מאמר שלישי - פרק ח
ואחרי שבעה אלה ראיתי להביא אחד מדבריהם אף שיארכו בו הדברים.
והוא שהם אומרים, כמו שההאמנה במשה הייתה על ידי עשייתו האותות והמופתים, כך צריך
שתהא סבת ההאמנה בזולתו, עשייתו האותות והמופתים.
והתפלאתי כאשר שמעתי זאת פלא גדול, לפי שסבת האמנתנו במשה, לא היו האותות
המופלאים בלבד.
אלא סבת האמנתנו בו, ובכל נביא, הוא שיקרא אותנו תחלה לדבר שהוא אפשר
56
וכאשר שמענו קריאתו, וראינוה אפשרית, נבקש ממנו מופת עליה, וכאשר יעשהו נאמין בו.
ואם שמענו קריאתו מראשיתה בלתי אפשרית, לא נבקש ממנו מופת, כי אין מופת לדבר
הנמנע.
והרי אילו דומים לראובן ושמעון שעמדו לפני שופט: אם תבע ראובן משמעון דבר
שאפשר כמותו, כגון שאמר חייב הוא לי אלף זוזים, אז ידרוש ממנו השופט ראיה.
וכאשר יוכיח יזכה באותו הממון. אבל אם טען עליו מה שלא יתכן, כגון שאמר 'חייב
הוא לי חדקל'
57
, תהיה תביעתו מעיקרה בטלה, לפי שאין החדקל רכוש שום אדם, ולא
יתכן שיבקש השופט ממנו ראיה על כך.
כך הוא הדין בכל טוען נבואה:
אם אמר לנו: 'אלהי מצווה עליכם לצום היום' - נדרוש ממנו מופת על שליחותו, וכאשר יראנו
אותו נקבל ונצום.
ואם יאמר:
'אלהי מצווה עליכם לזנות ולגנוב',
או 'מודיע לכם שיביא מבול מים',
או 'מודיעכם שהוא ברא את השמים והארץ במשך שנה דברים כפשוטן'
58
- לא נדרוש ממנו מופת, כיון שקרא אותנו למה שלא יתכן לא בשכל ולא במסורת
59
וכבר הוסיף אחד מהם על דבר זה ואמר: ומה יהיה אם הוא לא שעה לנו, והראה לנו אותות
ומופתים, וראינו אותם בהחלט, מה נאמר לו אז?
עניתי כי אנו נאמר לו אז, כמו שנאמר כולנו למי שהראה אותות ומופתים, כדי שנניח מה שיש
בדעתינו, מאהבת האמת והרחקת השקר ודומיהן
60
עד שהוכרח לומר כי הרחקת השקר ואהבת האמת אינן מדרך השכל, ואינן אלא מצד הצווי
והאזהרה, וכך מניעת הרצח והניאוף והגניבה וכל הדומה להם.
וכאשר יצא לידי דברים אילו נפטרנו מטרחו וחדלנו לדבר עמו
61
ומהם מי שטען בעד הביטול בפסוקים מן המקרא, וראיתי להביאם ולהזכיר מה שהוא אומר
בהם ומה שיש נגדו.
הראשון מה שנאמר בתורה:
ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש
62
ואלה שלשה שמות להר סיני, לפי שכל הר שהוא משוך
63
כנגד כמה מחוזות
64
הרי שמותיהן
מחלקין אותו בשמות, בכך שנקרא כל חלק ממנו בשם המחוז שהוא כנגדו, כמו שהים אחד
והארצות אשר כנגדו מקנות לו שמות רבים כנגד כל ארץ, כך הר סיני הוא הר, שהוא כנגד סיני
ושעיר ופארן, לפי שהוא עומד כעין קו ישר ולפיכך נקרא בשם שלשתן. והראיה שסיני ופארן
65
סמוכים אמרו:
ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן
66
והראיה שפארן ושעיר רצופים אמרו:
ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר
67
ומצאתי בשאר הספרים כי שעיר הכוונה בו סיני, והוא מה שאמר הכתוב:
ה' בצאתך משעיר... זה סיני מפני ה' אלהי ישראל
68
והוסיפו אנשים ואמרו: הרי אחר שאמר 'הופיע מהר פארן' בלשון עבר, אמר 'אילוה מתימן
יבוא וקדוש מהר פארן'
69
בלשון עתיד.
ונתברר לי כי כאשר סופרים
70
כמה דברים, מבטאים מקצת מלים בלשון עבר ומקצתם
כאילו הן עתיד.
