מאמר ראשון - פרק א
ואחר כך עיינתי עניין זה האם יתאמת על ידי העיון כמו שהתאמת על ידי הנבואה, ומצאתיו כן
מכמה פנים, אקצר מכללם ארבע ראיות.
הראשונה מהן מן התכליתות
20
, והוא, שהשמים והארץ כיון שהתברר שיש להן תכלית,
בהיות הארץ באמצע והשמים מקיפים סביבה, מוכרח שיהא לכחם תכלית
21
, כי לא יתכן
שיהא כוח ללא תכלית בגוף שיש לו תכלית, ודבר זה המושכל דוחה אותו. וכיון שיש תכלית
לכוח המקיימן מוכרח שיהא להם תחלה וסוף
22
ואחרי שנראית לי ראיה זו, התיישבתי לדקדק בה, ולא מיהרתי להחליט הדבר בכך עד
שדקדקתי בו.
וכך אמרתי: שמא אין תכלית לארץ באורך וברוחב ובעומק?
ואמרתי אילו היה הדבר כך לא הייתה השמש מקיפה אותה ומסיימת סיבובה בכל יום ולילה
פעם אחת, ושוב חוזרת לזרוח ממקום שזרחה ושוקעת ממקום ששקעה, וכך הירח ויתר
הכוכבים.
ואחר כך אמרתי שמא השמים היא אשר אין לה תכלית?
ואמרתי היאך יתכן זה והרי היא בכללותה נעה ומקיפה סביב הארץ תמיד, כי לא יתכן לחשוב
שרק שיכבתה
23
הקרובה אלינו היא הסובבת והשאר גדול מכדי שיסוב, מפני שאין אנו
מכירים בשם שמים כי אם הדבר הזה הסובב
24
, ואין אנו מכירים אחריו דבר אחר, כל שכן
שנהיה בדעה שהוא שמים ונחשוב שאינו סובב
25
ושוב דקדקתי יותר ואמרתי, ושמא יש כאן ארצות רבות ושמים רבות וכל שמים מהם מקיפה
ארץ שלה, ויהיו אם כן עולמות שאין להם סוף
26
ונראה לי שזה נמנע מצד הטבע, כי לא יתכן בטבע שיהא עפר מעל האש
27
, ולא אוויר מתחת
למים באופן טבעי, כי האש והאוויר קלים, והעפר והמים כבדים, אז ידעתי שאלו היה
במציאות גושי עפר מחוץ לארץ הזאת כי אז היו בוקעים כל אוויר וכל אש עד שיתאחדו עם
עפר הארץ הזאת, וכן אלו היו נאדות מים זולת הימים הללו, היו בוקעים את האוויר והאוהל
עד שיגיעו למימות הללו.
לכן הסקתי מסקנה גמורה
28
שאין שמים זולת השמים הזאת, ואין ארץ זולת הארץ הלזו,
ושהשמים האלה יש לה תכלית, והארץ הלזו יש לה תכלית, וכיון שגופותיהם מוגבלים כך
כוחם מוגבל, יגיע עד גבול מסוים ונעצר שם, ולא יתכן שיתקיימו אחר כלות אותו הכוח, ולא
שימצאו לפני היותו.
ומצאתי הכתוב העיד עליהם שיש להם תכלית באמרו:
מקצה הארץ ועד קצה הארץ
29
ואומר:
ולמקצה השמים ועד קצה השמים
30
והעיד כי השמש מקיפה סביב הארץ וחוזרת בכל יום באמרו
וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם
31
והראיה השניה מצירוף החלקים והרכבת הפרקים
32
והוא שאני ראיתי את הגופים חלקים מחוברים ופרקים מורכבים, והתברר לי בהם עקבות
עשיית העושה והחידוש
33
ואמרתי ושמא החיבור והדיבוק הללו אינם אלא בגופים הקטנים, כלומר גופות בעלי החיים
34
והצמח?
ושלחתי מחשבתי אל הארץ, והנה היא כך, אינה אלא עפר ואבנים וחול וכיוצא בהם מצורפים.
הרימותיה
35
אל השמים, ומצאתיה שכבות
36
רבות של גלגלים אחד בתוך השני, בהם
גושים
37
של מאורות הנקראים כוכבים, קורצו גדולים וקטנים, ושאורו מרובה ושאורו מועט,
והורכבו באותן הגלגלים.
וכאשר התברר לי הצירוף והחיבור וההרכבה אשר הם מחודשים בגוף השמים, וכל שכן מה
שלמטה מהם, ידעתי
38
גם על פי ראיה זו כי השמים וכל אשר נכלל בה - מחודש.
ומצאתי הכתוב אומר כי פירוק אברי בעלי החיים וחיבורן מורה על חידושם, והוא אמרו
באדם:
ידיך עשוני ויכוננוני
39
ואמרו בארץ:
יצר הארץ ועשה הוא כוננה
40
ואמרו בשמים:
כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה
41
והראיה השלישית מן המקרים
42
, והוא שאני מצאתי כי לא ימלטו הגופים מן המקרים
42
שיקרו בכל אחד מהם, אם מצד עצמו אם שלא מצד עצמו, כמו שמתהווה החי והצומח ויגדל
עד שמגיע לשלמותו, ואחר כך הולך וחסר ומתפרקים חלקיו.
ושוב אמרתי: ושמא הארץ אין בה מן המאורעות הללו?
והתבוננתי בה ומצאתיה שלא יחדל ממנה הצמח ובעלי החיים שהם מתהוים בגופה, וידוע כי
כל דבר שלא יחדל מן החידוש הרי הוא כמוהו.
ושוב אמרתי: ושמא השמים אין בהם כיוצא במאורעות אלה?
וחקרתים והנה הם בלתי נמלטים מן המאורעות, ותחילתם ועיקרם התנועה שהיא הכרחית
לה ללא הפוגה, ואף תנועות רבות שונות, אשר אם תערוך יחס אחת אל השניה המצא להם
אטיות ומהירות, ומהם זריחת אור זה על זה, ובכך יימצא בהם האור כגון הירח, ומהם
התגוונות מקצת כוכביה
43
במשהו מן הלובן והאודם והצהבות והירקות
44
וכאשר מצאתי כי המקרים כוללים גם אותה
43
והרי היא לא קדמה להם, ידעתי נאמנה שכל
מה שלא יקדם לחידוש הרי הוא כמוהו, כיון שנכנס בגבולה.
ואמר הכתוב במאורעות השמים והארץ שהם מורים שיש להם ראשית, אמרו
אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי
45
והראיה הרביעית מן הזמן
46
. והוא: אנכי ידעתי כי הזמנים שלשה, עבר והוה ועתיד.
ושההוה הוא הפחות מכל עת
47
, ולכן קבעתי את ההוה כנקודה.
ואמרתי, כיון שהאדם, אם חשב בלבו לעלות בזמן מנקודה זו למעלה לא יוכל, מפני שאין לזמן
תכלית, וכל אשר אין לו תכלית לא תוכל המחשבה לצעוד בו למעלה ולעברו
48
, והרי סיבה זו
עצמה מונעת שתלך ההוויה בו למטה ותעברם עד שתגיע אלינו. ואם לא תגיע ההוויה אלינו,
הרי אנו בלתי מצויים. והרי דבר זה מחייב כי אנו קהל ההווים בלתי הווים, והמצויים בלתי
מצויים. והואיל ומצאתי עצמי מצוי
49
ידעתי כי ההוויות עברה את הזמן עד שהגיעה אלי.
ואלמלא שיש לזמן תכלית
50
לא הייתה ההוויה עוברתו.
והנני בדעה שגם הזמן העתיד כמו שדעתי בזמן העבר בלי פקפוק, ומצאתי הכתוב אומר בכגון
זה על הזמן הרחוק:
כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק
51
ואמר החסיד:
אשא דעי למרחוק ולפעלי יעזן צדק
52
והגיעני
53
כי אחד הכופרים אשר נפגש עם זולתי מן המייחדים פקפק בראיה זו באומרו:
יתכן שיעבור האדם בהילוכו דבר שאין תכלית לחלקיו, לפי שכל מיל או אמה שהלך
האדם והעלינו אותו בלבנו מצאנוהו מתחלק לחלקים שאין להם סוף.
ושאחד המעיינים הוכרח לומר שיש חלק שאינו מתחלק, ויש מהם שהודה בדילוג
54
, ומהם מי
שהודה בהנחת חלקים רבים על חלקים רבים.
וכאשר ביררתי טענת פקפוק זו מצאתיה הטעיה, מפני שהתחלקות הדבר ללא סוף אינו יוצא
לנו אלא בדמיון, ולא יתכן שיהיה בפועל, מפני שהוא דק מכדי שיונח עליו הפועל או החלוקה.
וכיון שהזמן העבר לא עברה בו ההוויה כי אם בדמיון לא בפועל, הרי הוא באמת דומה לראייה
זו, ואם היה שההוויה עברה את הזמן בפועל עד שהגיעה אלינו, הרי דבר זה לא יהא שום טענת
פקפוק על ראייתנו, לפי שאינו אלא בדמיון.
ואחרי ארבע ראיות הללו יש לי ראיות אחרות, מהם שכתבתים בפירוש בראשית
55
, ומהם
שנכתב בהלכות יצירה
56
, ומספר התשובות על חיויא הבלכי
57
, מלבד פרטים אחרים
הנמצאים ביתר חבורי. ועם זאת הרי ההוכחות שאני משיב בהן במאמר זה על כל מי שחלק על
דעה זו הם כולם מביאים לידי דעה זו, מאמצים ומחזקים אותה, ולכן ראוי לעיין בהם ולצרף
מהם לדעה זו כל המתאים.
20