מאמר עשירי - פרק ה
והפרק השני: במאכל ובמשתה
נראה למקצת בני אדם, כי מה שראוי שישתמש בו האדם הוא האכילה והשתייה.
אמרו כי המזון קיום הגופות והנפשות, ועם זאת יש בו עונג נפלא, והוא גורם התפתחות
הגופות וגידולם והעמדת הזרע. והננו רואים אם האדם צם יום אחד נחלשים שמיעתו וראייתו
והבנתו וזכרונו ומחשבתו, וכאשר יאכל וישתה - ישובו כוחותיהן למצבן.
ופעמים ירעב זמן מסוים ויכפור באלוהו
82
ולא יבין מה שהוא מתפלל
83
, והנך רואה שכל
מקומות הישוב אינם נמצאים אלא במקורות הנהרות, מפני שהן מקום זריעה והשקיה במים,
ובכך כלכלת המלכים, ובכך פרנסת הצבאות, ואליו מגיע המשל לפי שאומר כל אדם 'זה
לחמי'
84
, ותמצא שהכתובים שידלו בו את הצדיקים לפי שנאמר:
ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימך
85
וכן:
ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע
86
וכיוצא בזה רבים. וכן כל ארוסין ונשואין ומילה ולידה ומועד
87
לא תהיה שמחה באחד מהם
אלא בו, וכן החברות והידידות בין בני אדם ובין הידידים.
ואמרו:
והיין נחמד למראה,
נעים בריחו,
ערב בטעמו,
עושה את הדואג שמח,
והכילי שוע,
והפחדן אמיץ
88
וכבר כללן הכתוב לשבח באומרו:
ויין ישמח לבב אנוש, להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד
89
והתבוננתי בדבריהם אלה, ומצאתיו שרובו הגזמה. ועוד שהם הסתכלו על טובותיו והתעלמו
ממגרעותיו, והוא, שריבוי המאכל מרבה את העומס
90
, ויכבדו האברים, ויתמלא הראש
והעיניים, ומעורר לתשמיש
91
בהפרזה, וגורם לתימהון לבב, ולשינוי מידות האדם אל
התאוותנות והזלילה עד שלא ידע שבעה, וידמה לתכונות הכלבים, וכעניין שנאמר:
והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה
92
ואף יהיה כאש
93
אשר כל מה שנזרק לתוכה אכלתו ללא תחושה, כאומרו:
ויהי העם כמאכלת אש
94
ואף יהיה כמוות הלוקח את היצורים אליו עד בלי די, כמו שאמר:
אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמות ולא ישבע
95
ואף יהיה כארבעת גורמי ההעדר, והם האש והמים והמות והעקרות, כאומרו:
לעלוקה שתי בנות הב הב, שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא אמרו הון,
שאול ועצר רחם, ארץ לא שבעה, מים ואש לא אמרה הון
96
עד שיצר אם אכלו לו ככר לחם אף על פי שהוא עשיר. ואם יציע את זאת, הרי יהיה בלי רצון
כאומרו:
כי כמו שער בנפשו כן הוא, אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך
97
וכאשר יתגלו מידותיו אלה ימאסוהו המלכים וחשובי בני אדם ונבוניהם ולא ישבו במחיצתו,
כי כאשר יאכל - ימהר, וכאשר יראה נתח טוב - ישתלט עליו, והוא מושיט ידו ראשון ומסלקה
אחרון, ועיניו על כל אוכל שבא מפני שדעתו עליו.
