מאמר שביעי - פרק ג
ואם יתעוררו לאדם טעויות הללו אשר במשמע פסוקים אלו ויחשוב שהם סותרים היות
67
תחיית
המתים בעולם הזה, לכן ראיתי להזכירם ולבאר את המטרה המכוונת בהם, ואומר שהם
שלשה סוגי מקום טעות, ולכל אחד מהן ביאור מיוחד.
הראשון מהם דבר העבד:
זכר כי רוח חיי וגו', לא תשורני עין רואי עיניך בי ואינני,
כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, לא ישוב עוד לביתו
68
אם ימות גבר היחיה
69
ואיש שכב ולא יקום
70
אין כוונת החסידים בדברים אלו שאין הבורא יכול להחיות את המתים, והיאך יתכן שיתפלל לפניו
בזה והוא יודע שהוא יכול על כל, אלא כוונתם בכך תיאור קוצר יכולת האדם אחר ירידתו לקבר
וחולשתו מלהקים את עצמו, או להתעורר משנתו או לחזור לביתו, ואומרים, ה' רחם עבד שהוא
בצורה זו של חוסר יכולת וזקוק לרחמיך.
והפן השני מה שאמר הכתוב:
ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב
71
אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ כי רוח עברה בו ואיננו
72
הרי הכוונה בפסוקים אלו כי אחת סיבות רחמי ה' על עבדיו ידיעתו חולשתם, ואי יכולת רוחם
לחזור לגופם או לביתם מצד עצמם. ואין כוונתם בכך שאין בוראם יכול להחזירם, אלא כל מה
שמוסיפים לתאר ריחוק בני אדם ממצב זה, מתוספת עוד יכולת הבורא על כך
73
, וזה כעין פליאת
הכתוב במעמד הר סיני כאומרו:
כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום וגו' הנהיה כדבר הגדול הזה או
הנשמע כמוהו, השמע עם קול אלהים חיים מדבר מתוך וכו'
74
כי תתגלה יכולת ה' יותר במה שתקצר בו יכולת הנבראים.
והפן השלישי מה שאמר הכתוב:
כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון, כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, כי
החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם. גם
אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה, וחלק אין להם לעולם בכל וגו'
75
שלשת הפסוקים הללו, ואף על פי שהם דברי החכם, לא אמרם דעת עצמו, אלא סיפור מה
שאומרים הסכלים. לפי שכבר הקדים לפניו מה שעולה בלבות הסכלים מן המצב הזה, ואמר
וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים.
וכיון שהקדים כי בלבות בני אדם רע והוללות בגלל חייהם ובגלל המות, סיפר אחר כך מה שיש
בלבם, ואמר שלשת הפסוקים, וכוונתם שהם אומרים 'כלב חי טוב מאריה מת', ושהחיים יודעים
לאן הם הולכים והמתים אינם יודעים מאומה, וכבר כלו כל מעשיהם ולא נשאר להם חלק בעולם
הזה. וכיון שלא אמר החכם דברים אלה אלא לאחר שהקדים לפניהם שהם דמיונות הסכלים
ורשעותם, הרי כל מי שנתלה בהם סכל הוא, ואין לחוש לו ולא להביאו בחשבון, אלא לא יקרב
אל משכן אור ה', כי אנשי רע והוללות ירחקו ממנו, כאומרו:
לא יגורך רע לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך
76
67
כלומר שהם סותרים את ההנחה שתהיה תחיית המתים בעולם הזה.
68
איוב ז ז-י. וכתב שם רבנו בפירושו: ועניין כלה ענן וילך אין כוונתו בזה שאין ה' יתעלה יכול
להעלות את המת מקברו, או שהוא יכול אלא שלא הבטיחו בכך, אלא הוא יתעלה יכול ועם
זאת כבר הבטיחו בכך כמו שאמרו הנביאים ומוסכם באומתו, אלא נתכוון איוב בדבר זה
תיאור חולשת האדם וקוצר יכולתו שאינו יכול אחרי מותו להחיות את עצמו, וזה כעין מה
שאמר דוד ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, וכמו שאמר איוב לקמן וגבר ימות ויחלש,
ואיש שכב ולא יקום, אם ימות גבר היחיה.
69
שם יד יד.
70
שם יד יב.
71
תהלים עח לט.
72
שם קג טו-טז.
73
כלומר כל מה שמוסיפים לתאר ולפרט קוצר יכולת האדם ומגרעותיו, מובלטת יותר יכולת ה'
ושבחו.
74
דברים ד לב.
75
קהלת ט ד-ו.
76
תהלים ה ה-ו.