אור ברסלב
אמונות ודעות מאמר שישי - פרק א

אמונות ודעות

מאמר שישי - פרק א

המאמר השישי:בעצם הנפש, והמות, וכל הנספח לכך

הודיענו אלהינו יתברך ויתעלה, כי יצירת נפש האדם בקרבו

1

עם שלמות צורת גופו

2

כאומרו:

משא דבר ה' על ישראל, נאם ה' נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו

3

ושהוא קבע זמן

4

להימצאם יחד

5

. וכאשר נשלם - מפריד ביניהם, עד אשר ישלם מניין

הנפשות אשר חייבה חכמתו

6

לברוא

7

, וכאשר נשלמים - מאחד ביניהם לבין גופותיהם,

וגומלם

8

. והעמידו לנו נביאינו על עניינים אלו האותות והמופתים, ולפיכך קיבלנום

במהרה

9

. ואחר כך באנו להשיג עניינים אלו מדרך העיון, כפי הקביעה אשר בה הלכנו ביתר

המאמרים שקדמו

10

והנה ראוי תחלה לחקור על עצמות הנפש מה היא.

לפי שאני מצאתי בני אדם חלוקים בעצמותה מחלוקות מפליאות ממה שמטריד את הלבבות,

ראיתי שלא להזכיר את רובן, ואביא מהן

11

שבע שיטות, זולת הארבע הראשונות שכבר נזכרו

לעיל, ויהיו אחת עשרה, כי אותן ארבע השיטות כבר בחנתים ודקדקתי בהם, וארבעתם

לא עמדו במבחן ובטלו, והם:

שיטת הרוחניות,

ושיטת שהדברים מעצמות הבורא,

ושיטת שהם ממנו ומדבר אחר,

ושיטת בעלי השניות

12

וכיון שהנפש היא אחד הדברים הנדונים

13

, וכשם שהכניסוה בכלל אותם הדברים

14

הרי כבר

נכנסה גם היא בכלל התשובות על אותן הדברים ונפטרנו מלחזור עליהן, אבל אזכיר שבעת

אלו.

ואומר תחלה, מצאתי בני אדם חושבים את הנפש מקרה כשאר המקרים

15

ונראה לי כי

אשר הביאם לידי כך מפני שלא ראו אותה, אלא ראו פעולתה, ונדמה להם בגלל עדינותה מכדי

להראות בחוש שהיא מקרה מחמת עדינות המקרים ודקותם.

ועם זאת נחלקו בה

16

לחמשה סוגים:

מהם מי שחשבה מקרה המניע את עצמו

17

ומהם חשבה שלמות לגוף הטבעי,

ומהם נדמה לו שהיא חבור ארבעת הטבעים

18

ומהם שחשבה התקשרות החושים

19

ומהם שבא להשערה שהיא מקרה המתהווה בדם

20

וכאשר העמקתי להתבונן בדברים הללו שהצד השוה שבכולן הוא לומר שהיא מקרה, כי

המקרה והשלמות והחבור והקשור וההתהוות, מקרים. ומצאתי שכולם בטלים מכמה פנים:

האחד שהדבר שהוא מקרה לא תבוא ממנו החכמה העצומה הזו והתבונה הנכבדה הלזו

אשר בה העולם עומד, כפי שהזכרתי במאמר שלפני זה

21

ועוד כי המקרה לא יתואר

22

במקרה אחר מחמת מה שיש בכך מן ההפסד

23

, והננו

מוצאים שהנפש מתוארת במקרים רבים, כמו שאומרים נפש סכלה ונפש חכמה, ואומרים נפש

זכה ונפש רעה, ואומרים שיש לה אהבה ותיעוב, ורצון וכעס, ושאר המידות

24

הידועות.

ועם המצבים האלה לא יתכן שתהיה מקרה, והואיל ורואים אנו אותה במצב זה מקבלת

ההפכים הללו ראוי יותר שתהיה עצם.

והשני ראיתי אנשים מדמים שהיא רוח.

והשלישי ראיתי אנשים מדמים שהיא אש,

ומצאתי שגם שני אלה דברים בטלים, כי אלו הייתה רוח, היה טבעה חם ולח, ואלו הייתה אש

היה טבעה חם יבש, ואין אנו מוצאים אותה כן.

והרביעי מי שאמר שהיא שני חלקים:

האחד שכלי הגיוני בלתי כלה, והוא שוכן בלב,

והשני חיוני והוא מתפשט בכל הגוף וכלה.

ונתברר לי שגם זו טעות*, כי החלק ההגיוני, אילו היה זולת החלק המתפשט בגוף, לא יתכן

שיתמזגו, כי זה קדמון וזה מחודש, וזה כלה וזה בלתי כלה, וגם אז החלק ההגיוני לא היה

שומע ולא רואה ולא חש יתר החושים.

ואין בתשובה זו מה שהשבתי שהחושים משיגים זה את זה, וההגיון הוגה על כולם, כמו

שביארתי במאמר הראשון.

25

אלא אני אומר, כי פירוש דבר זה שהם שתי נפשות, כיון

שכל חלק בפני עצמו.

והחמישי מי שאמר שהיא שני אווירים, האחד מבפנים והשני מבחוץ, והזקיקו לומר דבר

זה מפני שראה שאין לה קיום אלא בשאיפת האוויר מבחוץ, וחשב כי זה בחציה, ואינו אלא

להניף מפני החום הטבעי אשר הנפש שוכנת בו בלב, כדרך שמניפים על האש כדי לסלק את

האדים הרעים מעליה כלומר מעל האש

26

והשישי מי שחשב עליה שהיא דם בהחלט והוא ענן

27

לבדו כמו שביאר את זה בספרו

28

והטעהו בכך מה שאמרה התורה:

כי הדם הוא הנפש

29

ולא שם לב למה שאמרה לפני כן:

כי נפש הבשר בדם הוא

30

ואף הדבר גלוי שהדם משכנה ומרכזה, ובכוחו ניכר כוחה, ובחולשתו תיראה חולשתה. וכאשר

היא שמחה ובאה להראות בגלוי את שמחתה - ייראה הדם, ואם ברחה מפחד מדבר שהיא

יראה ממנו - לוקחתו עמה לפנים

31

אבל אמרה התורה כי הדם הוא הנפש, כפי חוקי הלשון, לפי שפעמים קוראת הדבר בשם

מקומו, כמו שקוראת את החכמה 'לב', כאמרה:

נער חסר לב

32

מפני שהלב מקומה, וקוראת את הלשון 'שפה', כאמרה:

ויהי כל הארץ שפה אחת

33

שהיא מתבטאת בשפתים.

1

תרגום מלולי "בלבו" וכך תרגם רי"ת, ודרך השפה לקרוא תוך הדבר או עצמותו לב,

כבעברית 'עד לב השמים', 'אל לבו', ולפיכך תרגמתי 'בקרבו'. וראה לקמן ד"ה כן נתברר לי,

שכתב שמשכנה בלב.

2

ראה סנהדרין צא ב. נשמה מאמתי ניתנה באדם? משעת פקידה או משעת יצירה, אמר לו:

משעת יצירה.

3

זכריה יב א.

4

ברי"ת "חלקים" וטעות הוא.

5

ראש השנה יא א.

6

לפי ב, אשרחייב בחכמתו.

7

וכפי שיבאר רבנו להלן שבינתיים, עד תחיית המתים, נשמרות הנשמות אי שם, הטהורות

נהנות מעצם מציאותן בטהרתן, והעכורות סובלות מעצם עכירותן. ואחר כך נעתקות

הטהורות לעולם הבא. והוזקק רבנו לכך כדי לפתור את השאלה, היאך לאחר שהן נהנות מזיו

השכינה יוחזרו לגוף האפל השפל לאכול ולשתות ולבעול וכל יתר געולי הגוף. ושים לב למשל

שהבליע הרמב"ם במתק לשונו בפירושו למשנה סנהדרין פ"י מ"א, ראה שם מהדורתי ד"ה

ועתה אחל לדבר במה שרציתי.

8

ברי"ת "וחלקיהם" וטעה בקריאת המקור כי לא הבין את העניין.

9

אפשר לתרגם "מיד".

10

רעיון זה חוזר בדברי רבנו בכל עניין, שכל עניין שקיבלנוהו תחילה באמונה, חייבים להבינו

מצד העיון והמושכל כדי שייהפך לדעה. וכפי שביאר בהקדמת הספר עמ' כד ד"ה דע יחנך ה',

ובתחילת המאמר החמישי.

11

בתרגום מדויק: ואביא מן היסודיות שבהן.

12

כל ארבע שיטות אלה נסקרו ונבחנו לעיל במאמר הראשון, עיין עליהם שם.

13

"אלמעלומה" אשר אנו דנים בה ורוצים להשיג ידיעתה. וברי"ת "הידועים" ולא דק.

14

בכלל הבריאה, המציאות, היש.

15

כלומר שאינה עצם הנושא עצמו, אלא ממאורעות הגוף כמו החום והקור והמראה וכדומה,

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה