מאמר שלישי - פרק ג
וכיון שאמרתי דברים אילו בשני חלקי המצוות והם השכליות והשמעיות, ראוי שאבאר
מהו הצורך בשליחת שליחים ונביאים, כי שמעתי אנשים אומרים שאין לבני אדם צורך
לשליחים, ושכלם מספיק להם שיוכשרו במה שיש בו מן הטוב והרע.
שבתי לבחון הדבר באמת, וראיתי בו, שאילו היה הדבר כמו שאמרו, כי אז לא היה הבורא
היודע את הדבר, יותר מהם שולח שלוחים, לפי שאינו עושה מה שאין עניין בו.
והעמקתי בעיון ומצאתי כי צורך בני אדם לשליחים צורך הכרחי, לא בגלל המצוות השמעיות
בלבד להודיעם אותם, אלא בגלל המצוות השכליות, כי עשייתן לא תתכן
57
אלא על ידי
השליחים שיגדירו אותן לבני אדם:
מהן שהשכל מחייב להודות לה' על טובותיו, ולא הגביל לאותה התודה גבול לא באמירה, ולא
בזמן, ולא בתוכן. לפיכך הוצרכנו לשליחים שהגבילוהו וקראוהו תפילה, וקבעו לו עתים ונוסח
מיוחד ומצב מיוחד
58
וכלפי מקום מיוחד
59
ומהן שהשכל הרחיק את הזנות, ואין בו הגדרה היאך תתקדש
60
האשה לאיש, עד שתהיה
מקודשת לו, האם יהיה זה בדברים בלבד, או בכסף בלבד, או ברצונה ורצון אביה
61
בלבד, או
בעדות שנים, או עשרה, או במעמד כל אנשי העיר על כך, או בסימון סימן עליה, או ברציעתה
במרצע
62
, לפיכך אמרו השליחים במהר
63
ושטר
64
ושני עדים
65
ומהן שהשכל הרחיק את הגנבה, ואין בו, היאך יושג הממון לאדם עד שיהא שלו, האם בדרך
המלאכה, או בדרך המסחר, או מצד הירושה, או מן ההפקר, כגון: ציד במדבר ובים, והאם
במתן הדמים יתקיים המקח, או במשיכת החפץ, או בדברים בלבד?
66
ויתר מה שיש בעניין זה
מן הספקות כי הוא ארוך ורחב. לפיכך באו השליחים בכל עניין ממנו בהלכה פסוקה
67
ומהן דמי החבלה, שהשכל מחייב להעניש כל חובל על מעשיו
68
, ולא הגביל לדבר גבול, האם
זה בתוכחה בלבד, או בקללה עמה, או גם במלקות, ואם הוא במלקות כמה שיעורה, וכך
הקללה והתוכחת. או שאין להסתפק אלא בהריגה, והאם עונש כל חובל שווה, או שהם שונים
זה מזה. ולכן באו השליחים ונתנו לכל חבלה עונש בפני עצמו
69
, והשוום זה לזה בעניינים,
וקבעו למקצתם תשלום ממון.
הנה בגלל עניינים אילו אשר מנינו ודומיהם, הוצרכנו לשליחת השליחים. כי אילו היינו
מסורים בהן להכרעת שכלינו, היו דעותינו נחלקות בהן, ולא נגיע לידי הסכם במאומה.
וכן בעבור השמעיות כמו שבארנו.
57
להיות באופן מושלם.
58
בעמידה, וקריאת שמע שלא פרקדן.
59
כלפי מקום הארון וכמ"ש לקמן במאמר זה פרק ט ד"ה ואחר הדברים, בטענה העשירית.
ומכל מקום, אין שיטת רבנו בעניין חיוב התפילה ברורה לי היטב, כי נראה מפשט דבריו שגם
זמני התפילה, נוסח התפילה, עמידה בתפילה, וכדומה, כולן דאוריתא, שהרי נאמרו מפי
השליחים על ידי המשלח, כי אם מפי עצמם חזרנו להכרע הדעת ואין צורך לשליחים.
60
"תנחצן" קדוש זמון וייחוד לאיש מסוים. ולפי ב, תהיה מיוחדת.
61
לפי ב, הוריה.
62
כעין ורצע אדוניו את אזנו במרצע, בשמות כא ו. וברי"ת "או שירשמוה ברושם" ולא הבין
את המקור.
63
תרגמתי אמנם "מהר" מוהר, בעקבות רבנו בתרגומו לשמות כב טז. אבל ברור שהכוונה
כסף הקידושין ששמענו מפי הקבלה גמר קיחה קיחה כדאיתא בקדושין ד ב.
64
נראה ברור שהכוונה על שטר הכתובה, ולא על שטר קדושין שנלמד מהקש הויה ליציאה.
שאם כן היה כותב: או שטר.
65
שאין העדים בקדושין לגלויי מלתא, אלא לעצם קביעת מהות הקדושין.
66
ראה דיוקי מקרא נאים לרבנו, בעניני מקח וממכר, בפירושי רס"ג לתורה מהדורתי עמ' לב
בהערה.
67
אפשר גם לתרגם: במשפט חרוץ.
68
ברי"ת "השכל רואה לשער הנזק" ושבוש הוא.
69
ראה בבא קמא פרק שמיני.