, ויביא על השני מן העונש כנגד הנחת שעשה ליצרו ברשעו ועושקו.
ומזה עוד שאנו רואים כופרים שרויים בטובה בעולם הזה, ומאמינים סובלים
21
בעולם הזה,
הרי לא יתכן שלא יהיה לאלו ואלו עולם אחר, שבו ישולם להם בצדק ובמשפט.
ומזה עוד שאנו מוצאים מי שהרג נפש אחת נהרג, ומי שהרג עשר נפשות נהרג, וכך כל מי
שנאף פעם אחת נענש פעם אחת עונש המלכות, ומי שנאף עשרים פעמים ייענש במלקות
או בתשלום ממון או בדומה לכך
22
, ולכן הכרחי שיהא שמור מה שראוי לכל אחד מן הרשעים
ימצאהו לעולם הבא. וכך כל שהוא כיוצא בזה.
ואם יאמר אדם ומדוע לא ברא החכם יתרומם ברוממותו את האדם הזה מראש בעולם
הבא ויפטרהו מן הייסורין הללו עם שכרן?
נשיב לו במה שכבר הקדמנו לבאר במאמר השלישי.
1
ברי"ת חסר "בעולם הבא".
2
מלאכי ג יז-יח.
3
בכ"י ב, "והעמידו לנו הנביאים" וכן הוא ברי"ת.
4
כלומר דברים המחייבים מציאות העולם הבא, ושלא יתכן שאין עולם, אלא אחד כמו
שאומרים המינים, וכדאיתא בברכות פ"ט מ"ז.
5
לעיל בסוף ההקדמה. וכל קטע זה מן "כפי הכלל" עד כאן חסר ברי"ת.
6
רי"ת תרגם "נתן לנפש יתרון מעלה" ואם כי המקור סובל תרגום זה, אך נראה לי שכוונת
רבנו מדוע לא נזכרה תחיית המתים בפירוש בתורה כפי שתרגמתי.
7
נראה שאין זה עניין למה שאמרו ביבמות סב ,א אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות
שבגוף.. וראה רש"י שם.
8
בעיקר בתחילת המאמר השישי ובתחילת המאמר החמישי.
9
הכתוב המסור והמושכל.
10
כלומר כאשר מתחקים על הטובות והרעות הבאים על האדם בימי חייו, מוצאים אותם
במקרה הטוב ביותר שהם שקולים, ועל הרוב הרעות עודפות. ברור כי שיקולים אלה לפי
תפישת רוב בני אדם.
11
אפשר לתרגם"מדור";
12
לפי כ"י ב כספת.
13
"ואלתשפי באלקתל" צ"ל "ואלקתל" והנקימה והרצח.
14
יתרחק מדברים שהוא מתאווה להן מפני שהשכל מרחיקן, והשווה: רמב"ם בפרק השישי:
מפרקי הקדמתו למסכת אבות.
15
"אלחסראת" ואפשר לתרגם "עצבות", והחכם לנדוער טעה בקריאת כה"י
והעתיק"חסדאת" קנאות.
16
ה' כן שיתן בדעתו להרחיק הנאותיו אלה.
17
בכ"י ב מוסיף טובה וכך הוא ברי"ת.
18
יכוף על עשית הצדק ויציל עשוק מיד עושקו.
19
ה'
20
כלומר ששניהם במצב דומה, ואין ה' מטיב לעשוק ומרע לעושק בעולם הזה. והרש"ה לא
הבין והציע תיקון שאין לו צורך..
21
אפשר לתרגם "מעונים" ורי"ת תרגם בצער..
22
בכ"י ב "וכך כל מי שנאף פעם אחת ומי שנאף עשרים פעם" והשאר חסר עד כאן וכך הוא
ברי"ת, ואף השמיט עוד עד "לעולם הבא".
23
שם בהקדמת המאמר השלישי שאינו דומה מי שמשלמים לו גמול פעולתו למי שנותנים לו
מתנת חינם.