אור ברסלב
אמונות ודעות מאמר רביעי - פרק שישי

אמונות ודעות

מאמר רביעי - פרק שישי

מאמר רביעי - פרק חמישי

כן אספח לעניין זה כל הפסוקים אשר יש בהן מקום טעות וספק בעניין ההכרח, והואיל ורבים

הם בגלל רחבות הלשון כמו שהזכרתי במאמר היחוד.

28

שאילו לא התרחבה השפה, לא היה

אפשר למצוא בה יותר משמות עצם הדברים בלבד.

לפיכך ראיתי לרשום סוגי ההסבר בהם, כדי שיתאימו למה שמחייב השכל, וכאשר אמנה כמה

סוגים הם ואבאר מכל סוג מהם מקצת, המעיין בספר יצרף כל סוג וכל פרט לסוגו כפי דעתו

והבנתו.

ואומר שהם שמונה סוגים.

הראשון מהם עניין האזהרה, נתחלפה לבני אדם המניעה על ידי האזהרה במניעה בפועל,

ויש ביניהם הבדל גדול.

וזה כמו שאמר ה' יתהדר ויתרומם על אבימלך -

ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי

29

חשבו שהיא מניעה בפועל, ואינה אלא מניעה באזהרה ובהודעתו שהיא אשת איש, ובאיימו

עליו, כאמרו:

הנך מת על האשה אשר לקחת.

ואמר לו עוד:

ואם אינך משיב דע כי מות תמות.

לפיכך נמנע אבימלך מאותה אשה עד שלא יכול לגשת אליה כאמרו:

על כן לא נתתיך לנגוע אליה

30

והרי הוא כמניעת המגרש שלא יחזיר גרושתו אחר שנשאת לאחר, כאמרו:

לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה

31

שהוא יכול ברצונו ואינו יכול על פי התורה. וכאמרו:

לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך

32

וכל הדומה לזה.

והשני המניעה מלהשיג טובות העולם דרך עונש, נתחלף להם במניעה מלהטיב בענייני

הדת

33

, וחשבו שזה הכרח. והוא כגון אמרו:

השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין

ושב ורפא לו:

34

והכתוב מתכוון בכך שיביא עליהם סיבות שלא יבינו ענייני עולמם, כגון חרב ודבר וכיוצא בהן,

ויהיו נבוכים היאך לנהוג נכונה באותו העניין

35

, כאמרו:

והיית ממשש בצהרים.

36

וכאמרו:

לוכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה, יומם יפגשו חשך.

37

ואמר:

מסיר לב ראשי עם הארץ וגו', ימששו חשך ולא אור.

38

ואלו דמו שהוא בענייני הדת, ויהיה עניין ושב ורפא לו - ישובו מלהילחם עם אויבם, וישחו

ממנו, כמו שאמר במלחמה:

והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור.

39

והשלישי בחיזוק הנפש בעת בוא שואה של פגע או של שמועה, כדי שלא יאבד בהם האדם.

שמעו את זה בכתוב, ודימו שהיא חיזוק הלב מלהיכנע למשמעת ה', ובפרט כאשר יחסה

הכתוב ללב מקום בו משכן הנפש

40

. והוא אמרו:

ואני אקשה את לב פרעה

41

וחזקתי את לב פרעה.

42

כי אני הכבדתי את לבו.

43

ואמר בסיחון:

כי הקשה ה' אלהיך את רוחו.

44

הוצרך פרעה לחזוק נפשו כדי שלא יאבד באותו הפגע, אלא יעמוד

45

עד שיבואו עליו שאר

המכות, וכבר באר לו את זה באמרו:

כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זאת העמדתיך

46

אבל סיחון הוצרך לחיזוק כדי שלא יאבד במורא שמועות בני ישראל, כאמרו בזמנו:

אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך

47

וכן אנשי ארץ כנען הוצרכו לחיזוק כדי שלא יאבדם מורא השמועה, כאמרו:

ונשמע וימס לבבינו.

48

ולפיכך אמר:

כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם

49

והרביעי קביעת הדרגה והמעלה

50

, ראו בני אדם שנזכר במקרא, וחשבו שהוא הפעלה

והשפעה

51

. והוא, שהמומחה במלאכה מסוימת מאמת את האמת שבה ומבטל את הבטל. כמו

שאנו אומרים שהשופט "הצדיק

52

את ראובן והכזיב את שמעון", או "הצדיק לוי והרשיע

זבולון", ואין הכוונה בכך שהוא הטיל על אחד מהם פעולה מסוימת, ולא שצוהו בכך, אלא

הכוונה בכך שהוא ברר עליו וגלהו והעמידו בדרגתו.

וכמו שאמרה התורה הקדושה:

והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע

53

וכך אומרים "קיים הדיין שטר פלוני וזייף שטר פלוני", לא שזייפו בפועל, אלא על ידי

הבירור

54

. ונודע לי שאומרים על הדינרים כי השולחני "טייב את זה ופחס

55

את זה"

56

. ואין

כוונתם שהוא פחסו

55

בידו, אלא הכוונה שהוא הודיע שהוא פחוס

55

ואם ידרכו המחשבות בדרך זו תתחזק בהם

57

ועל דרך זו אמרו הכתובים שהם מפעולת ה', כמו שאמר:

אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן

58

כלומר שהוא יושיבם בדרגת הענווים, ואמר עוד:

והנביא כי יפתה ודבר דבר אני ה' פתיתי את הנביא ההוא

59

כלומר גליתי אותו שהוא פתי. וכן אמרו:

מי יפתה את אחאב ויעל ויפל

60

מי יקבע לו שהוא פתי. וכן אמרו:

השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר, שלום יהיה לכם

61

השא דברי המתנבאים בגלותו אותם

62

. וכן שאלת העם

למה תתענו ה' מדרכיך

63

אל תתענו בכך שתדון אותנו שאנחנו תועים, אלא סלח לנו ורחם עלינו.

ומי שלא הבין בדרך זו וכדומה לה עשאם הכרח

64

והחמישי עניין הכפרה. מוצאים שהעבד אומר הטני אליך, ואל תטני ממך, כאמרו:

הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע

65

אל תט לבי לדבר רע

66

וחושב כי הכוונה בשתי ההטיות עניין של הכרח, ואינו אלא עניין כפרה. כלומר: שאם אתה

תסלח לי, כבר הטיתני שלא אשוב למרוד בך, ואם לא תסלח לי, יגרום זה לנפשי ייאוש.

ותביאני הסליחה לנטות לעבודתך וכמו שאמר:

אלמדה פשעים דרכיך

67

והששי תיאור פעלו בטבע היסודי. חושבים בו שימה בפה והדרכה

68

, כאמרו:

לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון.

69

הכוונה בזה בעיקר הבריאה כאמרו:

אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם

70

והשביעי מה שדרך להפליג בו בני אדם

71

, וידמה השומע שהוא דוקא, כאמרו:

פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו

72

יש מי שחושב שיש למלכים סגולה, שהוא נותן בלבם מה שירצה. ואין זה אלא הגזמה, אמר

שאפילו המלך, דרך לבו להיות במשמעת ה' כמו המים, ביד עצמו, לכל מקום שירצה המלך

מטהו ומעבירו.

והשמיני אירוע סיבה שבעקבות ארועה בא ברצון האדם לעשות פעולה מסוימת, והוא על

שלשה אופנים:

האחד ההצלה מן האויב שעל ידי כך יתפנה העבד לפעולה מן הפעולות, ואז אומרים שהמצילו

מאויביו סבב לו אותו דבר, על דרך ההעברה

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה