מאמר שביעי - פרק ב
ואומר עוד, כי לפי שידוע לפני הבורא מחשבות שיעלו על ליבנו מקושי תחיית המתים אצלנו,
לפיכך הקדים דבר זה לנביאו יחזקאל ואמר לו:
בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה, הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותינו
כי נגזרנו לנו
32
ואחר כך ציוהו לבשר אותנו שיעלנו מקברותינו ויחיה כל מתינו, במה שאמר אחריו:
לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אד' ה',
הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי,
וכדי שלא נחשוב שהבטחה זו לעולם הבא הוסיף בסוף הדבור:
והבאתי אתכם אל אדמת ישראל
33
כדי לאמת אותו שהוא בעולם הזה, והסמיך לו שכל אחד ממנו כאשר יחייהו ה' יזכור שהוא אשר
היה חי, ושהוא אשר מת, ושהוא אשר חיה, והוא אמרו:
וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם.
וחזר להזכיר שישכנו בארץ ישראל שנית, כדי לחזק את הדבר אצלנו שהוא בעולם הזה, כאומרו:
ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם
וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי נאם ה'
34
ואומר עוד, כי הנביא כבר בשר בכמו הבטחה זו, ואמר יחיו מתיך
35
, דומה למה שאמר שם:
יבשו עצמותינו אבדה תקותינו.
ומה שהמשיל מצב זה למי שניעור משנתו כאומרו הקיצו ורננו, דומה למה שאמר שם:
וזרעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם.
ומה שהמשיל את החיים בטל אורות מפני שבנינו
36
מארבע יסודות והרי העפר מצוק והלחות
יביאנה ה' וזהו עניין טל, ואחר כך יביא לו את הרוח מעניין אורות, לפי שהנפש כך מאירה כמו
שבארנו
37
וארץ רפאים תפיל,
כלומר הכופרים יפלו לארץ וירדו
38
כמו שבארנו
39
ואשר נסכלו בצווי ה' ואזהרותיו, והוא אמרו:
אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח
40
ואומר עוד, מצאתי כי דניאל הודיעו ה' מה שיהיה באחרית הימים בשבעה וארבעים פסוקים, מהם
פסוק אחד במה שיהיה באחרית מלכות פרס והוא הראשון
41
, ומהם שלשה עשר פסוקים עניני
ממלכת היונים מן:
ועמד מלך גבור ומשל משל רב ועשה כרצונו
עד -
ויעש הבא אליו כרצונו
42
ומהם עשרים פסוקים עניני מלכות ה"רום"
43
מן:
ויעש הבא אליו כרצונו
עד -
ועשה כרצונו המלך
44
ומהם עשרה פסוקים עניני מלכות ערב, מן:
ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל
עד -
ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול
45
ושלשת הפסוקים האחרונים בעניין הישועה, ואחד מהם:
ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות
46
אבל אמר 'ורבים מישני', ולא אמר 'וכל ישני אדמת עפר', כי כל ישני אדמת עפר הם כל בני אדם,
ולא יעד הבטחה זו אלא לבני ישראל בלבד, ולפיכך אמר 'רבים'.
ואמר 'אלה לחיי עולם ואלה לחרפות', אין כוונתו אותם שיחיו יש מהם לגמול ויש מהם לעונש, כי
לא יחיה בזמן הישועה מי שיש עליו עונש, אלא נתכוון בחלוקת הדיבור כי אלה אשר יקיצו - לחיי
עולם, ואותם אשר לא יקיצו, הם לחרפות לדראון עולם. כי כל צדיק ובעל תשובה יחיו, ולא יישארו
אלא הכופרים ואשר מתו ללא תשובה. וכל זה בזמן הישועה.
ואם יבוא אדם ויוציא מקראות הללו מפשוטן ויפרשם שלא על תחיית המתים, ויאמר כבר מצאנו
הלשון אומר על שפל שהרים ה' קרנו כאלו הקימו מן העפר, כאומרו:
מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון, להושיבי עם נדיבים
47
ואומר על אדם פשוט שניתנה לו גדולה, כאומרו:
יען אשר הרימתיך מן העפר
48
והמשילה ריבוי הצרות והמצוקות למתים, כמו שאמרה:
במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר
49
וממשילה מלוטו מצרותיו להחייאה, כאומרו:
אשר הראיתנו צרות רבות ורעות תשוב תחיינו
50
ואמר עוד:
הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך
51
נבאר לו כי מחשבתו
52
זו טעות, מפני שאין רשות להעמיס על הפסוק כל הסבר שהוא סובל אלא
באחת מארבע סיבות שהקדמנו, אבל אם לא הייתה אף סיבה מהן הרי הפסוקים
כפשוטן
53
. ואלו היה מן הראוי לבאר כל פסוק בכל באור שיסבול ללא הכרח לא הייתה נשארת
לנו מצווה שמעית כלל, כי כולן סובלים באור אחר.
ואציע מזה פרטים אחדים ואומר, כי מה שאמרה התורה לא תבערו אש
54
, על תריקו
55
צבאות
למלחמה ביום השבת, כעין מה שנאמר שם:
כי אש יצאה מחשבון להבה וגו'
56
ואמרו:
ולא יאכל חמץ
57
יהיה ענינו מניעת הזנות. כעין מה שנאמר שם:
כלם מנאפים כמו תנור בערה, מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו
58
ואמרו:
לא תקח האם על הבנים
59
אל תהרוג במלחמה הזקן, ובניו כמו שאמר יעקב:
פן יבא והכני אם על בנים
60
ובמקום אחר נאמר:
אם על בנים רטשה
61
ואלו היה זה ראוי במצוות כי אז יהיה ראוי גם בספורים, ויהיה מה שאמרה תורה:
ויבואו בני ישראל בתוך הים
62
יסבול לבארו שהם נכנסו בתוך גדודי הצבא, כיון שהלשון ממשילה את גדודי הצבא למים ואמרה:
הנה מים עלים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה
63
ואמר עוד:
ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים
את מלך אשור ואת כל כבודו
64
והיה אומרו:
וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו
65
יסבול לבארו שהממשלה תתקיים והמלכות תעמוד, כעין מה שנאמר שם:
לא יבא עוד שמשך וירחך ולא יאסף
66
אלא שהדבר הנכון הוא שאין להוציא פסוק מפשוטו ומשמעו, אלא בסיבה מן הארבע אשר
הסברתי, ומה שאין בו סיבה מהן הרי הוא כמשמעו.
32
יחזקאל לז יא.
33
שם לז יב.
34
שם לז יד.
35
ישעיה כו יט, וכתב רבנו "כבר" כי ישעיה קדם ליחזקאל ושם תרגם רבנו: ואנו מבקשים
מלפניך שתחיה מתי עמך ותעמיד גופותיהם באמרך הקיצו ורננו שוכני עפר.
36
של גוף האדם.
37
לעיל במאמר השישי פרק ג ד"ה והואיל וכבר.
38
וכך כתב בתרגומו: ואל הארץ תפיל את האובדים.
39
במאמר השישי שם.
40
משלי כא טז. וכתב שם רבנו בפירושו: בעולם הזה כפי שאתה רואה מי שאין בו דעת יאבד, כי
בלא דעת ובלא תבונה יפול לכליון. ולעולם הבא לא יגיע אל האושר, לפי שאין מגיעין אליה כי אם
במשמעת לדבר ה', ואין דרך למשמעת, כי אם על ידי הדעת.
41
דניאל יא ב.
42
שם יא ג-טז.
43