מאמר שישי - פרק ב
והשיטה השביעית, והיא השיטה הנכונה, והנני מבארה בעזרת ה', ולא הקדמתי לפניה שש
השיטות הללו הנזכרות, אלא כדי שידע הקורא ספר זה כי המחקר בידיעת הנפש הוא
מחקר בדבר עמוק דק ועדין
34
, וכפי שתיארתי במחקר באמיתות יש מן האין, ובעניין בורא כל
המציאות, כך גם היא
35
יש בעניינה מן הדקות, עד כדי שנבוכו בו רבים מבני אדם.
ואומר, ולפיכך תמצא שהחכם אומר כי יקר הוא למצוא מי שעמד על אמיתת עניין הנפש
ההגיונית אשר באדם, באומרו:
מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ
36
וראוי שאבאר כי אומרו 'מי יודע' - אינו מסתפק בדבר שמקצת הנפשות נעלות ונכבדות
ומקצתן נמוכות ושפלות
37
, ואינו אלא לומר
38
ש'יקר' מי שיודע שהיא כך. ואומר לשומע שזה
כאמורך מי יודע ראובן החכם, ומי יודע שמעון הצדיק, כי באמורך כן, אתה קובע את החכמה
לראובן והצדיקות לשמעון בלי ספק, ושאלתך על מי שיודעם לומר שהוא יקר, או דרך כבוד;
או מה שדומה לכך.
כך הוא דבר החכם: מי יודע את הנפש הנכבדה העולה והנפש השפלה היורדת, שהוא קביעה
לשתי הנפשות שהן כך בלי ספק.
ועניין אומרו 'מי יודע', רוצה לומר כי מי שידע דבר זה כבר הגיע ונתחזק והשיג
39
ואומר עוד. כי דברו זה, כלומר 'מי יודע', נאמר בהתפלאות והוקרה בעת השוואת שתי
הנפשות למצב שני הגופים. והרי הוא אומר, אשר למצב הגופים הרי כבר מצאנום שווים
בחוש
40
שהם גופים ומקרים, ואין לנו ספק כי יש בין שתי הרוחות הבדל, מי יידענו ויעמוד
עליו, וזהו אמרו לפני כן:
כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם,
כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל
41
ואמר אחריו:
מי יודע רוח בני האדם העולה.
ומחזק דבר זה שהוא כפי שאמרנו מה שהוסיף בו
ומותר האדם מן הבהמה אין,
ולא יתכן שהחכם רצה בכך שהוא יתרון נפש האדם על נפש הבהמות תחילה
42
, כי החכם לא
יאמר כן מפני שהוא מבטל את החכמה. ועוד כי ההמוני
43
מבני אדם, מי שיש בו שכל כל
שהוא, לא יאמר כן בעת שהוא רואה עצמו יותר נעלה מן הבהמות בדברים שיארך פירוטם,
שהרי הוא משעבדה לצרכיו ורוכב עליה ומשתמש בה כרצונו. וכל כוונתו בדבר זה הוא, שאין
לגוף האדם יתרון על גוף הבהמה במאומה, לפי שהוא מורכב מארבעה יסודות כמוה, כמו
שאמר אחריו:
הכל הולך אל מקום אחד וגו',
אלא היתרון הוא 'מי יודע רוח בני האדם'.
והנה זה כדרך שאומר האומר כי האודם
44
ואבן החלמיש מבחינת היותן אבן, אין הבדל
ביניהן שזו אבן וזו אבן, ומי שיודע את הברק המבהיק שבאודם והכהות שבאבן החלמיש, הרי
השיג המטרה.
ואומר עוד, ואפשר שיהא עניין 'מי יודע' - קביעה, כאומרו שם 'מי יודע ישוב':
45
מי יודע
שהוא חוטא - ישוב. כך אמר כאן: מי שיודע, יבין שזו עולה למעלה וזו יורדת למטה.
34
כלומר שריבוי הדעות והשיטות בדבר מסוים מראה שאותו הדבר עדין טמיר ונעלם.
35
מוסב על הנפש. ולפי מקצת נוס' מוסב על החקירה.
36
קהלת ג כא. וכך כתב בתרגומו ובפירושו שם שזה קביעה ולא שאלה, ראה שם מהדורתי
ובהערה. וראה גם בעלי הנפש להראב"ד מהדורתי עמ' קטו. וסלע המחלוקת שם עמ' קסג.
37
אפשר לתרגם "שפלות נמבזות" וכן תרגם רי"ת.
38
ב, מוסיף כאן: ואינו אלא קביעה לנפשות שהן כך, אבל אמרו מי יודע הוא לומר וכו'. וכך
הוא ברי"ת. ונראה לי כי זה נוסח מה"ק. ולאחרונה מחקו רבנו מכאן והוסיפו לקמן בסוף
הקטע הזה. וראה במבוא שברור שנוסח כ"י מ, מהדורא בתרא.
39
אפשר לתרגם ונתגבר והשיג. והכוונה נתחזקה ונתגברה תבונתו של כל המעצורים והשיג
את האמת.
40
כלומר השגנום בחושים שלנו שהם גופים - עצמים ומקרים. ואין הבדל בין גוף לגוף.
41
קהלת ג יט.
42
תחלה, הכוונה אפילו בראשיתה בתחילת בריאתה, לא יתכן שיאמר שאין הבדל ביניהם
ושאין יתרון לנפש האדם, כל שכן בסוף לאחר שהאדם מזקקה ומזככה במושגי האמת, מה
שאין לבהמה. ולפי מקצת נוסחאות יש לתרגם: כלל, לגמרי. והיא נוסחה נאה.
43
כלומר כי אפילו ההמוני.
44
"אליאקות" ותרגמתי אודם, בעקבות רבנו בתרגומו לשמות כוח יז ויתכן שהיה אפשר
לתרגם כאן באופן כללי "שאבני החן".
45
יואל ב יד.