מאמר שביעי - פרק ז
ואם ישאל אדם ויאמר, אותם שיחיו מי ומי הם?
נענהו, שהם האומה כולה הצדיקים מהם ומי שמת בתשובה, ונלמד זה ממה שנאמר:
והעליתי אתכם מקברותיכם עמי
17
כל מי שנקרא עמי הרי הוא נכלל בהבטחה זו. ומצאתי שהצדיקים נקראים עמי כאומרו:
ולאמר לציון עמי אתה
18
והחוטאים מי שלא עשה תשובה אינו נקרא עמי, כאומרו:
כי אתם לא עמי
19
ובעלי התשובה נקראים עמי כאומרו:
ואמרתי ללא עמי עמי אתה
20
ואמרו קדמונינו כאשר מנו סוגי החוטאים עבר על מצוות עשה, ועל מצוות לא תעשה, ועל
כריתות ועל מיתות בית דין, ומי שנתחלל שם שמים בו, או יכול שלא כיפרה לו מיתתו,
תלמוד לומר -
הנה אני פתח את קברותיכם
21
למדנו שכל מי ששב מכל עבירה אפילו מן הכפירה הרי הוא כלול בהבטחה זו.
ואומר עוד דבר כללי, האם אין אנו מקהלות המייחדים, מודים שהבורא יתרומם
ברוממותו מחיה כל המתים בעולם הבא לגמול, ואיזה דבר מוזר יש באומרנו שתהא לאומה זו
עדיפות בזמן
22
נוסף שיחייה בו מתינו לפני העולם הבא, כדי שישלב חייהם אלה בחיי העולם
הבא, ומה יכולה להיות הסיבה המונעת את זה והדוחה אותה האם אין צדק לפניו לשלם לכל
מיוסר כפי ייסוריו. והרי אומתנו זו, כבר ייסר אותה בדברים גדולים, כאומרו:
כי בחנתנו אלהים צרפתנו
23
כל שכן שיוסיף לה תקופת זמן זו לפני העולם הבא, ויהיה לה בכך עדיפות על כל אותם שיוטב
אליהם
24
כמו שהיתה תוחלתה ויסוריה יותר מהם.
ואם ישאל ויאמר, כאשר יחיה ה' כל מתי האומה הזו, כיצד תכיל אותם הארץ?
נאמר, שאם נעשה חשבון נמצא כי מאז שיצאה אומתנו לעולם,
25
עד זמן הישועה אלפים
ומאתים שנה ועוד כמה שנים
26
יהיו שלשים ושנים דורות
27
בקירוב, מאה ועשרים ריבוא
גברים ונשים
28
, ואם נניח שכולם צדיקים ובעלי תשובה שיהו זכאים לזמן הישועה, כי אז
היינו מוצאים שלא ימלאו מן הארץ אלא חלק אחד ממאה וחמישים חלקים, כל זה מתוך
הנחה שנתן לכל אחד מהם יותר על מאתים אמות למשכן וזריעה ויתר הצרכים.
פירוט הדבר שאם נכפיל מאה ועשרים ריבוא שהוא שעור מספר האומה בקירוב, במשך
הזמנים בשלושים ושנים דורות, שהוא מספר הדורות, יהיה זה שלושת אלפים ריבוא ושמונה
מאות וארבעים ריבוא. ואם נתן להם מן הארץ ארבע פרסאות על ארבע פרסאות שהם חלק
ממאה וחמישים
29
ונפרטם לאמות כל פרסה שלושה מילין, וכל מיל ארבעת אלפים אמה
באמה השחורה שהיא שתי אמות וחצי, יהיה לכל נפש מהם מרחב במקום רפ"ח אמות
30
וזה מה שלא יעלם אלא למי שאינו מתלמידי החכמים.
ואם ישאל אדם והאם יכירו ידידיהם וקרוביהם? והאם יכירו זה את זה? חקרתי בזה ומצאתי
שכן, כי הרועים והנסיכים והנביאים בהכרח שיהו מוכרים בתוך האומה, ואם כן יהיו בחיריה
והמוניה מוכרים, כדי שיהא הבדל בין אלו לאלו, ובפרט שכבר אמר הכתוב שכל אדם יסופח
לשבטו, כמו שהוא מפורש בפרשת ואלה שמות השבטים
31
, ואפילו הגרים, יסופח כל אחד
אל השבט אשר שכן בקרבו, כאומרו:
והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אד' ה'
32
17
יחזקאל לז יב.
18
ישעיה נא טז.
19
הושע א ח.
20
שם ב כה.
21
איני יודע מקורו. וראה יומא פו א.
22
"במידה" תקופת זמן, משך זמן מסוים.
23
תהלים סו י.
24
"אלמחסנין" אפשר לקרוא את הסמך חרוקה ולתרגם "על כל אותם אשר הטיבו". ואפשר
לקרוא את הסמך פתוחה וכפי שתרגמתי. והדברים ברורים שהכוונה על חסידי אומות העולם
שיש להם חלק לעולם הבא וכדאיתא בתוספתא סנהדרין פי"ג, אך לא בתחיית המתים. ובכל
קטע זה תרגמתי "מחנה" ייסורין, והנכון "ניסיון".
25
תרגום מלולי: בין בני אדם.
26
בשנת בתמ"ח יצאו ישראל ממצרים, ובשנת דתרצ"ג כתב רבנו את ספרו זה כמו שכתב
לעיל בסוף המאמר הראשון, ראה שם עמ' עד והע'
27
, הרי מאז בהמ"ה שנים, ורבנו קיווה -
כמצווה עלינו לצפות לגאולה בכל יום תמיד - שהישועה תהיה בימיו.
27
כל דור שבעים שנה שנאמר: ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ, י) ושבעים כפול
שלשים ושנים הם בר"מ, ולא חש רבנו לעודף כיון שהוא פחות מדור.
28
הערכה זהירה מאוד, מתוך הנחה שיוצאי מצרים שש מאות אלף רגלי, ועוד כמותם נשים,
הרי מאה ועשרים ריבוא.
29
לפי מ, חלק ממאה ועשרים.
30
לפי מקצת נוס' רכ"א אמות.
31
יחזקאל מח.
32
שם מז כג.