אור ברסלב
אמונות ודעות מאמר שישי - פרק ד

אמונות ודעות

מאמר שישי - פרק ד

מאמר שישי - פרק ג

ואחר שכבר הקדמתי דברים אלו אומר, שאני מצאתי מקצת בני אדם אומרים מה הוא אופן

החכמה במה שנתן הבורא יתרומם ויתהדר את הנפש הנכבדה הזו, שהיא יותר זכה מן הגלגל,

בגוף העכור הזה, והגיעו לכך שעלה

81

בלבם שהוא הרע לה.

לפיכך הוכרחתי להתיישב במקום זה, ואפרשהו פירוש ברור.

ואקדים בתחילת הדברים, כי הבורא יתרומם ברוממותו, אשר תיארנו עניינו במה שקדם

82

מן המוכחש בהחלט כי ייאמר עליו שיעשה רע לברואו או יעשה לו עוול.

ראשית מפני שכל המקרים מסולקים ממנו

83

ועוד מפני שכל פעולותיו טוב וחסד,

ועוד לפי שלא ברא את הברואים אלא להועיל להם לא להזיקם,

הנה אלה דברים כלליים תמציתיים. ואסמיך להם עוד מן הדברים הפרטיים הייחודיים.

כי העוול יש לו שלשה גורמים, ואין רביעי להם

84

, ושלשתם שלולים מן הבורא.

תחילתן כי המעוול עושה את העול מפחד אותו שהוא עושה לו את העול

85

והשני מתוך רצון להשיג ממנו משהו

86

והשלישי סכלות מצדו בנקודת הצדק

87

והבורא אשר אין לומר עליו שהוא יפחד

88

ולא שיסכל במאומה מכפי

שהוא

89

, נמצא שכל הגורמים מסולקים ממנו.

ואף עיינתי בספרים ומצאתי שהם מוכיחים את צדקו בשלושת אלה, והוא מה שאמר החסיד:

אשר לא נשא פני שרים, ולא נכר שוע לפני דל, כי מעשה ידיו כולם

90

אמרו 'אשר לא נשא פני שרים' - רומז בו לעניין היראה,

ואמרו 'ולא נכר שוע לפני דל' - רומז בו לעניין החמדה,

ואמרו 'כי מעשה ידיו כלם' - רומז בו לעניין הידיעה, כי הוא יודע בריאתם, כל שכן שהוא

יודע מעשיהם ומה שראוי להם ועליהם

91

וכיון שהנחנו לו

92

את הצדק הזה יסוד, הרי כל שאלה שישאלו

93

בני האדם בעניין הנפש,

צריך להסב אותה אל היסוד הזה ולהניחו עליה.

ואומר, כיון שאינה פועלת לבדה בעצם בניינה, אם כן הכרחי לחברה עם איזה דבר,

כדי שתגיע בו לידי פעולה לתועלתה, כי הפעולות מובילות אל העונג הנצחי והאושר השלם, ועל

דרך מה שפירשנו במאמר החמישי, שהמשמעת מוסיפה זוהר בעצמותה, ושהעבירות מדעיכות

את עצמותה. וכפי שמפורש בכתובים

94

אור זרוע לצדיק וגו'

95

וכן:

אור צדיקים ישמה ונר רשעים ידעך

96

שהבוחן את זאת הוא אדון העולמים, והרי הוא היודע מעשיה.

והמשילו להתכת האש את מה שנקרא זהב או כסף, שבה יתברר אמיתות החומר שלו

97

, ואז

יישארו יסודות הזהב והכסף. והמעורב בהם מן הבדילים,

98

מקצתו יישרף ומקצתו יתפזר,

כאומרו:

מצרף לכסף וכור לזהב, ואיש לפי מהללו

99

וכן:

וצרפתים כצרף את הכסף, ובחנתים כבחן את הזהב

1

נמצא כי הנפשות הזכות המזוקקות אשר נצרפו יבהיקו ויתגלו, כאומרו:

כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא

2

והמשול לסיגים ולזיפים יורדים ממנה וכלים, כאומרו:

לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו כסף נמאס קראו להם

3

ואף על פי כן, אפילו המלוכלכת

4

שבהן, כל זמן שהיא בגוף אפשר לה לשוב להזדכך

ולהתנקות, ולפיכך התשובה מקובלת כל זמן שהאדם חי. וכאשר יצאה ממנו אי אפשר לה

להתנקות ממה שכבר יש בה, ואף אין לקוות לה מאומה מזה, כאומרו:

במות אדם רשע תאבד תקוה וגו'

5

ומי שאומר שהיה יותר טוב לה אילו הניחה נפרדת, הייתה ניצלת מן החשכות והלכלוכים

והצער

6

הסבר לו וברר, כי אילו הייתה הבדידות יותר טובה לה, היה בוראה עושה לה כן.

7

ועוד, ממה שידענו, שאילו הניחה בודדת לא הייתה מגיעה אל הטובה ולא אל האושר ולא

לחיים הנצחיים. כי השגתה את כל אלה אינו אלא במשמעת לאלהיה, ואין לה דרך מצד

מהותה להיות נשמעת,

8

אלא על ידי הגוף, כי על ידו היא עושה כל פעולה.

כמו שאי אפשר שתגיע האש לצורתה

9

אלא בהיתלותה בדבר אחר, ודברים פרטיים רבים לא

תתכן פעולת אחד מהן אלא עם אחר.

לפיכך אילו נשארה הנפש לבדה, לא הייתה פועלת מאומה, כל שכן שהגוף לא היה עושה

מאומה. וכאשר יהיו שניהם נעדרי פעולה, אם כן אין שום עניין לבריאתם

10

וכאשר לא יהיה עניין לבריאתם, בטל עם ביטולו בריאת השמים והארץ ומה שביניהם, כי הכל

לא נברא אלא בגלל האדם, וכפי שאמרנו בפתיחת המאמר השלישי. וכמו שהקדים כאן: "נטה

שמים ויסד ארץ",

11

וכמו שתיארנו במעשה בראשית שהכל בגלל

'נעשה אדם'

12

ואם יאמר יניחנה כמו שהיא לבדה, ויתן בה יכולת לעשות כדי שתגיע בכך למה שנבראה

לו.

נבאר לו כי מחשבתו זו כמו מחשבתו הראשונה אשר הזכרנו בגוף האדם, שיהא כמו עצם

הכוכבים והמלאכים

13

, והשבנו לו שהוא אז חשב שתהא הנפש לא נפש, כי הנפש המושכלת

14

היא שאינה עושה אלא עם גוף האדם, ואלו הייתה פועלת לא בגוף האדם, הרי היא או

כוכב או גלגל או מלאך ונמצא שבטלה אמיתתה, והרי ביקש ביטולה שלא בלשון ביטול. והוא

כמי שרצה שהאש תרד למטה והמים יעלה למעלה באופן טבעי, שזה בטול ענייניהם

15

. או

שרצה שתהא האש מצננת והשלג מחמם, אשר זה ביטול עניינם

15

והמבקש את זאת עובר את החכמה

16

, כי החכמה היות הדברים כפי אמיתתם הידועה, ואין

החכמה שיהו הדברים כפי חמדת מחמד או תאוות מתאווה. וכמו שאמר הכתוב:

הוי רב את יוצרו וגו'

17

אבל עשותה העוול בעברה על מה שהזהיר, אין זה נעשה אלא ברוע בחירתה, שהמרתה מה

שכוון בה בוראה, וכמו שאמר:

לבד ראה זה מצאתי, אשר עשה האלהים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות

רבים

18

אבל מה שהרחיק מן הטינופים והטומאה, אנו אומרים לו: גוף האדם אין בו שום טומאה אלא

כולו טהור, כי הטומאה אינה דבר מוחש ולא דבר שהשכל מחייבו, אלא שהתורה חייבתו,

והתורה טימאה מקצת לחויות האדם לאחר פרישתן ממנו, ואינן מטמאות כשהן בו

19

. אלא

אם יקבע לנו האומר כן מצוות שיחוקקם מדעתו, ויטיל עלינו דבריו המוזרים, הרי אנו לא

נקבלם.

אבל הייסורים הבאים עליו, לא יבצרו מאחת משתי הנחות:

אם היו יסורין שהביאם על עצמו הוא, בצאתו בעתות החושך ובעת החום והקור, הרי הוא

האשם ולא בוראו. כי הוא כבר נתן בו שכל, וציווהו להישמר מכל המזיקים הללו, והמרה

דברו, וכמו שנאמר:

ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו

20

ואם היו יסוריו שה' הביאם עליו, הרי הן בצדקו ורחמיו, ולא הביאם עליו אלא על דרך

התוכחה לגמול לו טובה, וכמו שאמר:

למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך

21

ואמר:

אשרי הגבר אשר חיסרנו יה וגו' להשקיט לו מימי רע וגו'

22

81

אפשר לתרגם: והחלו להעלות.

82

במאמר הראשון שהוא תמים פעלו אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא.

83

כי עשיית הרע והעול אינם אלא תוצאה של מקרים בגוף, כלומר תוצאה של התפעלות

לנקום, או לחמוס מתוך תאווה, או מתוך פחד, וכדלקמן, והוא ב"ה משולל מכל זה.

84

כבר העירותי כמה פעמים, כי הסרח הזה "ואין רביעי להם" הוא כמנהג השפה הערבית

המפטמת שיחתה בכגון אלה. ואין לו שום עניין בעברית, ואין לבנות עליו מאומה.

85

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה