מאמר שלישי - פרק י
ואחר שדברתי בענייני הביטול במה שכתבתי;
והזכרתי מה שעולה בלבות בני אדם בגלל מות הנביאים ואכילתם ושתיתם ומשכבם והעוול
הנעשה להם, כדי שיתנקו מהם הלבבות שהם עלולים לטעות מחמתם;
והזכרתי גם עניין בריאת כל הדברים מן האין, והתאריך והמקום להם והזמן, אשר גם הם
עלולים היו אילו הזנחתים להביא לידי הפסד
25
והזכרתי גם מתארי הבורא בשלילת הדימוי, ועניין הידיעה והיכולת והתארים, אשר אילו
הזנחתים הייתי חושש שיבואו בני אדם לידי כפירה -
- נראה לי עוד לספח למאמר זה שנים עשר עניינים, אשר חוששני שכל אחד מהם, אם לא
אדבר בו, יהרהרו בהם לבות בני אדם ויקלקלו אמונתם. וכאשר אבארם יסתלק שלטון הטעות
מהם, ויתנקו הלבבות מהן, כמו שנתנקו מן הראשונים.
ואומר, ושמא מקצת בני אדם ימעט מלעסוק בספר הזה,
26
מפני שאין בו באורים רבים
למצוות לפרטיהן.
ואומר אני, שאינו לבדו מקורינו בדתינו, אלא יש לנו עמו שני מקורות אחרים, האחד לפניו
והוא מעין השכל, והשני אחריו והוא מקור הקבלה, ומה שלא נמצאהו בו - נמצאו בהם
27
ועל ידי כך ישלמו המצוות בכמותן ואיכותן.
והשני ושמא אחר יחדל ממנו מחמת שנראין לו בו סתירות, כגון אמרו בשמואל:
ותהי ישראל שמונה מאות אלף איש חיל
28
ובדברי הימים,
ויהי כל איש ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש
29
ואומר אני כי קרוב לשלש מאות אלף היו בפנקס המלך קבועים, וארבעה ועשרים אלף
מתחלפים במשמרות כל חדש, כאומרו:
לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף
30
והושמטו באחד הנוסחים ונקבעו בשני
31
והשלישי שמא יביאהו דמיונו לחשוב שיש בו סיפורי שווא
32
שהבן גדול מאביו בשנתים. כי
יהורם בן יהושפט מת והוא בן ארבעים שנה,
33
וישב אחזיה בנו במקומו, וכתוב במלכים
שהיה בן עשרים ושתים שנה
34
, ובדברי הימים ארבעים ושתים שנה
35
ואומר אני כי תאריך עשרים ושתים שנה הוא לימי חייו, ותאריך ארבעים ושתים לחיי אמו,
וטעם הדבר מפני שבגללה אבד
36
ואם ישאל שואל והיאך יתיחס הבן לתאריך מה שהיה לפניו? אני כבר חקרתי בעניין זה
ומצאתי שיש שאדם מישראל התפלל לבן, ונדר נדרים לפני שינתן לו בכמה שנים, וכאשר
ניתן לו קורא אותו בן הנדרים, כמו שאמר מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי
37
. וכך צריכים
להעמיק
38
בעניינים דורשי האמת כדי שיתברר להם האמת.
והרביעי ושמא מהרהר יהרהר מחמת תורת הקרבנות בין על שחיטת הבהמות ובין על זריקת
הדם והחלב.
ואקרב את הדבר
39
ואומר, כי הבורא גזר על כל בעל חי שימות, ונתן לכל אדם מידת חיים,
ועשה מידת חיי הבהמות עד זמן שחיטתן, והעמיד את השחיטה במקום המוות, ואם היה
בשחיטה צער יותר מצער המיתה, הרי הוא היודע בכך, וראוי אם כן שיגמול לה בשיעור
תוספת הצער. אנו אומרים כן אם יתברר שיש תוספת מהכרע הדעת לא על פי נבואה
40
אבל סבילת הכאב וזריקת הדם והחלב, כבר באר בתורה שהוא עשה הדבר ללמד לנו,
כי הדם הוא משכן נפשינו כאמרו:
כי נפש הבשר בדם הוא
41
וכאשר נראה את זאת נשוב ונאמר לא נוסיף לחטוא, וישפך דמנו ויוקטרו חלבינו, כפי שאנו
רואים את זה.
והחמישי ושמא מתבונן יתבונן ויאמר: והיאך השרה הבורא שכינתו
42
בין בני אדם והניח
המלאכים הטהורים.
