אור ברסלב
אמונות ודעות מאמר רביעי - פרק רביעי

אמונות ודעות

מאמר רביעי - פרק רביעי

מאמר רביעי - פרק שלישי

ואחרי עניין זה אומר עוד, כי הבורא יתרומם ברוממותו אינו משפיע על מעשה בני אדם כלל,

ואינו מכריחם לא על משמעת ולא על מרי

70

ויש לי על כך ראיות: מדרך המוחש, ומדרך המושכל, וממה שבכתובים ובמסורת.

מן המוחש, מצאתי שהאדם מרגיש בעצמו, שהוא יכול לדבר ויכול לשתוק, ויכול לתפוש

ויכול לעזוב, ואינו מרגיש שום כוח אחר המעכבו מלעשות רצונו כלל, והדבר מסור בידו שינהיג

את טבעו כפי הכרעת דעתו: אם עשה כן הרי הוא פקח

71

, ואם לאו הרי הוא סכל.

אבל מן המושכל, כבר הוכח במה שקדם,

72

כי בטל הוא שתהא פעולה אחת משני פועלים,

ומי שחשב שהבורא יתרומם ויתהדר מכריח את האדם על איזה דבר, הרי עשה הפעולה האחת

לשניהם יחד

73

ועוד, אלו היה מכריחו, לא היה מקום שיצווהו ויזהירו.

ועוד, אלו הכריחו על פעולה מסוימת, לא יתכן שיעניש אותו עליה

74

ועוד, אלו היו בני אדם מוכרחין, כי אז היו זכאים לשכר המאמין והכופר, כי כל אחד מהם

עשה מה שהופעל עליו

75

. כמו שהחכם, אילו העביד שני פועלים, האחד בבניין והשני בסתירה,

שהוא חייב ליתן שכר על כך לשניהם.

ועוד, לא יתכן שיהא האדם מוכרח, שאם כן יש לו התנצלות, כי ידוע שאין האדם יכול

לנצח כוח אלוהו

76

, ואם יטען לפניו הכופר שלא היה יכול להאמין בו, היה צודק והתנצלותו

מקובלת.

אבל מן הכתובים

הרי כמו שהקדמנו

77

מן -

ובחרת בחיים

78

ומה שאמר לחוטאים -

מידכם היתה זאת הישא מכם פנים

79

ומה שאמר הבורא בפירוש שאין לו יד

80

בחטאיהם, באמרו:

הוי בנים סוררים נאם ה' לעשות עצה ולא מני, ולנסך מסכה ולא רוחי,

למען ספות חטאת על חטאת

81

ומה שפרש בהתנקותו ממעשה המשקרים באמרו:

לא שלחתי את הנביאים והם רצו לא דברתי אליהם והם נבאו

82

וכל הדומה לכך.

וממה שיש במסורת, מה שקבלו הקדמונים,

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים,

83

שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך,

כי אם ליראה את ה' אלהיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו

84

ואף על פי שלא נשאר אחרי דברים מפורשים אלו מקום להתלות בו, בא הכתוב לשלול את

ההכרח בשלשה יסודות אחרים:

הראשון תימה שתמה בבני אדם על עניין זה ואמר:

החפץ אחפץ מות רשע

85

והשני קביעה שקבע שדבר זה לא יהיה ואמר:

כי לא אחפוץ במות המת

86

והשלישי נשבע עליו בשבועה ואמר:

אמר אליהם, חי אני נאם ה' אלהים, אם אחפוץ במות הרשע

87

והנה הקיף את העניין מכל צד ושלל אותו

88

ואחר הבירור הזה אסמיך לו שאלות

89

אלו ואומר:

ושמא יאמר אדם: אם הדבר כמו שבאר, שאינו רוצה ברשעת הרשע, היאך יתכן שיהא

בעולמו דבר שאינו טוב בעיניו, או שאינו לרצונו?

והתשובה על זה קרובה, והיא, מה שאינו מתקבל על הדעת אצלנו, שיניח החכם ברשותו

דבר שאינו חפץ בו או שאינו רוצה בו, אינו אלא באדם, לפי שאין האדם מתעב דבר, אלא אם

היה מזיקו.

