מאמר שישי - פרק ג
והואיל וכבר הקדמתי דברים אלו, צריך אני לומר את השיטה השביעית.
ואומר, המתברר בעניין הנפש שהיא ברואה, כפי שהקדמתי שכל הדברים מחודשים,
ושבטל הוא שיהא דבר קדמון
46
זולת הבורא, לפי שאמר ה':
ויצר רוח אדם בקרבו
47
ואין ה' בוראה אלא עם שלמות צורת האדם, שנאמר 'בקרבו'
48
. כמו שלא חדלו האבות
להישבע
חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת
49
וכל עצמה עצם בהיר כבהירות הגלגלים, והיא מקבלת את האור כמו שמקבל הגלגל, ותהיה
מאירה יותר במה
50
שיהיה בו עצמה עדין יותר מן הגלגל,
51
ולפיכך נעשה הגיונית
52
ואני הגעתי לכך על ידי שני היסודות הגדולים:
תחילתן המושכל, והוא מה שראיתי מהשפעת חכמתה והנהגתה לצורכי
53
הגוף, וראיתי
שהגוף ערום מכל זה בזמן פרידתה ממנו. ואלו הייתה כמו החלקים שבעולם השפל, לא הייתה
עושה מאומה מן הפעולות הנכבדות הללו. ואלו הייתה מן החלקים הגלגליים, לא היה
54
לה
ההגיון, כמו שאין לשום גלגל
55
. נמצא שהיא עצם עדין בהיר וזך ומופשט יותר מעצם
הגלגלים.
והשני ממה שאמר הכתוב, שהנפשות הזכות
56
יזהירו כזוהר הגלגלים מן הכוכבים.
והוא אומרו:
והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע
57
והנפשות הרעות לא יזהירו, אלא הם למטה ממצב הגלגלים הפשוטים, כאומרו:
הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו, אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים
עולה
58
אז ידעתי כי הכתובים לא דימו את זאת לגלגלים המזהירים, ואת זאת למטה מן הגלגלים
הפשוטים, אלא מפני שהיא דומה לעצם הזה
59
. ושני הדמויים הללו מחזקים מה שאמר
החכם העולה היא למעלה - היורדת היא למטה.
ואומר עוד על דרך הדיוק, כי מה שאמר החכם בסוף ספרו:
והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה
60
קביעה ואישור, המוכיח על נכונות הפירוש אשר פירשתי בו ומי יודע.
ואם יתעקש עיקש שהחכם אמרו דרך ספק, הרי בדבריו אלה כבר חזר החכם מספקו הראשון
לדבר ברור בסוף, ואמר 'והרוח תשוב אל האלהים', ודבריו ברוח האדם בסוף הפרשה:
ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט
61
כן נתברר לי כי הנפש הזו חכמה בעצמה
62
מכמה פנים:
האחד לפי שלא יתכן שתלמד את החכמה מן הגוף, לפי שאין זה מטבעו.
ועוד לפי שנתברר שהסומא יש שהוא רואה בחלומו שכאילו הוא רואה. וכיון שאינו משיג
את זאת מצד גופו, הרי ודאי הוא משיגו מצד נפשו.
וגם בזה טעה מי שחשבה התקשרות החושים והשתרגותן ומגען
63
, שהרי היא נותנת כלי
החוש, והיאך יתנו לה הם
64
את עצמותה?! אלא שאומר דבר זה סרס את העניינים, והפך את
האמתויות
65
כן נתברר לי שאינה פועלת אלא על ידי הגוף, לפי שפעולת כל נברא זקוקה לכלים מסוימים.
וכאשר מתחברת הנפש
66
נראה לה שלושה כוחות:
כוח ההבחנה,
וכוח התיאום,
וכוח הכעס
67
ולפיכך קראתה לשוננו בשלושה שמות נפש ורוח ונשמה.
והנה רמזה בשם נפש לכך שיש לה כוח מתאווה, כאומרו:
כי תאווה נפשך
68
ונפשו מאכל תאווה
69
ורמזה בשם רוח לכך שיש לה כוח רוגז וכועס, כאומרו:
אל תבהל ברוחך לכעוס
70
כל רוחו יוציא כסיל
71
ורמזה בשם נשמה לכך שיש לה כוח חכמה, כאומרו:
ונשמת שדי תבינם
72
ונשמת מי יצאה ממך
73
ובכוחות הללו טעה מי שעשאה שני חלקים, אחד מהם בלב והשני בשאר הגוף, אלא השלושה
לנפש לבדה
74
וסיפחה הלשון לכך שני שמות אחרים, והם חיה ויחידה
75
מה שקראתה חיה מפני שהיא מתקיימת במה שמקיימה בוראה, אבל יחידה מפני שאין
דומה לה בכל הברואים, לא בשמים ולא בארץ
76
ונתברר לי עוד כי משכנה באדם הוא בלב. וכפי שהדבר ברור כי השרירים אשר הם מעניקים
לגוף את התחושה והתנועה, כולם מוצאם מן הלב, ואף על פי שאני מוצא את המיתרים
הגדולים אין מוצאם מן הלב אלא התפשטותם מן המוח, הרי יודע אני שאין אותם המיתרים
שייכים לנפש, ואינם אלא מיתרי הגוף וניביו
77
, ולפיכך משווה
78
הכתוב תמיד הלב
והנפש, באומרו:
בכל לבבך ובכל נפשך
79
בכל לבבכם ובכל נפשכם
80
ודומיהן.
46
"אזלי" קדמון אשר אין ראשית לראשיתו. ותרגמתי בכל מקום "קדמון" כי לא ידועה לי
המלה המבטאה את המונח הערבי בדיוק.
47
זכריה יב א. רבנו לומד אמנם מפסוק זה, אע"פ שהיה אפשר לדחות ראיה זו לשיטתו של
רבנו, שמילת יוצר נאמרת גם על אסיפה וכינוס, הראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי בראשית
ב יט ובהע'
18
. אף כאן אפשר למתעקש לומר כונסה בקרבו.
48
ראה גם לעיל בתחילת מאמר זה. ודברי רבנו אמורים נגד שיטת אפלטון כפי שהזכיר בשמו
אבי נצר בסוף מאמרו "עיון אלמסאיל".
49
ירמיה לח טז. ולשמושי המונח "נפש" בתורתו של רבנו ראה במלון הנספח לתהלים
מהדורתי עמ' שלג.
50
בכל הנוסחאות "כמא" כמו. וצ"ל "במא" ובהתאם לכך תרגמתי.
51
כלומר שהזכיות והשגת המושכלות מזככים ומבהירים אותה, עד שמתעדנת יותר מן
הגלגלים.
52
כדי שתוכל לקבל ולקלוט את ההארה והנוגה הנשפעים עליה מן המושכלות.
53
"מן לדן אלג'סם" "אללדנה" בערבית "אלחאג'ה" וכפי שתרגמתי, וכך העניין מחייב.
וברי"ת "מבלתי הגוף" ולא הבין לדעתי.
54
ברי"ת הושמט כאן קטע מחמת טעות דילוג בין תיבות דומות.
55
ורבנו לשיטתו שאין הגלגלים משכילים מאומה, ומה שנאמר השמים מספרים (תהלים יט)
אינה אלא הוכחה וראיה למשכיל ולחוקר. וראה פירושו שם מהדורתי. ודלא כהרמב"ם במו"נ
ח"ב פרק ה, שם חלק על שיטת רבנו בזה.
56
אפשר לתרגם: הטהורות, הזכאיות.
57
דגיאל יב ג.
58
איוב טו טו-טז. ובתרגומו שם פירש ושמים - אנשי השמים. כלומר המלאכים, וראה
פירושי רס"ג לתורה מהדורתי דברים לב א, והע'
1
. ותהלים צו יא מהדורתי ובהערה שם. ולא
כפי שפירש כאן.
59
לעצם הגלגלים.
60