אור ברסלב
אמונות ודעות מאמר שביעי - פרק א

אמונות ודעות

מאמר שביעי - פרק א

המאמר השביעי:בתחיית המתים בעולם הזה

1

אמר בעל הספר: אבל תחיית המתים אשר הודיענו ה' שתהיה בעולם הבא לגמול, הנה זה ממה

שאומתנו מסכמת עליו, ויסוד הסכמתם לפי העניין שנזכר לעיל במאמרים הראשונים.

לפי שהמטרה מכל הנבראים הוא האדם, וסבת רוממותו

2

משמעתו לדבר ה', ופריה החיים

הנצחיים בעולם הגמול. ולפני כן מה שראה להפריד בין רוחו וגופו עד עת השלמת הנפשות

עד שיקבץ את כולם כמו שביארתי. ולא ידוע לנו שום יהודי החולק על אמונה זו, ולא שתקשה

על דעתו היאך יחיה ה' את המתים, מפני שכבר נתברר לו שהוא ברא יש מן האין, ולא יתכן

שיקשה עליו להחזיר יש מדברים שנתפרדו או נתפרקו

3

עוד כתב לנו תחיית המתים בזמן הישועה, והעמידו לנו נביאיו מופתים על כך, ובזה מצאתי

שנפלה מחלוקת בסברא בתחיית המתים שבעולם הזה:

הרוב באומתנו אומרים שזה יהיה בזמן הישועה, ומפרשים כל הפסוקים שמוצאים במקרא

בעניין תחיית המתים כפשוטו, וקובעים זמנו בזמן הישועה בלי ספק.

וראיתי מעטים באומה שכל פסוק שמוצאים בזיכרון תחיית המתים לזמן הישועה מבארים

אותו על החייאת השלטון ותחיית האומה, ומה שאין זמנו קבוע לעת הישועה - מפרשים אותו

על העולם הבא

4

. ולפיכך ייחדתי מאמר זה לעניין זה.

ואומר אני בו, שאני עיינתי ודקדקתי, ונתברר לי מה שאומרים רוב האומה שתחיית המתים תהיה

בזמן הישועה, וראיתי לקובעו

5

כדי שיהא סעד והנחיה כמו מה שכבר קדם.

ואומר תחלה, כי מן הידוע באמתות הדברים

6

שכל דבר שנמצא במקרא הרי הוא כפשוטו,

זולתי מה שאי אפשר לפרשו כפשוטו מחמת אחת מארבע סיבות:

או מפני שהחוש דוחה אותו, כעין אמרו:

ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי

7

והרי רואים אנו השור והאריה שאינם ילודי אישה, לכן צריך שנדע

8

שאין הדבר אמור אלא בבני

אדם

9

או שהשכל דוחה אותו, כאומרו:

כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא

10

והרי האש ברואה וזקוקה ופעמים נכבית, ואין השכל מקבל שיהא הוא כך, ולכן מוכרח

שתהא מלה נסתרת בלשון שנקמתו כאש אכלה

11

, וכמו שנאמר:

כי באש קנאתי תאכל כל הארץ

12

או שיש מקרא מפורש הסותרו, צריך לבאר את שאינו מפורש, כגון אמרו:

לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה

13

ואמר:

ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים

14

ומה שמתאם בין שני הפסוקים, שאין לנסות את ה' אם יכול הוא על כך אם לאו, כאותם שאמרו:

וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם, וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערוך שלחן

במדבר

15

ועליהם אמר 'אשר נסיתם במסה'. אבל שיבחן האדם ערכו לפני ה'

16

אם ראוי

17

שיעשה לו אות

פלאי אם לאו, כמו ששאל גדעון:

אנסה נא רק הפעם בגזה

18

וכמו ששאל חזקיהו

19

וזולתם, הרי זה מותר.

וכן כל מה שנאמר לנו במסורת שיש בו תנאי נפרשהו פירוש המתאים למסורת האמיתית.

כמו שנאמר לנו כי המלקות הם תשע ושלשים מלקיות

20

וכתוב:

ארבעים יכנו

21

לפיכך אנו סוברים שהם שלשים ותשע אלא שסיכמן הכתוב, כדרך שסיכם:

במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה ארבעים שנה וגו'

22

ולא היו אלא תשע ושלשים, כי השנה הראשונה לא נכללה באותו העונש.

וכיון שהסיבות הגורמות

23

להסברת הפסוקים הם ארבעה אלה, ואין להם חמישית.

ומצאנו תחיית המתים שאין החוש דוחה אותו, לפי שאין אנו אומרים שיהיו מאליהם, אלא

אומרים אנו כי בוראם יחיה אותם.

וגם אין השכל דוחה אותו, מפני שהחזרת דבר שכבר היה ונתפרד קרוב למושכל יותר

מבריאת יש מאין.

וגם אין פסוק אחר המונעו, אלא הפסוק מחזקו, כמו שפירש בעולם הזה בהחייאת בן האשה

הצרפית

25

והשונמית

26

ואין במסורת מה שמחייב להוציאו מפשוטו

27

, אלא כל דברי חכמים מחזקים אותו,

- לפיכך חובה להניחו כמות שהוא כפשט הכתוב שה' יחיה מתי עמו

28

בזמן הישועה, ואין

להסבירו לאופן אחר, כל שכן כאשר המקומות שנזכרה תחיית המתים משמען שהיא

בעולם הזה דוקא. והנה הקדמתי דבר זה כפתיחה.

ואומר, כי שירת האזינו

29

סדורה כפי מצבי בני ישראל.

תחילתה מראשית בחירת ה' אותנו אמרה:

זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר, בהנחל עליון גוים, כי חלק ה' עמו.

ושניה בטובו עלינו אמרה:

ימצאהו בארץ מדבר.

ושלישית במריינו וחטאינו אמרה:

וישמן ישרון ויבעט.

ורביעית בענשינו אמרה:

וירא ה' וינאץ

וכל שאחריו.

וחמישית בעונש אויבינו אמרה:

כי מגפן סדום גפנם.

וששית בגאולתינו וישועתינו מן:

ראו עתה כי אני אני הוא

עד סוף השירה. והרי לפי סדר זה יהיה אמרו:

אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא

בזמן הישועה, וכדי שלא נטעה שענינו המתת אומה והחייאת אחרת כמנהגו של עולם, ולפיכך

אמר מחצתי ואני ארפא

30

להשמיענו כי כמו שהגוף שנחלה הוא עצמו המתרפא, כך הגוף

המומת הוא הגוף החוויה, ושכל זה יהיה בזמן הישועה, שהרי אמר בסמוך לו:

כי אשא אל שמים ידי, אם שנותי ברק חרבי, אשכיר חצי מדם, הרנינו גוים עמו,

כעניין:

רנו ליעקב שמחה

31

1

מאמר זה שונה מאד מן הנוסח שהיה לפני רי"ת ואשר הוא בנדפס, ברעיונות הגלומים בו,

במוקדם ומאוחר, בתוספת וגירעון. כמעט חבור אחר לגמרי. לי ברור כי הנוסח שבנדפס היה

המהדורה הראשונה, ואם לא הראשונה הרי אחת הראשוניות שכתב רבנו למאמר זה. ולא

זז מתקנו מגיהו ועורכו עד שהגיע לניסוחו הסופי כלפנינו. ובשל כך לא אציין כלל שינוים כל שהוא

מנוסחת רי"ת, כי כל כולו חדש ממש. תמצית מקוצרת ומעובדת מנוסח אשר לפנינו, ולדעתי

תמצית ועיבוד בלתי מוצלחים, נעשה על ידי מי שהוא בתרגום בלתי מוצלח, ויצא לאור כחוברת

נפרדת בשם "ספר התחיה והפדות לרס"ג" נדפס בסדילקאב בשנת תקצד לפ"ק. ושמעתי

אומרים שאין ספרון זה תקציר אלא חיבור מיוחד או אגרת מיוחדת של רס"ג, והרוצה יאמין להם.

2

רוממות האדם על כל יתר הנבראים מהלכי ארבע או מהלכי שתים.

3

כל העניין הזה של חיי העולם הבא לא הודגש כלל במהדורא קמא של מאמר זה. והנה להדיא

סובר רבנו כי גם לגוף יש קיום מבחינה מסוימת לעולם הבא, וכפי שיתבאר עוד להלן. וכך בא

בתרגום יונתן לנביאים במקומות רבים, ראה לדוגמא ישעיה נח נא 'ועצמותיך יחליץ' - וגופך ייחי

בחיי עלמא.

4

כלומר ואין לדעתם תחיית המתים בעולם הזה כלל.

5

לקבוע ולרשום את הדברים אשר נתבררו לי בספר.

6

כלומר מושכל ראשון, דבר שהדעת מחיבתו כמובן מאליו.

7

בראשית ג כ.

8

"נעתקדה" נהיה בדעה, נקבע בדעתינו.

9

וכן תרגם רבנו שם: אם כל חי מדבר. וראה פירושי רס"ג מהדורתי שם ובהערה, ובנספחות

שם עמ' קסב.

10

דברים ד כד.

11

ראה לעיל במאמר השני פרק ט ד"ה והנני מבאר. ובמאמר החמישי פרק ה ד"ה והעשירי.

12

צפניה ג ח.

13

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה