מאמר עשירי - פרק ב
וראוי שאבאר כי תוצאות בחירה
23
זו אין נזקה מועט, אלא גדול, כפי שאמשיל ואומר:
מהם מי שבחר לתור בהרים, והביאו דבר זה לידי שממון.
ומהם מי שבחר האכילה והשתייה, וגרם לו כליון בחוליים קשים.
24
ומהם מי שבחר קיבוץ הממון, והניחו לאחרים.
25
ומהם מי שבחר את הנקמנות, ונקמו הדברים הללו בו עצמו.
וכל הדומה לדברים הללו, כמו שאבאר בתוך המאמר הזה בעזרת ה'.
אלא שאני אקדימם כאן ואומר:
לפיכך צריכים לחכמה, שתנהיג את האדם ותנחהו תמיד, כמו שאמר:
בהתהלכך תנחה אותך וגו'
26
והעיקר בכל העניין הזה, שהאדם ישלוט במידותיו, וימשול על אהבותיו ושנאותיו, כי לכל
אחת מהן מקום שראוי להשתמש בה שם.
וכאשר יראה את המקום שראוי בו השימוש, בכך ישחרר ממנה
27
בשיעור הראוי, עד שישלים
אותו הדבר.
וכאשר יראה המקום שבו צריך לעצור אותה המידה, יעצרנה עד אשר יעבור ממנו אותו
המאורע. וכל זה בהבחנה ויכולת להרפות מתי שירצה, ולהחזיק מתי שירצה.
וכמו שאמר:
טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלכד עיר
28
כן כבר הקדמתי
29
שיש לנפש שלושה כוחות:
התאווה
והכעס
וההבחנה.
כוח התאווה הוא אשר בו ישתוקק האדם לאוכל ולמשתה ולמשגל
30
ואהבת הצורות
הנאות והריחות הטובים והמלבושים
31
העדינים.
אבל כוח הכעס הוא המביא את האדם לידי ההתגרות וההעזה וההתרברבות
32
והקנאה
והנקמה והעזות וכל הדומה לכך.
אבל כוח ההבחנה הוא השופט בין שני הכוחות הללו בצדק, ואיזה מהן שהתעורר חלק
מחלקיו בא כוח ההבחנה לחקרו ולבדקו.
אם ראה שראשיתו ואחריתו שלום
33
מייעץ בכך, כל שכן אם ראה שתכליתו רצוי.
ואם ראה בקצותיו או בקצה מקצותיו רעה מן הרעות - מורה לעזבו.
וכל אדם שהלך בדרך זו, והשליט הבחנתו על תאוותו וכעסו, הרי הוא בעל מוסר
34
במוסר
חכמים, כמו שאמר:
יראת ה' מוסר חכמה
35
וכל אדם שהשליט תאוותו או כעסו על הבחנתו - לא יהיה בעל מוסר
34
ואם העיז לקרוא למצב זה מוסר, הרי הוא מוסר אווילים. כמו שאמר:
מוסר אווילים איוולת
36
ואמר עוד:
וכעכס אל מוסר אוויל.
37
23
מה שבחרו מקצת בני אדם להתנהג במידה אחת בלבד, וכפי שיבואר לקמן. ובכל הדברים
הללו ראה גם רמב"ם במורה הנבוכים ח"ג פ"ח, ובהקדמתו למסכת אבות פרק רביעי.
24
"אלטאעוון" הדבר והמגפה למיניהם, המכלים בני אדם, ותרגמתי כן כדי לכלול הכל.
ורי"ת תרגם "טחורים" ואינו נכון.
25
ברי"ת הושמטה בבא זו.
26
משלי ו כב. וכתב שם רבנו בפירושו: ואמרו 'בהתהלכך' - אפשר לפרשו על העולם הזה
בלבד, לפי שהאדם בו על שלושה מצבים: או בשינה או בישיבה או בהילוך, ובכולם תשמרהו
החכמה, כי בה ידע היאך ילך והיכן יישן ואיפה ישב. ואפשר לפרשו על העולם הזה והאחרית
גם יחד, והנה רמז 'בהתהלכך' על העולם הזה, שבו מתעסק האדם בצרכיו ומלאכתו, ובאומרו
'בשכבך' על מצב המוות, שבו אומרים תמיד "וישכב עם אבותיו". ובאומרו 'והקיצות' - על
האחרית, יום התחייה, שבו נאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. והנה הועילה החכמה בעולם הזה
והדריכה את המשתמש בה, והניחה לו בקברו מצער העינוי, ולאחרית החייתה אותו עם
הצדיקים.
27
מאותה המידה והתכונה הדרושה.
28
משלי טז לב.
29
במאמר השישי עמ' רא וראה שם הע'
67
30
"ואלתלקיה ורי"ת תרגם "ולמשגל", וכנראה שהיה בספרו "ואלתלקיח" ונראה לי שאינה
נכונה, כי אין דרך להשתמש במילה זו אלא להפראת הצמחים, ובמידה פחותה גם לבעלי
חיים, אבל לא לאדם. ורבנו משתמש לעניין זה באדם בתיבת "נשיאן" שהוא בטוי צנוע.
31
"ואלמלאבס" אף כאן היה טעות לפני רי"ת "ואלמלאמס", ולפיכך תרגם "והמשושים
הרכים".
32
רי"ת הוסיף כאן "והעזר לאחרים", ושיבוש הוא.
33
אפשר לתרגם "ללא פגם" ורי"ת תרגם "ניצולים מפגע".
34
אפשר היה לתרגם "מנומס".
35
משלי טו לג. וכתב רבנו שם בפירושו: למדנו שאין יראת ה' אלא בחכמה ובמוסר, שהיא
מלמדת ומדריכה את האדם.
36
שם טז כב. וברי"ת "ומוסר אווילים בזו". ושיבוש הוא, כי אין בו שום ראיה למדובר.
37
שם ז כב.