מאמר שישי - פרק ח
וראיתי להזכיר אחר דברים אלו מה שנחלקו בו אשר נחלקו בעצם הנפש מה הוא
96
, ואמרו
להיכן מובאה.
ומצאתי שאותם שאמרו שהיא גוף אווירי או אשי, ורוב אשר אמרו
97
שהיא מקרה, כולם
סבורים שהיא מתפרקת ונפסדת ונאפסת
98
אבל אשר אמרו שהיא מן הרוחניות, ומבוראה לבדו, וממנו ומדבר אחר, ומשני יסודות
קדומים - כולם חושבים שהיא תשוב אל מקורה אשר ממנו חוצבה. וכבר ביארתי נפסדות כל
הדברים הללו וביטלתים.
והנני אומר כי אנשים, ממי שנקראים יהודים, מצאתים מאמינים בגילגול
99
וקורים אותו
ההיעתקות, וענינו לדעתם רוח ראובן תהיה בשמעון, ואחר כך בלוי, ואחר כך ביהודה. ומהם
או רובם סוברים שיש שתהיה רוח האדם בבהמה ורוח בהמה באדם, ודברים רבים מן
ההזיות
1
הללו והבלבולים.
ונתברר לי מה שמדמים שהוא הביאם לידי דבר זה, ומצאתים ארבע טעויות, וראיתי להזכירם
ולהשיב עליהם.
וראשית כל החזקתם בשיטת הרוחניות ושלוש השיטות האחרות
2
, או מי שלא יודע
3
ממניחי שיטת הגלגול, למדוהו משיטת השניות הרוחניים, וכבר ביארתי וקבעתי מה שיש נגד
כולם.
והשני התחקותם אחרי מידות רבים מבני אדם ומצאום דומים למדות הבהמות, במה שיש
עדין
4
כתכונת הכבשים, ותקיף
5
כתכונת הטורפים, ורע ושפל
6
כתכונת הכלב, וקל
כקלות העוף, וכל הדומה לכך, והסיקו מן הדברים הללו, שלא באו המידות הללו בבני אדם
אלא מפני שיש בהם מרוחות הבהמות.
וזה ירחמך האל מורה על עודף סכלותם, שהם חושבים שגוף האדם משנה את הנפש
מעצמותה, ועד כדי שעושה אותה נפש אדם אחר שהייתה נפש בהמה
7
, ואחר כך היא עצמה
משנה אותו ממהותו עד שעושה מידותיו כבהמות, ואף על פי שצורתו כאדם, ולא די בכך שהם
עשו את עצמות הנפש מתהפכת ולא קבעו לה עצמות אמיתית, אלא שסתרו את דבריהם ועשו
אותה משנה את הגוף והופכתו, והגוף משנה אותה והופכה, וזהו היציאה מן המושכל
8
והשלישי הבאתם את דבריהם על דרך ההוכחה, ואומרים כי הבורא מעשיו צדק, ואינו
מייסר טף אלא על עוון שהזידה בו נפשם בזמן שהייתה בגוף אשר לפני גופם. ועל זה יש
תשובות רבות:
הראשונה שהם התעלמו מאחד סוגי הגמול אשר הזכרנוהו
9
ועוד שאנו נשאל אותם על המצב הראשון, כלומר בתחילה כאשר נבראה, האם הטיל עליה ה'
משמעת מסוימת או לאו. אם יאמרו לא הטיל עליה, הרי נפלו כל העונשים, מפני שלא היה
צווי כלל, ואם יאמרו כן התחייבה, והרי הנפש אז טרם הונחה וטרם הוזהרה
10
. נמצא שהודו
שהוא מחייב את בני אדם על העתיד, לא על העבר דווקא, והרי חזרו למה שאנו אומרים בגמול
ועזבו את שיטתם שאין ייסורים אלא על מה שעבר.
והרביעי במה שנתלו במה שטעו מן המקרא ראיתי להזכיר מעט מהם.
ואומר:
מהם מה שאמר משה רבנו עליו השלום:
כי את ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום
11
אמרו מזה משמע כי רוחות האחרונים הם רוחות הראשונים, ולפיכך הם הנמצאים הם
הנעדרים. ולשון הפסוק מבטל מה שדימו, כי בפירוש אמר שהנוכח זולת הנעדר, אלא עניינו
שהוא מחייב כל מי שנמסר אליהם מסורת של משה שיקבלוה כמו שקיבלוה הנוכחים שם.
ומהם אמרו:
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים
12
אמרו, כיון שאמר 'לא הלך' ולא אמר 'לא ילך' - משמע שהעונש על רע שעשתה בגוף .
והם בזה בתכלית הטעות, כי הכתוב לא ציין את האמור במלת 'אשרי' אלא לאחר שלא הלך,
ולא ציינו בזה לפני שלא ילך. והרי ביאר הכתוב התשובה עליהם.
