מאמר עשירי - פרק ד
וכבר עלה בלבי, יחנך ה', לרכז מן העניינים האלה שלושה עשר דבר, ואזכיר מה שידוע לי מה
שגרם לכל כת להעדיף העסק באחד מהם בלבד כל ימי חייהם.
ואבאר מה הוא הדבר אשר הזניחו והתעלמו ממנו באותו עניין, ואספח לכל עניין מהן הזכרת
המקום אשר בו ראוי להשתמש באותו דבר, ואשר בשבילו נברא והונח. ואלקט כל מה שיעלה
בזיכרוני ממה שהזניחו כל אותם שהעדיפו כל עניין משלושה עשר עניינים אלו, ואקרא שם
הכללות ספר הפרישות השלמה.
ואסכם תחילה מנינם ואומר, כי ראשי האהבות שלוש עשרה, והם:
הפרישות,
והאכילה והשתייה,
והמשגל,
והחשק,
וקיבוץ הממון,
והבנים,
והישוב,
והאיים,
והשררה,
והנקמה,
והחכמה,
והעבודה,
והמנוחה.
ואציעם לפני השכל אחד אחד, ואומר לפניו אופני העדפתו, ואקבע היאך הפרישות מביטה
עליו, ואבאר מקומו הראוי.
הפרק הראשון: בפרישות
אומר: יש אנשים שנראה להם כי מה שראוי שישתמש בו האדם, היא הפרישות בעולם
הזה, והתיור בהרים, ולבכות ולהתאבל
57
ולספוד על העולם הזה.
ואמרו: חייבנו את זאת מפני שהוא עולם כיליון, מתהפך באנשיו, ואינו יציב לשום אדם,
ובעוד האדם בשיא שמחתו בו ושאנן והנה נהפך עליו, והייתה שמחתו לאבל, ועוזו
58
לשפל,
ואושרו לעקל, וכמו שנאמר:
עשיר ישכב ולא יאסף, עיניו פקח ואיננו, תשיגהו כמים בלהות, ישאהו קדים וילך
59
ואפילו ישתדל האדם בו בכל יכולתו לנהוג בחכמה תכריעהו סכלותו, ואם יתנקה יכריעהו
לכלוכו, ואם ישמור על בריאותו יחלהו מזגו, ואם ינהג בתבונה יכשילהו
60
לשונו, כמו שאמר:
אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני
61
ואין אדם בו יודע מה שיארע לו מחולי ופגע ושכול ויגון והפסד ויתר הצרות, כמו שאמר:
אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום
62
וכל מה שמוסיף בו להוסיף רוויה - יתחזק צמאונו, וכל מה שהוא בא להחזיק בו, ניתקים בידו
הטבעות והמשענים
63
, וכמו שאמר:
אשר יקוט כסלו, ובית עכביש מבטחו, ישען על ביתו ולא יעמוד, יחזיק בו ולא יקום
64
ואין כל המציאות בו אלא בשקר ומרמה ושווא כל חייו, כמו שאמר:
ורהבם עמל ואון
65
וכמה גיבורים הכריעם והכניעם, כמו שאמר:
אשתוללו אבירי לב נמו שנתם וגו'
66
וכמה נכבדים השפילם ודיכאם, כמו שאמר:
לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ
67
וכמה אשר קיווה לטובה והושיטה לו רעתה, ופקח עיניו לראות אורה וחשכה בפניו, כמו
שאמר:
כי טוב קויתי ויבוא רע, ואיחלה לאור ויבוא אופל
68
ושפך סירו
69
על האדם הזה, והטיל חריפותו על חולשתו, כמו שאמר:
עלי סמכה חמתך
70
והיכן העונות והחטאים, והיכן החשבון והעונש, והיכן הפירוד בינו לבין ה' עד שיהיה לו
כטורף בחמתו,
71
כמו שאמר:
ויגאה כשחל תצודני ותשוב תתפלא בי
72
ואמר עוד:
הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וחרון אף
73
לפיכך אמרו צריך למאוס את העולם הזה, ולא יבנה בו נבון, ולא ייטע ולא יתחתן ולא
יוליד, ולא ישכון בין אותם אשר בחרו את המעשים האלו, כדי שלא ידביקוהו ויתגנב אליו
ממידותיהם, אלא יתבודד בהרים, יאכל מה שימצא מן הצומח עד שימות בכאב לב וביגון.
