מאמר שלישי - פרק ז
והואיל וכבר הקדמתי עניינים אילו, ראיתי להסמיך לדברים הללו דברים בעניין ביטול
התורה
30
כי זה מקומו.
ואומר:
קבלו בני ישראל קבלה מוסכמת,
31
שמצוות התורה אמרו להם הנביאים עליהם שאינם
בטלים, ואמרו כי שמענו את זה בדברים מפורשים, שמסתלק בהם כל טעות וכל הסבר
32
וכאשר בדקתי בספרים, מצאתי מה שמוכיח על כך:
ראשונה שהרבה מן המצוות כתוב בהן ברית עולם. וכתוב בהן לדרתיכם.
וכן לפי שאמרה התורה,
תורה צוה לנו משה מורשה
33
ועוד לפי שאומתינו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה
34
. וכיון שאמר הבורא
שהאומה תעמוד כימי השמים והארץ, הרי בהכרח שתורותיה עומדות כימי השמים והארץ.
והוא אמרו:
כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה,
רגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו,
אם ימשו החקים האלה מלפני נאם ה'
גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים
35
וראיתי בסוף הנבואות מדבר בפירוש על שמירת תורת משה, עד יום התחיה
36
ושליחת אליהו
לפניו, והוא אמרו:
זכרו תורת משה עבדי, אשר צויתי אתו בחורב על כל ישראל, חקים ומשפטים, הנה
אנכי שלח לכם את אליה הנביא
37
וראיתי אנשים מאומתנו טוענים לדחיית ביטול התורה באופן כללי ואומרים, לא יבצר בתורה
כאשר מצווה בה ה' מאחד מארבעה דברים:
או שיאמר בה בפירוש, שהיא לדורות עולם ואם כן לא יתכן שתבטל.
או שנתנה לזמן חלקי, כגון שיאמר עשו כך מאה שנה, הרי ביטולו בתוך מאה שנה לא יתכן,
ואחר המאה הרי כבר נגמר, ולא ייאמר עליו ביטול.
או שהיה מוגבל במקום, כגון שאמר 'עשו זה במצרים', הרי במצרים לא יתכן ביטולו, ואם
צווה בזולתו שלא במצרים לא בטלו.
או שיהא קשור בסיבה, כגון שיאמר 'עשו זאת מפני שמי הנילוס זורמים', הרי לפני שיעמדו מי
הנילוס לא יתכן התרתו. ואם צווה בזולתו אחר עמידת המים, אין זה ביטול לו.
וכאשר ייאמר להם והרי יש חילוק חמישי, והוא הציווי אשר לא הגביל לו זמן, שלא יחדלו
בני אדם לנהוג על פיו עד שיצטוו בזולתו-
יאמרו גם זה אילו היה,
38
הרי הוא לזמן מסוים, כי הזמן צריך להיות ידוע, או לפני ה'
הרי כפי דיוקו, או אצל בני אדם הרי עד זמן הצווי השני. ועל כל שני האופנים אין שייך בו
ביטול, כיון שזמן
39
הציווי, חלקי בשכל מתחילת הציווי בו.
ויש אומרים כי החלק הזה החמישי לא יתכן, כי פירוש הכללי והחלקי לא ניתנו, אלא כדי
שלא יישאר דבר סתום.
וראיתי למי שהביטול אפשרי אצלו בעניין זה שבעה דברים שהם לפי דמיונו עיוניים, ושכולם
נוגעים לפרטים, וראיתי להזכירם ולכתוב מתשובות
40
שיש נגדם. ואומר:
תחלתן הקשתו אל החיים והמות.
אמר: כמו שאפשר שיחייה ברצונו
41
וימית ברצונו
41
כך אפשר שיתן תורה ברצונו
41
ויבטלנה ברצונו
41
ונתברר לי שיש ביניהם הבדל גדול, לפי שלא החיה אלא כדי להמית, כי המוות שביל ההעברה
אל האחרית, אשר היא המטרה
42
ולא נתן תורה כדי לבטלה, כי התורה אילו לא נתנה אלא כדי לבטלה, כי אז הכרחי לכל תורה
שתבטל, ואז תבטל הראשונה בשניה, והשניה בשלישית עד בלי סוף, וזה בטל
43
ולא עוד, אלא אילו היה הדבר כך, הרי יהיה בתורה השניה לעולם ניגוד וסתירה.
ביאור הדבר, שהתורה השניה תהיה למטרד זולתה
44
, מפני שהיא תורה, וכך משפט כל תורה,
ותהווה היא המטרה, מפני שהיא מבטלת את הראשונה. וכך משפט כל מבטל שיהא הוא
המטרה מפני שהוא מבטל את הראשון, ויש בדבר זה עמקות
45
והשני שהוא מקישו למיתת אותם אשר המצווה עליהם
46
וסילוק התורה מהם על ידי
המות.
וראיתי שהמות אי אפשר שלא יסלק חיוב התורה מעל המתים, כי לא יחול עליהם צווי ולא
אזהרה, ואין להקיש דבר שאפשר בלעדיו
47
לדבר שאי אפשר בלעדיו
48
ואם גם הביטול הכרחי, חזרה גם הנגדיות שהזכרתי עם הביטול לכל תורה.