ועוד, אילו היה כמו שאמרו, כי אז לא היה הגמול אלא על הטובות הבאות, לא על מה שעבר,
שהרי אמר אחריו 'ובתורתו יהגה' ולא אמר 'הגה'. כמו שחייבו את העונש על העבירות שעברו,
לא הבאות, ממה שנאמר 'אשרי אשר לא הלך' ולא אמר 'אשר לא ילך'.
ומהם:
תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש
13
וביארו תתהפך על הנפש, ואמרו שזה משמע שהיא תתהפך בבני אדם ובבהמות תמיד.
ולא הבינו הפתאים שזה לא נאמר אלא על הארץ, שהרי הקדים לפניו 'לאחוז בכנפות הארץ
וינערו רעועים ממנה'. והרי הוא אומר שהיא תתהפך ברשעים בייסורים כטיט החותם, והם
דבקים בה כאלו הם לבושה, ואינם יכולים להיעתק ממנה עד שתסתיים גזירת ה' בהם
14
ומהם מה שאמר החסיד 'נפשי ישובב'
15
, דימו כי ההשבה החוזרת הזו מגוף לגוף.
ולא הרגישו הסכלים שהוא נחת הנפש ומנוחתה ומרגועה מדאגה שהייתה עליה, ואין זה
השבה אחר יציאה. וזה בלשון אבותינו פשוט וברור, שהרי הוא אומר על שמשון כאשר צמא
והשקהו ה' מים:
ותשב רוחו ויחי
16
והיא טרם יצאה. ואומרים על המצרי שרעב והאכילו דוד עליו השלום:
ותשב רוחו אליו
17
ואמר בשליח הנאמן:
ציר נאמן לשלחיו ונפש אדניו ישיב
18
ואמר על התורה:
תורת ה' תמימה משיבת נפש
19
והייתי חס על דברי מלהזכיר שיטתם, וראוים הם לכך
20
לעוצם גריעותה, לולי שאני חושש
לפתאים
21
וסוף דבריהם אומרים הרי נאמר:
מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו
22
ואני אומר מה יש בזה מה שמורה על הגלגול? הלא לא נאמר זה אלא מפני שהרוחות תנוחתן
בקצף מעלה ומטה, ובכל מקום שיהיו בשתי הקצוות ואף בארבע רוחותיהן, יבואו כאשר
יקראם ה', ועל דרך מה שאמר החסיד:
תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף
23
נשלם המאמר הששי.
96
כלומר כל אותם אשר הובאו שיטותיהם בתחילת מאמר זה.
97
ברי"ת הושמט ונשתבש כל קטע זה.
98
כלומר לדברי כולם יוצא שאין השארת הנפש.
99
וכתב הגרב"צ עוזיאל זצ"ל בספרו הגיוני עוזיאל ח"א עמ' שעא "דבריו אלה מכוונים נגד
ענן וחבריו שנקראים יהודים ומחזיקים בדעה יונית זו". וראה שבילי עולם הודו עמ'
86
ובמה
שצוין שם בהערה. והרש"ה בסוף מאמר זה, ור' יצחק בן לטיף בספר רב פעלים, ועוד ועוד,
ואין קצה לדברים. וראה גם אבי נצר אלפאראבי בסוף מאמרו "עיון אלמסאיל".
1
"וסואס" ורי"ת תרגם "שגעון".
2
שהנפש מן הבורא לבדו, ממנו ומדבר אחר, משני יסודות קדומים.
3
"יעלם" יוד פתוחה. ונדמה לי שהיה ראוי לקרוא יוד שרוקה "או מי שלא ידוע" כלומר
שדעה זו למדוה מבעלי ארבע השיטות הקודמות, או משיטה שלא ידוע בעליה והיא שיטת שני
דברים רוחניים.
4
"עפיף" אינו שטוף בתאוותנות ובפרט בתאוות המשגל. ואם כי כך היא תכונת הכבשים,
העדפתי לתרגם "עדין" והכוונה בעל מדות מעודנות, ורי"ת תרגם "ענו" ואינו נכון.
5
"ושדיד" וברי"ת "ורע" ושמא נתחלפה לו ב"שריר".
6
"ושריר ומהין" וברי"ת "ורעבתן" ושיבוש הוא.
7
בעוד שבאמת אין שום יחס בין נפש האדם ונפש הבהמה זולת שיתוף השם בלבד, וכמו
שכתב הרמב"ם בפרק הראשון מפרקי הקדמתו לאבות, ראה שם מהדורתי עמ' שעד.
8
כלומר מעבר לכל הגיון.
9
לעיל במאמר החמישי עמ' קעו סוף ד"ה ואומר עוד שאני מצאתי. שם ביאר שהקב"ה מיסר
לצדיקים גמורים ולטף כדי לגמול להם טוב לעולם הבא.
10
"לם תוצ'ע בעד ולם תועץ'" והנכון כ"י ק, "לם תטע בעד ולם תעץ" ואז יש לתרגם: לא
נשמעה ולא המרתה. וכעין זה תרגם רי"ת.
11
דברים כט יד. וכתב שם הראב"ע: ואינו כטעם האומרים כי רוחות הבאים היו שם.
12
תהלים א א.
13
איוב לח יד.