ואין ה' מתעב עבירות הללו בשביל עצמו, כי לא יתכן שיבואהו מקרה מן המקרים, אלא

תיעבם לנו מפני שהם מזיקים לנו, לפי שאם נחטא לו

90

ולא נכיר בחובתינו לפניו הסכלנו,

ואם נחטא זה לזה

91

אבדנו את עצמנו ורכושינו, וכיון שהדבר ברור לפי זה, אינו מוזר שיהא

בעולמו דבר שאנו מתעבים אותו, ומה שבאר לנו שהוא מתועב לפניו, בשבילנו על דרך החמלה,

וכבר אמר זאת הכתוב בפירוש,

האותי אתם מכעיסים נאם ה' הלא למען בשת פניהם

92

ושמא יאמר עוד

93

כיון שהוא יודע במה שיהיה לפני שיהיה, וכבר ידע שהאדם ימרה

דברו, הרי מוכרח הוא האדם להמרות כדי שתתקיים ידיעתו?

ובירור טעות זו יותר פשוטה מן הראשונה. והוא שהאומר כן, אין לו ראיה שידיעת הבורא

את הדברים היא סיבת הוייתן, ואינו אלא דבר שנדמה לו או שאמרו בזדון.

ובאור בטול דבר זה, כי אילו ידיעת ה' את הדבר היא סיבת היות הדבר, כי אז היו הדברים

קדומים שאין להם ראשית, כיון שאין ראשית לידיעתו אותם

94

אלא אנו בדעה שהוא יודע כל הדברים כפי אמיתת היותם, וכל דבר מהן שהוא ממציאו כבר

ידע שימציאהו, וכל דבר מהן שיבחרהו האדם, כבר ידע שהאדם יבחרהו.

ואם יאמר: וכאשר ידע ה' שהאדם ידבר, האם יתכן שישתוק?

אמרנו בלשון ברורה, כי האדם אם היה שותק במקום שידבר, אנו מניחים מיסוד הדבר כי

ה' ידע שהאדם ישתוק, ואי אפשר שנניח שהוא ידע שהאדם ידבר, לפי שהוא יודע הפעולה

הסופית מפעולות האדם, הנעשית לאחר כל מחשבה מצדו והקדמה ואיחור

95

, אותו עצמו

96

הוא שידע כמו שאמר:

ה' יודע מחשבות אדם

97

ואמר:

כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום

98

70

דברי רבנו הקצרים הללו, הן הן הדברים שהרחיב בהם הרמב"ם בפרק השמיני מפרקי

הקדמתו לאבות.

71

כלומר אם כלכל מעשיו וכל הליכותיו בתבונה ובשקול הדעת.

72

לעיל במאמר הראשון, בשיטה החמישית.

73

לבורא ולאדם יחד. ואם האדם עושה עברה, או כותב דברי רכילות ולשון הרע, הרי גם

הבורא שותף עמו.

74

והן הן דברי הרמב"ם גם בהלכות תשובה פ"ה הל' א-ד.

75

ברי"ת: מה שציווה לו לעשות. ואינו נכון.

76

כלומר שיש לו טענה חזקה, וכי יכולתי שלא לעשות? ומה כוחי להתנגד להפעלת הכוח

האלהי עלי?

77

לעיל פרק א ד"ה הודענו אלהינו.

78

דברים ל לט.

79

מלאכי א ט. וצ"ל "מידכם היתה זאת" בלי "לכם" שנתגלגלה מישעיהו ב יא. וכן עברה

טעות זו לרמב"ם הלכות תשובה פ"ה הל"ד. ובמו"נ ח"ג פרק יב הערה

44

. וכן עברה לחובות

הלבבות מהדורתי ע' רסט הערה

26

. וראה קהלת רבה פ"ג פסקה יא.

80

לפי ב, ומה שבאר שהוא נקי מחטאיהם. וכוונת שתי הנוס' שווה, שאין לו יד בגרימת

חטאם.

81

ישעיה ל, א.

82

ירמיה כג כא.

83

ברכות לג ב. מגילה כה א. נידה טז ב.

84

דברים י יב.

85

יחזקאל יח כג.

86

שם יח לב.

87

שם לג יא.

88

לפי ב, וחזק אותו.

89

ברי"ת שלש שאלות. ואינו נכון.

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה