הקדמה - פרק ו
ואם יאמר אדם: היאך נשליט עלינו את העיון
77
במדעים ודיוקם, עד שנקבעם לנו לדעה
כפי שיתכוננו ויתאשרו
78
, והרי בני אדם מכחישים מלאכה זו, ובעיניהם העיון מביא לידי
כפירה ומוציא אל האפיקורסות
79
אומר: אין זה אלא בעיני המוניהם
80
, כמו שאתה רואה המוני הארץ הזו חושבים -
שכל מי שהלך אל ארץ הודו מתעשר;
וכמו שאומרים על מקצת המוני אומתינו
81
שהם חושבים שיש דבר כעין תנין הבולע את
הירח, והוא הליקוי;
ועל מקצת המוני הערבים שהיו חושבים שכל מי שלא ינחרו נאקה על קברו יבוא בתחייה
רגלי;
ודומה לאלה רבים, ממה שמעוררים צחוק.
ואם יאמר הרי גדולי חכמי ישראל הזהירו מזה, ובפרט העיון בראשית הזמן וראשית
המקום, והוא אמרם -
כל המסתכל בארבעה דברים רתוי
82
לו כאלו לא בא לעולם,
מה למטה מה למעלה מה לפנים מה לאחור
83
נאמר בעזרת הרחמן, כי העיון האמיתי לא יתכן שימנעונו ממנו
84
, והרי בוראנו כבר צוונו עליו
עם המסורת האמיתית.
כאומרו:
הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות הארץ
85
ואמרו החסידים זה לזה:
משפט נבחרה לצו נדעה בינינו מה טוב
86
וכפי שיש לחמשת האנשים בזה, כלומר איוב ואליפז ובלדד וצופר ואליהוא מאמרים
רחבים
87
אבל מנעו מלהניח ספרי הנביאים בצד, ולהחזיק במה שייראה לכל אחד ואחד מדעת עצמו,
בהעלותו במחשבתו עניני ראשית המקום והזמן. כי מי שמעיין בצופן זה, אפשר שיכווין אל
האמת ואפשר שיטעה. ועד אשר ישיג את האמת הרי הוא ללא אמונה.
ואפילו אם יגיע אל האמונה, אין בטחון שלא תעקר ממנו בגלל איזו טעות שתיראה לו ותפסיד
לו דעותיו
88
, והרי כולנו מסכימים שהעושה כן טועה, ואף על פי שהוא בעל עיון.
אבל חוקרים אנו קהל בני ישראל ומעיינים שלא בדרך הזו, והיא אשר אזכירה ואבארה בעזרת
הרחמן.
דע, יחנך ה' אתה המעיין בספר זה, כי מה שאנחנו חוקרים ומעיינים בענייני אמונתנו הוא
לשני עניינים:
האחד כדי שיתאמת לנו בפועל מה שידענו מפי נביאי ה' בידיעה
89
והשני כדי שנשיב לכל מי שיטען עלינו בענייני אמונתנו
90
כי ה' יתברך ויתעלה לימדנו
91
כל מה שנחוץ לנו בענייני אמונתנו באמצעות נביאיו, אחרי אשר
אימת להם את הנבואה
92
אצלנו על ידי האותות והמופתים, אז צונו שנדע
93
אותם העניינים
ונשמרם.
94
והודיעם כי כאשר אנו מעיינים וחוקרים, יוציא לנו העיון האמיתי השלם בכל דבר
ככל אשר הודיענו בדברי שליחיו, ונתן לנו בטחון שלא יתכן שתהא נגדנו הוכחה מצד
המכחישים את דתנו, ולא טענה מצד המפקפקים באמונתנו.
וזהו אמרו במה שהודיענו שכל הדברים מחודשים והוא הבורא חידשם, הוא אחד אין עמו
אחר:
כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין
אלהים
95
ואמר אחריו במה שצוינו בו והזהירנו ממנו והודיענו אותו, שהוא היה והוא יהיה:
ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם ואותיות אשר תבאנה יגידו למו
96
והשקיט פחדנו מן החולקים עלינו שלא יתכן שינצחונו באיזו הוכחה, ולא יתפארו עלינו בדבר
חיובי, כמו שאמר אחריו:
אל תפחדו ואל תרהו, הלא מאז השמעתיך והגדתי ואתם עדי,
היש אלוה מבלעדי ואין צור בל ידעתי
97
אמרו 'אל תפחדו', רוצה בו מאימת היריבים מחמת ריבוים וכוחם ותכונותיהם, כמו שאמר
שם:
ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק
98
ואמרו "ואל תרהו", הוא 'ואל תיראו'
99
, כי דרכם להתחלף ה"א באה במקום אלף
1
ורצה בזה מעצם הדברים ומן ההוכחות במהותן כמו שאמר שם:
ואתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא
2
וכן נאמר:
הירא את דבר ה'
3
ואמרו הלא מאז השמעתיך, רוצה לומר המאורעות שיבואו. ואמרו והגדתי, רוצה לומר
הדברים שכבר עברו. כמו שאמר שם:
הראשונות מה הנה, הגידו ונשימה לבנו ונדעה אחריתן, או הבאות השמיענו
4
ואמרו ואתם עדי, רומז למה שראו העם מן האותות הנפלאות והמופתים הגדולים. ואף על
פי שהם רבים, ביאת עשר המכות וקריעת הים ומעמד הר סיני, הרי לדעתי עניין אות המן
המופלאה שבכל האותות, לפי שהדבר המתמיד הוא יותר מפליא מן הדבר שאינו מתמיד
5
, כי
אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מיליון
6
אדם במשך
ארבעים שנה מלא דבר, כי אם ממזון מחודש שחידשו הבורא להם באוויר.
ואלו הייתה כאן איזו אפשרות של תחבולה, ואפילו במקצת הדבר, כי אז היו משתמשים בה
הפילוסופים הקדמונים, והיו מכלכלים בה את תלמידיהם ומלמדים אותם את החכמה ולא
יזדקקו לעבודה ולא לסעד. ולא יתכן שקדמוני בני ישראל הסכימו
7
על עניין זה לשקר בו.
ומספיק לכך התנאי שיש לכל מסורת אמיתית.
ולא עוד, אלא כאשר יאמרו לבניהם: אנחנו היינו במדבר ארבעים שנה אוכלים את המן, ואם
לא היה לכך יסוד, הרי היו אומרים להם בניהם הנכם משקרים, אתה פלוני האם אין זו שדך,
ואתה פלוני האם אין זה כרמך, אשר לא חדלתם מלהתכלכל מהם, וזה דבר שלא היו הבנים
מקבלים אותו מהם בשום אופן ובשום סבה.
ואמרו היש אלוה מבלעדי, רוצה בו שאם הייתם חוששים שמקצת מה שאמרתי לכם שהיה,
או מקצת מה שאומר לכם שיהיה, אין הדבר כך, אלו הייתה בריאה שנעשית על ידי זולתי, הרי
אולי לא ידעתי בדיוק את מעשיו, אך כיון שאני יחיד, הריני מקיף ידיעת כל מה שעשיתי ומה
שאעשה.
ואמרו ואין צור בל ידעתי, נכלל בו נכבדי בני אדם וחכמיהם, כי מלת 'צור' תיאמר על בני
אדם נכבדים כאומרו: "הביטו את צור חצבתם"
8
, וכן "אף תשים צור חרבו"
9
. ורצה בכך
שאין שום חכם או נכבד שאיני יודעו, ולכן לא יתכן שתהא לו הוכחה נגדכם בדתכם, ולא
סתירה לתורתכם, מפני שידיעתי מקיפה הכל, והודעתיכם אותו
10
ועל דרך זו - ירחמך האל - אנו מעיינים וחוקרים כדי להוציא אל הפועל את אשר הודיענו
בוראנו בדרך הודעה.
ובהכרח צריך לספח לעניין זה דבר שאין לעבור מעליו, והוא שנשאל ונאמר:
אם כל עניני הדת יושגו בחקירה ובעיון הנכון, וכפי שהודיעם ה', מה היא נקודת החכמה
שנתנם לנו בדרך הנבואה, ועשה על כך מופתי האותות הגלויים לא המופתים השכליים?
ונשיב בסיוע ה' יתעלה התשובה השלמה ונאמר, מפני שידוע לפני החכם
11
שהלימודים
הנלמדים על ידי העיון לא יגיעו לשלמותם אלא בזמן ממושך, ושהוא אם יפנה אותנו אליהם
בידיעת הדת, היינו נשארים זמן רב ללא דת, עד אשר תשלם לנו המלאכה ויסתיים העסק בה.
ואפשר שרבים ממנו לא תשלם להם המלאכה מחמת חסרונם, ויש שלא יסתיים לו העסק בה
מחמת קוצר רוחו, או שישתלטו עליו הספקות ויביאוהו במבוכה ויעצרוהו.
ולפיכך שיחרר אותנו
12
יתהדר ויתרומם מיד מכל הטרדות האלה, ושגר אלינו את שליחו,
ומסרם לנו בדרך הודעה, והראנו בעינינו עליהם אותות ומופתים מה שלא ישלוט בהם ספק,
ולא תמצא שום דרך לדחייתם. כמו שאמר:
אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם
13
ודבר עם שלוחו בנוכחותנו, ועשה הדבר מחייב להאמינו תמיד, כמו שאמר:
בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם
14
ולכן נתחייבנו מיד לקבל עניני הדת עם כל מה שנכלל בו, מפני שכבר נתברר בהוכחה
המוחשית
15
, ונתחייבנו לקבלו כפי שנמסר לנו בראיית המסורת הנאמנה, כמו שנבאר.
ונצטווינו לעיין לאיטנו עד אשר יושג לנו הדבר בעיון, ולא זזנו מאותו המעמד, עד אשר
נתקיימה לנו ההוכחה בו, ונתחייבנו להאמין דתו במה שראו עינינו ושמעו אוזנינו.
ואף אם ימשך זמן עיוננו בו עד אשר ישלם העיון אין בכך כלום, ומי שפגר בכך בגלל איזה