מאמר עשירי - פרק א
ואחר שהקדמתי דבר זה, אומר עתה:
וכן באדם אהבות
11
לדברים רבים ושנאות
12
לדברים רבים, כמו שאמר:
רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום
13
וכשם שאין הגופים מתקיימים באחד מארבעת היסודות,
וגוף העץ אינו מתקיים מדבר אחד כמו שאמרנו,
ואין האדם חי בעצם אחד או בבשר בלבד,
ואפילו השמים לא בכוכב אחד הם מוארים -
כך האדם לא במידה אחת ראוי שיתנהג כל ימיו, אלא ממכלול כל מה שתיארנו בכל פרק,
14
להרבות בדבר ולמעט באחר, ישלם כל הנזכר.
כך מצירוף מידות האדם באהבה ובשנאה בריבוי ומיעוט ישלמו לו כושר ענייניו, ויהיה כאילו
הזמינם לפני השופט ודן אותם
15
, כאומרו:
טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט
16
או כאלו שקלם במשקל, ואיזנם במידה. וכמו שאמר:
פלס מעגל רגלך
17
וכאשר יעשה כן, יאוזנו ענייניו ויוכשרו
18
ואשר הביאני לקבוע עניין זה בתחילת מאמר זה, הוא לפי שאני ראיתי בני אדם חושבים
שהגיעו למסקנה נכונה כי הראוי שיתנהג האדם במידה אחת כל ימי חייו, יעדיף חיבת דבר
על כל שאר החביבים, ושנאת דבר על שאר השנואים.
וחקרתי דעה זו ומצאתיה בתכלית הטעות מכמה פנים:
האחד: כי אהבת דבר אחד והעדפתו, אילו הייתה יותר טובה, לא היה הבורא נוטע בתכונת
האדם אהבת שאר הדברים. ואילו היה הדבר כך, כי אז היה אפשר שיבראהו מיסוד אחד,
ושיבראהו גוש אחד
19
, וכיוצא בו יעשה גם את שאר הנמצאים ויהיו באופן זה.
הלא תראה כי פרטי הפעולות,
20
לא יתכן להשתמש בהם דבר אחד, כל שכן כלליותם.
לדוגמה: אילו בנאי בנה בית מאבנים בלבד, או עצים
21
בלבד, או מחצלאות בלבד, או
מסמרים בלבד, לא תהיה תקינותו כמו שתהיה אילו בנה אותו מכולם יחד.
וכדומה לזה אפשר לומר בתבשיל, ובמאכל ובמשתה, ובמלבוש ובתשמישים,
22
ושאר
הצרכים. ומדוע לא יפקח האדם את עיניו בראותו שאין הפרטים הללו נעשים מדבר אחד,
והרי לא נעשו אלא לו לשימושו וטובתו, כל שכן תכונות נפשו ומידותיה.
11
"מחאב" תרגמתי אמנם את כולם "אהבה" ואפשר היה לתרגם "חיבה".
12
"מכארה" תרגמתי אמנם את כולם "שנאה" ואפשר היה לתרגם "תיעוב".
13
משלי יט כא.
14
מן הפרקים שיתבארו לקמן. כלומר שראוי שיאזן האדם מידותיו ותכונותיו ממכלול
המידות והתכונות מכל מידה כפי הצורך אם מעט ואם הרבה.
15
ראה ברכות סא ב: צדיקים יצר טוב שופטן.
16
תהלים קיב ה.
17
משלי ד כו.
18
"ואנצלחת" ואפשר לתרגם "ויהיו תקינים".
19
כפי שכבר אמר או עצם אחד או בשר אחד.
20
אפשר לתרגם "הנפעלים".
21
"סאג" תדהר. וכך תרגם רבנו בישעיה מא יט. ותרגמתי "עצים" כי אין הכוונה כאן על עץ
מסוים אלא שדיבר רבנו בהווה.
22
שאר כל צרכי תשמישו של אדם.