אנו אומרים, ומי הגיד לך שהמלאכים בלי שכינה
42
, כי אפשר שכבר השרה ביניהם מן האור
פי כמה ממה שהשרה בין בני אדם, ובפרט שכבר אמר הכתוב:
אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו
43
כלומר מי שסביביו אותו הזוהר שלך.
והששי ושמא יתפלא על מעשה המשכן ויאמר, ומה לו לבורא למשכן ופרוכת ונרות דולקים
וכלי זמר וקטורת נקטרת
44
וריח טוב ומנחות מן החיטים והיין והשמן והפירות וכל הדומה
לכך?
אנו אומרים בעזרת ה', שכל אילו סוגי עבודה, לא שיש לו צורך לכך, לפי שהשכל מחייב
שאינו צריך למאומה, אבל הכל צריכים לו. אלא הכוונה שיהו עבדיו נשמעים לו במיטב קנינם,
ומיטב קניינם הוא הבשר והיין והזמר והקטורת והחיטים והשמן וכל דבר ערב. ולפיכך יביאו
מאלה דבר מועט כפי יכלתם, ויגמלם הוא בדבר מרובה כפי יכלתו, כאמרו:
כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו.
45
ויצילם מן הפגעים כפי שלא יצילם אף אחד זולתו, בגלל אותה המשמעת, כאמרו:
זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני
46
ויכבדו מקום אותו האור הנקרא שכינה מרכושם בכסף ובזהב ובמרגליות ובברזל
47
ושאר
הדברים החשובים, ויגמלם על כך שיגלה להם הנבואה מאותו המקום, כמו שאמר על המשכן
ונועדתי שמה לבני ישראל.
48
וכן יהיה מקום שיענה לתפלת האומה, בכל צרה שלא תבוא עליהם, כמו שמנה שלמה כאשר
בנה את הבית מסוגי הענייה, ואמר לו ה':
שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננת לפני
49
והשביעי שיחשוב בפרטי המצוות, היאך נעשה האדם כל זמן שגופו בשלמותו כפי שנברא אינו
תמים, וכאשר חתך ממנו משהוא נעשה תמים כלומר המילה.
ואבאר כי הדבר התמים הוא הדבר שאין בו לא תוספת ולא חסרון, וברא הבורא את החלק
הזה עודף עליו, וכאשר חתכו הוסר העודף ונשאר תמים
50
והשמיני יחשב בפרשת פרה אדומה,
51
היאך תורתה מטהרת את הטמאים ומטמאה את
הטהורים
52
ונאמר, כי אין זה מוזר שדבר אחד יעשה שתי פעולות נגדיות, בהתאם לגוף המקבל אותן.
שהרי אנו רואים את האש מתיכה את העופרת, ומקפיאה את החלב,
ורואים את המים מרטיבין עץ התרזה
53
ומיבשין עץ השקמה
54
ומצאנו שהאוכל הטוב מועיל לרעב ומזיק לשבע,
ומוצאין אנו התרופה הטובה מועילה לחולה ומזיקה לבריא,
ולפיכך אינו מוזר שיהא דבר מטהר את הטמא ומטמא את הטהור.
והתשיעי הקורבן שהיו מקריבים לעזאזל ביום הכפורים
55
. לפי שכבר נדמה למקצת בני אדם
שהוא שם שד
56
ואנו אומרים כי עזאזל שם הר,
57
כמו שנאמר שם
ותפש את הסלע במלחמה ויקרא את שמה יקתאל
58
וכן יבנאל
59
וירפאל
60
וירואל
61
- הכל מקומות.
והיה אחד משני השעירים מקריבים אותו על הכהנים במקדש, לפי שרוב חטאיהם במקדש,
והשני קרב בעד כל האומה
62
בחוץ, כי רוב חטאיהם בחוץ דרך העדפה
63
אבל עניין הפלת שני הגורלות שהם היו
64
המוזר ביותר בכל הפרשה, הנני מבאר שאין זה
בגלל שינוי מי שהם קרבים לו, אלא הם יחד לאל אחד. ואין הפלת הגורלות אלא בגלל שוני
אותם שהוא קרב עליהם, והם כוהנים וישראל. ולכן ראוי שיגרילו תחלה, וכאשר יהיה לכל
אחד דבר יקריבהו על עצמו, מתוך בירור שזה שלו
65
והעשירי ידבר על עגלה ערופה, היאך מתכפר בה לעם עוון שאינם יודעים
66
אותו, שהרי
אמר
67
בתחילת הפרשה על החלל הנמצא לא נודע מי הכהו
68
ואומר אני כי כמו שראוי לייסר את האדם על עשותו מה שאין ראוי לו לעשות, כך ראוי
לייסרו, על שהזניח מלעשות מה שצריך לעשות. ואלה אילו העמידו להם שומרים משוטטים