מאמר חמישי - פרק ה
והעשירי הוא השב ונוהג בגדרי התשובה, וגדרי התשובה ארבעה:
העזיבה, והחרטה, ובקשת הסליחה, וההחלטה שלא יחזור.
והארבעה כלולים במקרא במקום אחד, לפי שנאמר:
שובה ישראל עד ה' אלהיך,
כי כשלת בעונך,
קחו עמכם דברים ושובו וגו',
אשור לא יושיענו על סוס וגו'
26
והנה אמרו 'שובה' - שוב ממצב שאתה בו, וזהו עזיבת החטא.
ואמרו כי 'כשלת בעונך' - רוצה לומר החרטה, כלומר שתהיו בדעה כי אותן עונות היו
מכשולות ורע.
ואמרו 'קחו עמכם דברים' - רוצה לומר בקשת הסליחה, ויש בו
27
מילה זרה "כל תשא עון
וקח טוב", כנגד זה שתסלח לנו נודך, ונאמר:
טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך
28
ודומה למלה זו:
כל הבאיש על עם לא יועילו למו
29
ועיקר גזרתה מן "כל קבל",
30
שהוא 'כנגד' בלשון התרגום, ומשותף לעברית באומרו:
כל עמת שבא כן ילך
31
ובו
32
נאמר:
ונשלמה פרים שפתינו -
אפשר לפרשו בכף הדמיון: ונשלמה כפרים שפתינו.
33
ואפשר שיש בו מלה נסתרת: ונשלמה
פרים אשר פצו שפתינו
34
ואמרו 'אשור לא יושיענו' - עניין ההחלטה שלא לחזור. ומנה שלשה סוגים אלו, אשור,
וסוס, ועבודה זרה, לפי שהן סוגי חטאי רוב בני אדם כפי שמפורש בתחילת הספר
35
כי המה עלו אשור פרא בודד לו,
וכן:
כי הרבה אפרים מזבחות לחטא
36
ועוד אילו גם היו רוב חטאיהם ברצוח וגנוב ונאוף היה אומר דם נקי לא נשפוך, נאוף לא ננאף,
גנבה לא נגנוב. וכאשר נשלמו אלו הארבעה הרי הם גדרי התשובה.
ואיני חושש על רבים מאומתנו שיפרו גדרי התשובה, זולתי בגדר הזה הרביעי, כלומר
החזרה,
37
כי בטוחני שבזמן הצום והתפלה שהם יעזבו ויתחרטו ויבקשו כפרה, אלא שנראה
לי שהם חושבים לחזור.
לכן אמרתי, ומה היא העצה לעקור מחשבת החזרה מן הלבבות?
ואני אומר: פרסום דברי הפרישות בעולם. ויזכור האדם ימי עניין עמלו ויגיעו וחולשתו
38
ומותו, והתפרקות חלקיו, והתולעת והרימה והחשבון והעינוי ומה שנספח לכל סוג מאלו, עד
שיהא פרוש בעולם.
ומי שנעשה פרוש בכולם, ייכללו כל חטאיו בכלל הדברים שהוא פורש מהן, ותתחזק דעתו
בעזיבתם.
ואומר: ולפיכך מצאנו שחכמים הנהיגו לומר ביום הכיפורים כיוצא בחיבורים אלו: "אתה
מבין שרעפי לב"
39
, "אל אם תבוא בתוכחות", "אדון כל פועל"
40
וכל הדומה להם.
ויש לארבעה אלו
41
שלשה נספחים, והם:
להרבות בתפלה, ובצדקה, והדרכת בני אדם
42
התפלה והצדקה אמר בהם:
בחסד ואמת יכופר עון
43
אבל הדרכת בני אדם אמר בה:
אלמדה פשעים דרכיך
44
ואבאר עוד שאם החליט האדם בדעתו בזמן תשובתו שלא יחזור עוד, אין תשובתו
מתבטלת
45
, אלא ימחלו לו העונות שלפני תשובתו, ויכתבו עליו מה שיעשה לאחריה, וכך אם
אירע באופן זה כמה פעמים שעושה תשובה וחוזר, אין עליו אלא מה שאחר תשובתו, כיון
שהיה בכל פעם שלם בדעתו שלא יחזור.
וזה שתמצא הכתוב אומר:
על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו
46
אינו בקבלת התשובה, אלא הוא דחיית העונש לאחר שליחות
47
שהיה שולח אל בני אדם:
'שובו, ואם לאו אביא עליכם חרב, ואשרה בכם רעב'. אם שבו בעקבות השליחות הראשונה
או השניה או השלישית, סר מעליהם האיום. ואם לאו, גוזר עליהם אותו הדבר, ואפילו שבים
ברביעית לא תועיל להם תשובתם לדחות אותו הדבר מעליהם בעולם הזה, אבל תועיל להם
להצילם מעונש בעולם הבא.
26
הושע יד ב-ד. וראה רמב"ם בהלכות תשובה פ"ב הל' ב שהביא פסוק זה. וברור כי כאן
מקורו. ועל ארבעה גדרי תשובה הללו חזר רבנו גם בסדורו, הוצ' מקיצי נרדמים עמ' רנח.
27
בפסוק זה מלה זרה והיא תיבת "כל".
28
תהלים כה ח.
29
ישעיה ל, ה. ושם תרגם: כנגד מה שהמרו דברי.
30
שמונה עשרה פעמים נאמר כן בדניאל, ושלש פעמים בעזרא.
31
קהלת ה טו.
32
בחלק הזה שהוא בקשת הסליחה.
33
וכדרך החסרים כף הדמיון, כמו שביאר לעיל במאמר השני פרק ט ד"ה והנני מבאר.
34
ודוגמת המלים הנסתרות ראה לעיל במאמר השני פרק ז ד"ה ואחרים משתבשים.
35
בתחלת ספר הושע.
36
שם ח ט-יא.
37
החזרה על החטא. כלומר שונים באולתם.
38
שמא נכון יותר לתרגם: ופתיותו. וברי"ת הושמט.
39
נדפס על ידי ר"ח בראדי במבחר השירה העברית עמ' יט.
40
שני פיוטים אלה טרם נדפסו. ורשם אותם צונץ בספרו הגרמני Geschte Literatur.
41
מוסב על ארבעה גדרי התשובה.
42
בדרך הטובה והישרה. בבחינת: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. אבות פ"ה
מט"ז.
43
משלי טז ו. וכתב שם רבנו בפירושו: הצדיק הוא הממוצע בין שנים, בעל תשובה שכבר
נמחל לו חטאו בחרטתו וצומו ותפלתו וצדקתו, וירא שלא עבר עברה כלל.
44
תהלים נא טו. ושם תרגם: למען אלמדה פושעים מדרכיך דברים אשר בהם ישובו אליך
החוטאים.
45
בשיבו לחטוא בהתגבר יצרו עליו.
46
עמוס ב ו.
47
ראה יומא פו ב. שלכאורה נגד דברי רבנו כאן. אך נראה שכל אותו הלשון לא היה בנוסח
רבנו בש"ס, ופסוק זה לא נזכר שם כלל, וכנוסח הרי"ף שם. וראה רמב"ם בהלכות תשובה
פ"ג הל' ה.