כמה שמנה חטאי אבותינו במדבר,, וימרו על ים בים סוף, מהרו שכחו מעשיו, ויתאוו תאווה
במדבר
71
, ומסר מקצתם בלשון עתיד: יעשו עגל בחורב, תפתח ארץ ותבלע דתן
72
, והרי
כאילו הן עתיד, והם עבר באמת.
לפי שכך הוא דרך המודה שאומר: יטיב לי ויעזרני ויעשה עמי חסד. ודרך העשוק כשמספר
לומר, יעשקני וירמה אותי ויתאיב לי.
ומצאתי אנשים אומרים: מי הוא זה אשר עליו נאמר:
וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה
73
והודעתים שהוא יחזיאל, ושהמאורע הזה היה לאדום בימי יהושפט, לפי שעובדיה היה
בזמנו
74
, וכאשר פשטו עליו בני עמון ומואב והרי שעיר, כפי שהוא מפורש בדברי הימים, צם
יהושפט והתפלל והתחנן לה' כמפורש שם, ושלח אליו את יחזיאל בעניין אותם הגוים כאמרו:
ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף, היתה עליו רוח ה'
בתוך הקהל
75
, ואמר להם התיצבו אתם בצד וה' יצילכם מאדום,
והוא אמרו:
לא לכם להלחם בזאת, התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם,
והנה עניין קומו בדברי עובריה, הוא עניין התיצבו עמדו בדברי יחזיאל, וכאשר שמעו ממנו
התיצבו נועצו בדבר, והבינו כי הכוונה יתיצבו להלל ולשבח כאמרו:
ויועץ אל העם ויעמד משוררים לה'
76
והסכימו בכך לרצון הבורא שהרי הצילם מן האויב כאשר החלו להלל, כאמרו:
ובעת החלו ברנה ותהלה, נתן ה' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה
וינגפו
77
והכל כבר עבר.
ומצאתי זולת אלה טוענים במה שאמר ירמיהו:
הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה
78
ואמרתי להם ראו מה שאחריו, כי כבר אמר בו בפירוש כי הברית החדשה הזו היא התורה
עצמה, כאמרו:
כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה',
נתתי את תורתי בקרבם,
ונעשה אמנם שלא כברית הראשון בעניין שלא יופר בימים ההם כמו שהופר בימים הראשונים,
כאמרו:
אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם
79
56
השוה גם רמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ח.
57
נהר חדקל.
58
בלי שיאמר שדבריו אמורים דרך רמז וסוד ולא כמונח אליגורי. ורי"ת תרגם "בלי
מחשבה" והרש"ה השיאם לעניין אחר.
59
לפי ב, במסורת האמתית.
60
כלומר, שאותותיו ומופתיו מרמה ותוך.
61
כלומר, אין טעם להתוכח עם אדם שהגיע לדרגה כזו של שפלות מחשבתית, לדמות
שאלמלי הצווי, לא היו הניאוף ושפיכות הדמים רע כלל.
62
דברים לג ב, ושם תרגם: ה' אשר נגלה לנו מהר סיני והזריח אורו מהר שעיר והופיע אותו
מהר פארן. ורבנו השמיט כאן דברי טועני הביטול, והביאם הראב"ע וז"ל שם: וחסרי אמונה
אמרו כי טעם משעיר על דת אדום ופארן על דת ישמעאל, ואלה תועים. וראה גם פירוש
הרמב"ם לפסוק זה באגרת תימן מהדורת הלקין עמ'
38
63
"ממתדא" ורי"ת טעה בקריאת המקור ותרגם "בתחלה".
64
"בלדאן" "בלד" אפשר לתרגם ארץ, מדינה, מחוז, עיר. וכיון שמדובר כאן על שטחי מדבר
מכל עבריו, העדפתי לתרגם מחוז. ולקמן שהמדובר על הים תרגמתי ארצות.
65
ברי"ת הושמט קטע זה מחמת טעות דלוג בין תיבות דומות.
66
במדבר י יב.
67
בראשית יד ו.
68
שופטים ה ד.
69
חבקוק ג ג.
70
הכתובים, כלומר כך משפט הלשון.
71
תהלים קו ז, יג, יד.
72
שם קו יט, יז.
73
עובדיה א א. שהנוצרים דורשים אותו על אותו האיש.
74
ראה סנהדרין לט ב.
75
דברי הימים ב כ יד.
76
שם כ כא.