מאמר רביעי - פרק חמישי
ומצאתי בני אדם שואלים זה לזה בעניין זה, מה הוא אופן החכמה במה שמצווה ומזהיר את
הצדיק, שהוא יודע שלא יסור ממשמעתו?
ומצאתי לכך ארבעה פנים:
מהם כדי שיודיעו מה הוא רוצה ממנו.
ומהם כדי שיגיע לו הגמול השלם, לפי שאם ילך במשמעתו ואינו מצווה, לא יהא לו על כך
גמול
99
ומהם אלו היה אפשר שיתן לו שכר על מה שלא ציווהו, היה אפשר שיענישהו על מה שלא
הזהירו, והרי יהיה זה עוול.
ומהם, שכאשר חוזר לו על הצווי על ידי נביא, נוסף על הצווי אשר על פי שכלו, כדי שיזהר
וישמר ויקפיד על כך, כאמרו:
ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא חטא חיו יחיה כי נזהר
1
ושואלים
2
עוד: ומה אופן החכמה בשליחות
3
אל הכופרים, אשר כבר ידוע לפניו שהם
לא יאמינו? ומדמים כי זה לריק.
ומצאתי לכך ששה פנים:
מהם, אלו לא שלח אל הכופרים שליחות ולא קבע להם האמונה, הייתה להם התנצלות,
והיו אומרים: אילו בא לנו הנביא היינו מאמינים בו.
ומהם, כי מה שבידיעה,
4
אילו לא יצא אל הפועל כי אז היה הגמול והעונש כפי ידיעתו,
לא כפי מעשה בני אדם.
ומהם, כי ראיותיו החושיים והשכליים כפי שהעמידם בעולם הם למאמין ולכופר
5
, כך
ראוי שיהיו הוכחותיו הנבואיות כוללות את המאמינים והכופרים.
ומהם, כי כמו שנתברר לנו שהמצווה ברע למי שלא עשהוי הרי הוא מרע לו ונקרא סכל, כן
מי שציווה בטוב למי שלא עשהו, הוא מטיב לו ונקרא חכם
6
ומהם, שהמצווה בטוב, אם נניח שאם לא ירצה המצווה לקבל צוויו, יהיה צוויו סכלות,
7
בגלל שזה לא קבלו; הרי כך יהיה מי שציווה ברע, למי שקבלו יהיה צוויו חכמה, מחמת
שקיבלו אותו שנצטווה בו, והרי יתהפכו הטוב והרע מכפי אמיתתן ויהיו בהתאם למקבל, וזה
הבל.
ומהם, שכמו שהשווה ביניהם
8
בשכל ובכוח וביכולת, כך ראוי שישווה ביניהם בציווי
ובשליחות.
ואחר זה אומר, כי הפועל לריק
9
אינו אלא מי שעשה דבר שלא ייהנה בו אף אחד. אבל
שליחות ה' אל הכופרים, אם הם בחרו שלא ליהנות בה ולא ללמוד ממנה מוסר, הרי
המאמינים ושאר בני אדם מתחנכים בה ולומדים. וכפי שאתה מוצא שבני אדם עד עתה ועד
לעולם, מספרים זה לזה עניין המבול
10
ועניין אנשי סדום ועניין פרעה ודומיהם.
ושואלים: אם היתה מסירת האדם להריגה אחד ממעשי הבורא, או משום עונש או
נסיון,
11
כאשר יהרגהו רשע כמו איזבל למקצת הנביאים
12
, מה יאמר האומר במעשה זה ואל
מי נייחסהו?
אנו אומרים כי המות מעשה ה', והרצח מעשה הרשע. ואם כבר חייבה החכמה
13
מיתה,
אלו לא הזיד הרוצח הזה והרגו, היה מת מסיבה אחרת.
וכך העניין בגנב: אם היה מה שמאבד ה' למקצת ממון בני אדם, או בעונש להם או
נסיון
11
, מה נאמר בגניבה, האם היא מעשה מאת ה'?
והתשובה כי האיבוד מעשה ה', והגנבה מעשה בני אדם. וכאשר חייבה החכמה
13
שיאבד
אותו הדבר, אילו לא גנבו הגנב, היה אבד באופנים אחרים.
וכך ענו שמעיה ואחיו
14
לאחד ממלכי רומי ואמרו, ואנו מחוייבין מיתה לשמים, אם אין אתה
הורגנו הרבה מזיקין יש לו לפגוע בנו
15
ושואלים עוד היאך נענש דוד עליו השלום על עבירה שעשה, בכך שנגרם לאבשלום לעשות
כמוה או יותר חמורה ממנה, כמו שאמר:
כי אתה עשית בסתר, ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש?