ובכך אמר הכתוב:
כי תשב ללחום את מושל, בין תבין את אשר לפניך,
ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה
98
ואף יצפה מתי יפנה, כדי שיוכל לחזור ולאכול מרוב תשוקתו אליו, וכאילו יוצקים בו מלמעלה
ויורד מלמטה, כאומרו:
כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום
99
או יקיאנו מלמעלה, כמו שאמר:
פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים
1
והיכן גסות הלב? עד שיזניח דתו וישכח את אלוהו כמו שאמר:
כמרעיתם וישבעו, שבעו וירום לבם על כן שכחוני
2
ולא שתו לב כי מהשפעות היין יבשות המוח אם ישתוהו חי, וריבוי הלחויות כי אם ישתוהו
מזוג, וטמטום
3
השכל והפסד החכמה, כמו שאמר:
לץ היין הומה שכר וכל שגה בו לא יחכם
4
ורפיון העצבים, והרתיתה, ולחץ הדם, והחום התמידי
5
, ויגרם בכך קהיון העכול, וחולשת
הכבד, וסבוב כאבים גדולים, כמו שאמר:
למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים
על היין
6
והיכן העברות
7
ועשיית הפשעים כי אם בו, כמו שאמר:
אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש, עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפוכות
8
והיכן הריגת הנפשות ועשיית הסכנות, והמכות והדחיפות והמאסרים והכבלים והעונשים
אלא בו. והיכן מיני האונאות והמרמות והאובדן אלא בו.
ומי שהרגיל את עצמו להתמיד באכילה ובשתות, ולא יכול להשיגם בהיתר, ייקח אותם
ממקום שיהיו, כמו שאמר:
כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו
9
אלא טוב לאדם לקחת מהם כדי מזונו שבו יתקיים גופו, כמו שאמר:
צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר
10
וכאשר יחייב שכלו את הדבר ישחרר תאוות האכילה, וכאשר יושג לו המזון יעצרנה.
82
השווה ישעיה ח כא.
83
בכ"י ב,מוסיף: מתפלל לפניו.
84
בטוי זה מצוי ורגיל הוא בערבית לכל דבר, אם נשאל אדם מי עשה את הארון הזה אומר
"הדא כ'בזי", אם אירעה מחלוקת באיזה חברה שואלים מי גרם את הריב הזה אומרים "הדא
כ'בז פלאן" זו האפייה של פלוני, וכך יותר נכון היה לתרגם "זה המאפה שלי" ומשום מה
תרגמתי זה לחמי.
85
שמות כג כה,
86
ויקרא כה יט.
87
בכ"י ב, "ולידה וכריתת ברית ומועד וחנוכת הבית". ותימה שלא הביא ראיה שהשמחה
בכל אלה מתבטאת בסעודות וארוחות מן הפסוק בקהלת י יט לשחוק עושים לחם ויין ישמח
חיים, שכך פירשו בתרגומו, ראה שם חמש מגילות מהדורתי עמוד רעד.
88
מן "ואמרו והיין" עד כאן, מובאה מאיזה משורר או רופא, ואיני יודע מקורו.
89
תהלים קד טו.
90
"אלתכ'ם" - כבדות כללית של הגוף וקושי נשימה הנגרמים על ידי אכילה גסה ומילוי כרס
מופרז, ורי"ת תרגם "קבסה" ורש"ה מירש "שלשול מלמטה וקיא מלמעלה" ואין צורך לכל
זה.
91
ברי"ת "גויעה" ושיבוש הוא. ואילו למד משנה זבים פ"ב מ"ב לא היה טועה. כן שיבש כל
שאר המשפטים הללו.
92
ישעיה נו יא.
93
בכ"י ב, כאש אוכלת.
94
ישעיה ט יח.
95
חבקוק ב ה.
96
משלי ל טו-טז. וכוונת רבנו באומרו והמים, העדר המים, וכדי שיהו הדברים ברורים, אביא
דבריו בפירושו שם: "השמיענו כי לכיליון שתי סיבות. האחת שלא יהיה הדבר, והשנית שיאבד
אחר היותו... ואמר כי להעדר בעלי החיים שתי סיבות: האחת העקרות שלא יוולד כלל,
והשני המוות שאחרי שנולד ימות, והוא אמרו שאול ועוצר רחם. וגם להעדר הצמח שתי
סיבות: האחת היובש, שלא תרווה הארץ מים ולא תניב, והוא אמרו ארץ לא שבעה מים,
והשנית הכליון על ידי שריפת אש".
97
משלי כג ז.
98
שם כג א-ב.
99
ישעיה כח ח.
1
משלי כג ח,
2
הושע יג ו וראה דרשת חז"ל לפסוק זה בסוכה נב ב.