והשלישי שהוא מקישו למה שהעובדים ביום מסוים ושובתים ביום אחר, וצמים ביום
מסוים ואוכלים באחר.
וגם זה מדרך ההכרח, לפי שהאדם כיון שאין ביכלתו לצום בכל יום ולא לשבות בכל יום, לא
יתכן שיחייבהו החכם בכך, אבל התורה אפשר לאדם לקיימה בכל דור
49
והרביעי שהוא מקישו למה שהוא מעשיר ומוריש, מפתח ומעור, ושהוא עושה כל אחת מהן
בזמן היותר ראוי לעשותו בו.
ונתברר לי המרחק אשר בין הדברים הללו, כי כל סוגי האושר כבר יעדם מגמול המשמעת
50
וכל מיני העינוי כבר יעדם מפירעון העבירות. אבל התורה לא יעדה, לא גמול משמעת ולא
פירעון עבירה.
ואם יטען זאת איזה טוען, תיבטל את טענתו התורה הראשונה, לפי שזה בטל שתהא גמול
לדבר שקדם לה, שהרי אין תורה לפניה.
והחמישי הקשתו להאדמת התמרה אחר שהיתה ירוקה, וכל הדומה לכך.
התבוננתי בכל אילו, והנה הם הכרחיים, או בגידול הדבר בטבעו, או בהרגל
51
. ואין התורה
כן, לפי שאילו הייתה כך, יתחייב ביטול כל תורה, וחזרה הנגדיות.
והששי אמר: כמו שהמלאכה בשבת מותרת לפי השכל, ובאה המצווה השמעית ובטלתה
על ידי האסור, כך יתכן שתחזירנה מצווה שמעית אחרת להתרה.
ואומר אני בעניין זה, כי ההיקש הזה היה נכון, אילו היה השכל מחייב המלאכה ביום השבת,
אז היה אפשר לומר שהמצווה השמעית ביטלה אותו החיובי.
אבל בדבר שהוא רשות לא, לפי שאין האדם חדל מלחשוב בשכלו, שרשאי הוא להתבטל ביום
השבת וזולתו, או למנוחת גופו, או לתועלת שישיג בכך
52
או לשניהם יחד.
וכך באה המצווה השמעית כפי שהיה מותר בשכלו, ואמרה לו: השבת מנוחה לגופך, וכדי
שתקנה בה תועלת וגמול. ולא בטלה מאומה, ואף על פי שעשאתו תמידי, לפי שמותר בשכלו
שיצווהו חכם שיתבטל ביום מסוים וייתן לו לכל יום דינר.
והשביעי אמר: כמו שהיה אפשרי, שתהא תורת משה זולת תורת אברהם, כך אפשר
שתהא תורה זולת תורת משה
53
וכאשר אנו מעיינים בתורת משה, אנו מוצאים אותה תורת אברהם בדיוק, אלא נתווסף בה
המצוות
54
והשבת, מחמת מאורעות שאירעו לעמו
55
דומה למי שניצול באיזה יום ונדר אותו לצום תמידי. וכיון שאפשרי לזה לעשות כן מהכרע
דעתו, כך אפשרי שיקבעהו לו אילוהו. ואילו הייתה ההוספה נחשבת ביטול, אם כן מי שהתנדב
תפילה או צום או צדקה, מבטל הוא את תורתו, ואם היה שבעל התורה התיר דבר זה, יוצא
שהתיר לבטל תורתו, ויתחייב בהיקשיו הראשונים בדומה לזה.
וכל אילו ירחמך ה' הטרדות לא יתקיים מהם עם העיון מאומה.
30
כפי שטוענים הנוצרים והמוסלמים שהתורה כבר בטלה והוחלפה באחרת או באחרות.
31
"נקלא ג'אמעא" מסורת מוסכמת לדעת הכל, שאין שום יהודי מפקפק בה.
32
במלים שאי אפשר לפרשם שהם דרך משל חידה ורמז, ולא בדרך ההנחות האליגוריות
מיסודו של פילון.
33
דברים לג ד.
34
נראה לי ברור,שהכוונה על תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אם כי אפשר לתרגם
"במצוותיה".
35
ירמיה לא לד-לה.
36
"יום אלקיאמה" מושג מוסלמי מעורפל לתחיית המתים, שאז לדבריהם יהיה יום הדין
הגדול. ורבנו השתמש בו למושג תחיית המתים אצלינו. ולכן תרגמתי כן. ורי"ת תרגם "יום
דין".
37
מלאכי ג כב-כג.
38
אילו היה דבר כזה במציאות.
39
"במציר אלזמאן" ומדובר כאן על החלוק החמישי שאינו מוגבל במקום, ושגם אינו
מציאותי. ורי"ת טעה בקריאת המקור ותרגם "במצרים".
40
מקצת מן התשובות שיש נגדם.
41
ואפשר לתרגם "בגזרתו" כי המלה "בחכמה" שבמקור לדעתי יש לקרוא את החית שרוקה