16
אומר אני כי הדבר הזה אשר הודיע אותו נתן לדוד נחלק לשני חלקים,
האחד מעשה ה', והוא ניצחון אבשלום ושליטתו, ושנכנעו לו כל אותם שהיו לדוד, ועל זה
אמר:
הנני מקים עליך רעה מביתך.
והשני - מעשה אבשלום ברצונו, ועליו רמז באמרו:
ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת.
ורצה, במה שהקדים לספר לו מה שיעשה אבשלום ברצונו בדוד, כדי להכאיב את לבו בכך.
ושואלים על עניין סנחריב ונבוכדנצר, ומה שעשו בעולם מן הרצח והחורבן ושאר מיני
הרשע, והיאך אמר ה' יתעלה על אחד מהם שהוא מטהו, כאמרו בסנחריב:
הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי.
17
ועל השני אמר שהוא חרבו, כמו שאמר בנבוכדנצר:
והחזקתי את זרעות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו?
18
אנו אומרים נקודת מעשה ה' יתברך ויתעלה לשני אלה וזולתם, הוא מה שנתן בהם הכוח
והאומץ, כמו שהמשיל בחרב ובמטה, ועם זאת כל מה שעשו הם וצבאותיהם, עשו בבחירתם
וחייבים עליו עונש, ועל כך אמר:
אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור
19
ואמר:
ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם
20
ושואלים עוד כיון שכל המאורעות נעשים בפקודתו
21
, כאשר מסבב למאמין דבר שהוא
נאלץ לשקר, הרי הוא הזקיקו לשקר?
בזה יש שתי תשובות:
האחת שהחוקר כאשר מטיב לחקור כיצד הוזקק האדם לשקר, ימצא לכך סיבה בטעות
האדם בכלכול מעשיו, ומטיל אותו על אלוהו, וכמו שאמר:
אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו
22
והשני, כי עם השכל אשר נתן בו לא יזדקק לשקר כלל. כי אם יאמר דבר שקול, שאפשר
לפרשו כפי אמתתו
23
בדרכי ההעבירה הלשוניים, הרי הוא דובר אמת, ואינו אחראי למה
שמפרש השומע דבריו.
וזה כמו שאמר אברהם אבינו עליו השלום על שרה אחותי היא
24
, והוא מתכוון בפירושו
קרובתי. כמו שמצאנו לוט נקרא אח,
25
שכך דרך הלשון, והם דמו שהיא אחותו באמת.
ואין עליו הוא תרעומת, אלא עליהם שהם הרשיעו. כי דרך לשאול את הגר על מצבו ועל צרכיו
ומה חסר לו, ואין דרך לשאול אותו על מי שעמו מי הוא
26
, ובפרט שכבר היה לו ניסיון בזולתו
כאמרו:
כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום וגו'.
27
והואיל וכבר דברתי בעניינים אלו במה שיש בו די, צריך המעיין בספרי זה, להתבונן בתשובות
שבהן בכל מה שימצא כיוצא בהן.
99
נראה שאין כוונת רבנו שלא יהא לו על כך גמול לגמרי, אלא בבחינת גדול מצווה ועושה מי
שאינו מצווה ועושה. ראה קדושין לא א. בבא קמא לח א. פז א. עבודה זרה ג א.
1
יחזקאל ג כג.
2
"יתסאלון" שואלים זה לזה, נדברים, נושאים ונותנים בעניין.
3
על ידי הנביאים.
4
מה שבידיעת ה'.
5
מה שכל אדם מבחין בעין שכלו בין טוב לרע.
6
פירוש תשובה זו, כי מה שהבורא שולח אל הכופרים על אף ידיעתו שלא יקבלו, היא לא
בשבילם אלא מצד חכמתו.
7
כפי דבריהם שזה לריק.
8
בין הצדיק והרשע.
9
רבנו ממשיך להשיב על הטענה שהשליחה אל הכופרים לריק ולבטלה היא.
10
צ"ל "כ'בר אהל אלטופאן" עניין אנשי המבול.
11
רבנו לשיטתו כפי שיתבאר להלן במאמרים הבאים, וכפי שבאר בהרחבה בהקדמתו
החשובה לספר איוב, שיש שה' מיסר את הצדיק כדי להוסיף לו שכר. וראה גם פירושי רס"ג
לתורה מהדורתי לדברים טו הע'
2
. והיא שיטת רבים מחכמי ישראל. ולא כן שיטת הרמב"ם,