מאמר שביעי - פרק ח
ואם ישאל על בעלי המומין האם יקומו במומיהם או יתרפאו?
אנו עונים שהם יתרפאו, כמו שאמרו הקדמונים:
עומדין במומן ואחר כך מתרפאין
33
וכפי שהוא כלול בפסוק:
אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא
34
וכמו שנאמר:
אז תפקחנה עיני עורים וגו', אז ידלג כאיל פסח ותרן וגו'
35
ואם יאמר והאם יוכלו לחטוא בזמן הישועה אם לאו, אם אינם יכולים לכך, הרי הם אז
מוכרחים, ואם יכולים הם על כך היאך יהיה מצבם, האם ימותו וייענשו או לאו?
תשובתנו על כגון שאלה זו ידועה, והם שלש שאלות אחרות:
הראשונה על אנשי הגמול בעולם הבא האם יכולים לחטוא או לאו?
והשניה על הנביאים האם יכולים להוסיף בנבואתם ולגרוע מנה או לאו?
והשלישית על המלאכים האם יכולים הם להמרות דבר ה' או לאו?
ותשובת אותם שלוש שאלות עם זו הרביעית
36
אחד הוא, והוא שנאמר, כיון שנתברר
בשכל כי יוצר הכל יודע מה שיהיה מהם לפני היותם, חובה עלינו להיות בדעה שלא יברא
מלאך אלא את שהוא יודע שהוא ישמע לדברו ולא ימרהו, ואינו בוחר נביא אלא את שהוא
יודע שהוא יבחר האמת בשליחותו ולא השקר. ולא הבטיח את הגמול לעתיד לבא לאותם
שיחיו, אלא מפני שכבר ידע שהם אז יבחרו משמעתו ולא ימרוהו. ולא הבטיח תחייה לאומתו
בזמן הישועה, אלא מפני שכבר ידע שהיא תבחר אחר התחייה משמעתו ולא תמרהו, כי אין
נסתר ממנו מאומה ממה שיהיה בדיוק כפי שיהיה.
ואם ישאל ויאמר האם יש להם גמול על אותה המשמעת אשר יסגלו בזמן הישועה?
נאמר כן, כמו שהשכל חייב שאנשי עולם הגמול יש להם גמול על המשמעת שהם מסגלים
בעולם הבא, ויהיו אלה תוספת נוספת להם על זכויותיהם אשר מלפני כן, ואין להתבייש
מלומר כי לעולם הבא תהיה סגול משמעת
37
, ומדוע אין לומר שיש בעולם הבא סגול גמול.
33
סנהדרין צא ב.
34
דברים לב לט.
35
ישעיה לה ה-ו.
36
אם יש משמעת ומרי בזמן הישועה.
37
ראה מועד קטן כט א: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לעולם הבא שנאמר: ילכו מחיל
אל חיל יראה אל אלהים בציון (תהלים פד ח). ובירושלמי שביעית פ"ד ה' ח: עתידיו הן חברין
להתייגע מבתי כנסיות לבתי מדרשות, מה טעם ילכו מחיל אי חיל יראה וכו'.