מאמר רביעי - פרק שלישי
ואחר שבארתי היאך לעמוד על אופני הצדק בעניינים אלו, ואיך הוא, אומר:
ומה יכול להדמות לצדק הבורא וחנינתו על האדם הזה, שהוא נתן לו הכוח והיכולת לעשות כל
מצוותיו, ולהימנע ממה שהזהירו עליו, וזה מבואר בשכל ובכתובים.
מן המושכל, שאין החכם מחייב למי שהוא, מה שאין ביכולתו ולא מה שיקצר כוחו
לעשותו. והכתוב הרי אמר:
עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי
54
ואמר הכתוב עוד,
וקוי ה' יחליפו כח
55
ואמר:
החרישו אלי איים ולאמים יחליפו כח
56
ואמר:
באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם
57
ונראה לי עוד כי היכולת
58
ראוי שתהיה לפני הפעולה, כדי שיוכל האדם לעשות, או שלא לעשות כפי רצונו
59
כי אלו היתה
60
עם הפעולה ביחד, היה כל אחד סיבת השני, או שאין אף אחד מהן סיבת
השני.
ואלו היתה לאחר הפעולה, כי אז היה האדם יכול להחזיר מה שכבר עשה.
וזה מוכחש, וגם שלפניו מוכחש
61
הרי נתחייב
62
שתהא יכולת האדם לפני פעולתו, כדי שישלים בה קיום מצות ה' אלוהו.
וראיתי לבאר, כי האדם, כשם שפעולתו את הדבר היא פעולה, כך היא גם עזיבתו
63
, לפי שלא
עזבו, אלא כדי לעשות הפכו. ואינו כעזיבת הבורא יתרומם ויתהדר מלברוא, דבר שכבר
בארנו
64
שאינה פעולה. כי הבורא הניח מלברוא את הגופות ומה שיש בהן, ואלה אין להם נגד.
אבל האדם כיון שפעולתו היא מקרה,
65
אינו עוזב דבר אלא מפני שבחר לעשות הפכו: אם לא
יאהב, ישנא, ואם לא ירצה, יכעס, ואין למצוא לו דרגה ביניהם.
וכך הכתובים אומרים:
ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם
66
ואמרו עוד:
אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו
67
וראוי שאבאר, שאין האדם עושה דבר, אלא אם הוא רוצה לעשותו. כי לא יתכן שיעשה מי
שאין לו בו רצון, ולא מי שאינו בעל רצון. וזה שאנו רואים, שאין התורה מחייבת עונש למי
שעשה אחת העבירות בשוגג, אינו מפני שאין לו רצון, אלא מפני שנעלמה ממנו עילת וסיבת
הדבר
68
, כמו שאמרנו בהורג נפש בשגגה, שהוא מתכוון לחטוב עצים ברצונו, אבל שגג
מלהיזהר, ובמחלל את השבת שהוא מתכוון לקושש עצים, אבל שכח שהוא יום שבת
69
54
מיכה ו ג.
55
ישעיה מ לא.
56
שם מא א. ושם תרגם: האזינו אלי אנשי האיים והלאומים יחליפו כח לשמוע.
57
מיכה ב א.
58
יכלתו החפשית של האדם לעשות או שלא לעשות.
59
אפשר לתרגם: לעשות ושלא לעשות לחלופין.
60
נוצרת היכולת.
61
כלומר שהיכולת והפעולה נוצרו ונתהוו יחד.
62
שקול השכל והכרע הדעת מחייב.
63
לפי ב, כך גם עזיבתו את הדבר, הוא פעולה.
64
בסוף המאמר הראשון לעיל עמ' עד, ד"ה ושמא יאמר בלבו.
65
"ערץ'" מקרה ולא עצם, אין האדם עושה עצמות הדברים ומהותן, אלא מקריהן
ומאורעותיהן.
66
ויקרא יח ל. וענינו לדעת רבנו: ושמרתם את משמרתי כדי שלא תהיו פועלים ההיפך, כי
בהעדר השמירה נפעל ההיפך.
67
תהלים קיט ג. ופירושו: מי שלא פעל עולה כבר הלך בדרכיו. וכן כתב בפירושו למשלי יח ט
"גם מתרפה במלאכתו אח הוא לאיש משחית".
68
שנעלם ממנו גורם האסור, או זדון שבת, ושגגת מלאכה שנעלם ממנו אסור המלאכה, או
זדון מלאכה ושגגת שבת וכפי שהדגים רבנו.
69
ודברי רבנו קיימים בכל אחת משלש ההנחות אשר במסכת שבת צו ב.