והתבוננתי במה שאמרו, ומצאתי רובו אמת, אלא שהם הגזימו בהזנחת היישוב.
74
כי
הם הזניחו מה שאי אפשר בלעדיו מן המזון והלבוש והמדור, ואף הזניחו זיכרון עצמם, כי
בהימנעם מלהתחתן ייכרת הזרע. ואילו היה זה נכון, היו נוהגים כך כל בני אדם, וכאשר
ינהגו כך יכחד המין האנושי, ובהכחדתו תבטל החכמה והתורה והתחייה והשמים והארץ
75
והיכן סכנת הנפשות על ידי החיות והאריות והנחשים והחום והקור והפגעים
76
? והיכן
גסות הטבע והתימהון והשיממון וההזיות, כי אם בהעדר המאכל העדין והמים הקרים,
ויפסיד הדם ותגבר המרה השחורה, עד שיצטרכו לאנשי הישוב לרפאות אותם, ואפשר
שיועיל להם ואפשר שלא יועיל.
ויש שמתרחקים מבני אדם, עד שמדמים שיהרגום
77
, ופעמים ששונאים אותם
78
מחמת
שנעשו בעיניהם רשעים וממרים, עד שיתירו לעצמם לשתות דמם.
ויש שמגיעים לתכונות הבהמות ויחרגו מן האנושיות, כמו שאמר:
בת עמי לאכזר כיענים במדבר
79
ואמר:
בערוץ נחלים לשכון, הרי עפר וכפים, בין שיחים ינהקו, תחת חרול יספחו
80
והרי הם מפסידים את עצמם לגמרי.
אבל הטוב לאדם, מידת הפרישות בעולם הזה שישתמש בה במקומה, והוא אם נזדמן לו
מאכל אסור
11
ביאה אסורה או ממון אסור, ישחרר לו את המידה הזו כדי שתעצרהו מכך*
80
כמו שאמר:
כי מה הוה לאדם בכל עמלו, וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש
81
57
בכ"י ב, מוסיף "ולנודי.
58
אפשר לתרגם "ויקרו".
59
איוב בז יט-כא.
60
כתבתי לשון זכר, וכנוס' כ"י העתיקים במשנה, ושלא כדברי הנוקבים אותו בכל מקום.
61
איוב ט כ.
62
משלי כז א. ובפירושו שם האריך להסביר פסוק זה לכמה עניינים: בהבטחות וביעודים
לאחר זמן, ובדחיית מצווה לזמן אחר, ובהתפארות ביושר המעשים, והביא דוגמאות מכולן.
63
משל לטובע במים או למתדרדר בהר, שמחזיק בטבעת או במשענת כל שהיא, ולפתע
נעקרה או נשמטה מידו.
64
איוב ח טו.
65
תהלים צ, י.
66
שם עו ו,
67
ישעיה כג ג
68
איוב ל כו.
69
"חמימהא" כך נקרא סיר המים של בית המרחץ, וכמו שתרגם רבנו בתהלים ס, י, מואב
סיר רחצי. ורי"ת כנראה כנוס' כ"י ב, "ונשען בדאגותיו על האדם הזה" והרש"ה הוסיף משלו
ומשל אחרים כהנה וכהנה.
70
תהלים פח ח.
71
בכ"י כ, מוסיף: וכאכזר אחר שהיה רחמן.
72
איוב י טז.
73
ישעיה יג ט.
74
בכת"י ב, מוסיף: ובני אדם.
75
לפי ההנחה כי השמים והארץ נבראו בעבור האדם, והוא מטרת הבריאה.
76
כי אם בהעדר בית מגורים למחסה ולמסתור מכל אלה.
77
כלומר כאשר מתבודד האדם יותר מדאי, משתלטת עליו מחלת המאלנכוליא, עד שנתקף