אור ברסלב
אמונות ודעות מאמר שני - פרק ה

אמונות ודעות

מאמר שני - פרק ה

מאמר שני - פרק ד

ואומר עוד, ובעניין זה טעו הנוצרים והאמינו בו השוני, והביאם הדבר לכך שעשאוהו שלשה,

ויצאו אל הכפירה

53

, והנני רושם תשובות שיש עליהם מן המושכל, והאחד אשר אחדותו

אמתית יהא בעזרי.

ואיני מתכוון בתשובה זו נגד המוניהם, כי המוניהם אינם יודעים אלא השילוש המגושם

בלבד,

54

ולא אעסיק את ספרי בתשובה על כמותם מחמת פשטותו ונפטרנו מעמסו

55

אבל כוונתי להשיב על יחידיהם אשר דמו שהם מאמינים את השלוש בעיון ועמקות הבנה

56

ובאו אל שלשת התארים

57

הללו, ונתלו בהן ואמרו, אין בורא אלא מי שהוא חי יודע, והאמינו

חיותו ודעתו שני דברים חוץ מעצמותו, ונעשו אצלם שלושה

57

וראשית מה שיש לפתוח בו ולהשיב עליהם, שלא יבצר שהם סוברים בו:

שהוא גוף

או שאינו גוף.

אם יסברו שהוא גוף, הרי הלכו בדרך המוני אומתם

56

, ולפיכך חלים עליהם כל התשובות

שהשבנו בהן על המגשימים אותו

58

ואם אינם סוברים שהוא גוף הרי אמרם שיש בו שוני, ויהיה תארו זה זולת תארו השני,

הרי שהם אומרים שהוא גוף באמת, אלא שהם ביטאו את הדבר במלים אחרות, לפי שכל שיש

בו שוני הוא גוף בלי ספק

59

, ואנחנו כבר סיכמנו שהעניינים הללו הם תואר אחד, אלא שאין

הלשון יכול לכלול אותם בדיבור כמו שכללם השכל בידיעה.

והרי הם דומים אז למי שאומר שאינו עובד את האש, אבל עובד הוא דבר השורף המאיר

העולה למעלה, שהיא האש באמת.

ולכן נדובבם שיאמרו בפירוש שהוא גוף, ואם ימנעו מכך, ויאמרו לא יתכן שנאמר שהוא גוף,

כי כל גוף עשוי, כך יתחייבו שלא יאמרו שחיותו ודעתו זולתו, כי כל מי שחיותו ודעתו זולתו

-עשוי.

ואלה יחנך ה' נעדרי ידיעת דרכי ההוכחה.

והוא שאנו - מקהלות המייחדים - לא באנו לידי דעה שחיות האדם זולתו, אלא מפני

שראינוהו עת חי ועת מת, ידענו כי משהו היה בו שבו היה חי, וכאשר נסתלק ממנו נעשה מת.

וכן לא באנו לידי דעה שידיעת האדם זולתו, אלא מפני שראינוהו עת יודע ועת בלתי יודע,

ידענו כי משהו היה בו שבו היה יודע, וכאשר נסתלק ממנו נעשה בלתי יודע.

ואלמלי שראינו שני הדברים הללו באדם, כי אז היינו בדעה כי האדם חי ויודע בעצמותו.

וכיון שמן המוכחש הוא באמת, שימצא ליוצר הכל עת לא יהא בו חי ולא יודע, כמו שמצאנו

לאדם, נתחייב בהחלט שהוא חי לעצמו ויודע לעצמו

60

, ובטל מה שהגיעו אליו האנשים הללו

מעיקרו.

ועם זאת הרי לא השלימו מה שראוי למושגם לפי דעתם. והוא, שהם אמרו עצמו וחיותו

ודעתו, והניחו מלומר 'יכולתו', וכן עניין שומע ורואה. ואם הייתה אמירתם 'חי' מספיקה להם

במקום 'יכול', ואמירתם 'יודע' מספיקה להם במקום 'שומע ורואה', אם כן גם אמירתם 'יודע'

תספיק להם במקום אמרם 'חי', לפי שאין יודע כי אם חי.

הנך רואה שהם לא הלכו לפי שטתם, ואחר עיונם לא נהו, אלא הטעו בדבר זה כדי להעמיד בו

מה שנאמר להם.

ואומר עוד, כי אלו היה אפשרי בו שוני אחד, כי אז היו אפשריים בו כל השתנויות

61

שבעולם,

לפי שאין העיון מביט אלא על כללות העניינים ומיניהם, ואינו מביט על פרטיהם ויחידיהם.

62

אם האנשים הללו יבואו להביא ראיה מן המושכל, כבר בארנו ביטולו להם במה שדמו בו.

ואם הם למדו מן הכתוב, כפי שאולי יש מהם מי שיאמר ראיתי שהכתוב אומר שיש לה'

רוח ודבור והוא אמרו:

רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני

63

נאמר לו כי הרוח והדיבור הללו נבראים, והם אותו הדיבור הנכבד

64

אשר השמיע ה'

אותם לנביאו. וכבר ידענו כי הכתובים קוראים את שם ה' נפש, כמו שאמר אשר לא נשא

לשוא נפשי

65

במקום 'שמי'.

וכשם שבנבראים 'נפש' ו'רוח' עניינן אחד, ו'נפש' שאצל הבורא ענינה שם, כך תהיה ביחס אליו

'רוח' ענינה חזון ונבואה

66

, וזה מאותם הלומדים מכך חוסר ידיעה בלשון העברים.

וכן מצאתי מקצתם מביאים ראיה ממה שאומרים הכתובים שרוח ה' עושה, באמרו:

רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני

67

וכן נאמר שדברו עושה, שנאמר:

בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו

68

וראיתי שגם זה מחוסר בקיאותם בלשון, וכוונת הכתובים באומרם שהעושה עשה את

הדברים במאמרו, בצוויו, או בחפצו או ברצונו, שהוא עשאם בכוונה מצדו, לא על דרך

הבטלה, ולא באי ידיעה ולא מתוך צורך

69

וכפי שנאמר

והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש

70

והכוונה באמרם שהוא עשאם בדברו וברוח פיו ובמאמרו ובקריאתו, שהוא עשאם בבת אחת,

לא במשך זמן, ולא חלק חלק. כמו שנאמר

קורא אני אליהם יעמדו יחדו

71

והמשילו לנו את זה בדבר שאנו אומרים לו בוא, או ננשב עליו ברוח פינו, כך -

וברוח פיו כל צבאם

68

מנשמת רוח אפך

72

ועם זאת הנה מצאתים עוזבים את שיטתם

73

, לפי שהכתובים אומרים שידו עושה -

כי יד ה' עשתה זאת

74

ושעינו שומרת -

עיני ה' נצרו דעת

75

ושכבודו אוסף -

כבוד ה' יאספך

76

ושחמתו עולה -

ואף אלהים עלה בהם

77

ושרחמיו באים -

יבואוני רחמיך ואחיה

78

ויהיה כל אחד מן העניינים הללו, וכל הנמצא לו בדומה להם, סגולות אחרות נוספות על הרוח

והדיבור

79

, כי לכל אלו פעולה מיוחסת כמו שיש לההם

80

פעולה מיוחסת.

ואלו כולן - יחנך ה' - ודומיהן, אצלינו דרך העברה בלשון, והרחבה שהרחיבה בהם הלשון, ויש

לכל אחד מהן הסבר והבנה, ויתבאר לקמן בעזרת הרחמן.

53

כל קטע זה הושמט ברי"ת כנראה מאימת הבקורת. וכתבו "שבשער הזה אמרו רבים

וחשבו בו זולתו".

54

גם קטע זה הושמט ברי"ת.

55

לפי ב, והקלו מעלינו טרחו.

56

גם קטע זה הושמט ברי"ת.

57

חי יכול חכם.

58

לעיל בתחלת מאמר זה.

59

כי עצם אמרך זה וזה, מחייב חלוקה, ותוצאותיה הגבלה ותכלית לכל אחד, והן הן תארי

ומאורעות הגוף, וראה גם רמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"א הל' ז.

60

בכל קטע זה תרגמתי "עאלם" יודע, בעקבות הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' י, כי

הן הן הדברים האמורים כאן.

61

נכון היה כי הן הן הדברים האמורים כאן. וז"ל שם: הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו

שהיא, ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד, אבל הבורא

יתברך הוא ודעתו וחייו אחד. עיין שם היטב.

61

נכון היה לתרגם "השנות" או "שניות" כי הכוונה שיהא תאר זה זולת התאר השני, וכן

הלאה עד בלי סוף.

62

כלומר הזכרנו יודע יכול רואה שומע, רק כדי לבטא באופן כללי העדר הכפילות והשוני

כלפיו יתעלה, ומציאות האחדות המוחלטת. ואיני צריך להזכיר התארים כדי שלא יבוא מי

שהוא ויאמר אלה אין אבל יש אחרים. כי אם כבר יש אפשרות בשוני אחד יהא אפשר לא רק

שלוש אלא אף עשרה ועשרות.

63

שמואל ב כג ב.

64

לפי נ"א "והן אותן חתוך הדברים".

65

תהלים כד ד. ושם תרגם "מן לם יחלף באלאסם" מי שלא נשבע בשם, ובפירושו שם כתב

"עשיתי כן לפי שמצאתי שיש בלשוננו השבועה נאמרת על הנפש כמו שהיא נאמרת על השם

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה