אור ברסלב
אמונות ודעות הקדמה - פרק ד

אמונות ודעות

הקדמה - פרק ד

הקדמה - פרק ג

וכיון שסיימנו מה שרצינו להזכיר בסילוק

94

השיבושים והספקות, ראוי שנבאר מה היא

הדעה

95

ונאמר הוא עניין המצטייר בנפש לכל דבר מסוים כפי המצב שהוא נמצא בו, וכאשר תצא

תמצית

96

העיון, יכללנה השכל ויקיפנה ותושג בנפש ותתמזג בה, ונעשה האדם בעל דעה

97

באותו הדבר שהושג לו, וצופנו בלבו לזמן או לזמנים אחרים.

כאומרו:

חכמים יצפנו דעת ופי אויל מחתה קרובה

98

ואמר עוד:

קח נא מפיו תורה

99

והדעה

1

היא על שני פנים: אמת ושקר.

הדעה

1

האמיתית הוא שידע הדבר כפי שהוא, המרובה מרובה, והמועט מועט, והשחור

שחור, והלבן לבן, והמצוי מצוי והנעדר נעדר.

והדעת השקר היא ידיעת הדבר שלא כפי שהוא, המרובה מועט, והמועט מרובה, והלובן

שחור, והשחור לובן, והמצוי נעדר, והנעדר מצוי.

והחכם המשובח הוא מי ששם אמתות הדברים ליסוד, ומשתית על כך את דעותיו

2

ועם חכמתו הרי הוא מחזיק במה שראוי להחזיק ונשמר ממה שראוי להישמר

3

והסכל המגונה מי ששם דעותיו ליסוד, ומדמה שאמיתות הדברים תהיינה כפי דעותיו.

ועם סכלותו הוא מחזיק במה שצריך להישאר ממנו, ונשמר ממה שצריך להחזיק, וכמו

שנאמר:

חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח

4

ובהקשר לעניין זה אזכיר תמיהתי על אנשים שהם עבדים, והם בדעה שאין להם אדון,

והחזיקו בכך שכל מה שהם מכחישים אותו יבטל, וכל מה שמקיימים אותו יתקיים

5

, אלה

השוקעים במצולות הסכלות וכבר הגיעו למעמקי האבדון.

ואילו היו צודקים, הרי כל מי מהם שאין לו ממון יחשוב בדעתו -

כי ארגזיו ואמתחותיו מלאים ממון, ויראה אם זה יועיל לו,

או יקבע בדעתו שהוא בן שבעים שנה בעודו בן ארבעים, יוכח אם זה יטיב לו

6

או יחשוב בדעתו שהוא שבע בזמן שהוא רעב,

או רווי אם היה צמא,

או שהוא לבוש אם היה ערום, ואז יראה היאך יהיה מצבו.

או מי מהם שיש לו אויב קשה

7

ויקבע בלבו שכבר מת אויבו ואבד ולא ישמר מפניו, ומה

מהרה יבואהו מה שלא פחד ממנו

8

וזו היא הסכלות המוחלטת של אנשים אשר דימו שאם לא יחשבו בדעתם שיש אדון, ירווח

להם ממצוותיו ואזהרותיו והבטחותיו ואיומיו ושאר כל הדומה לכך

9

ועל כיוצא בהם אמר הכתוב:

ננתקה את מוסרותימו

10

והנה מקצת אנשי הודו מתאמצים לסבול את האש, ואף על פי כן היא שורפת אותו כל עת

שנוגע בה, ומקצת המבליטים גבורת בחרות

11

מתאמצים לסבול מכות המקלות והשוטים

והרי הם מכאיבים לו בכל עת שפוגעים בו. כך, ואף יותר חמור, מצב המתפרצים כלפי בורא

הכל בעניין זה, והרי הם עם סכלותם לא ינצלו ממה שחייבה חכמתו, וכאומרו:

חכם לבב ואמיץ כוח מי הקשה אליו וישלם

12

94

אפשר לתרגם בהתרת, בפירוק.

95

דבר גדול השמיענו רבנו כאן בהסבירו מלת "אעתקאד" אשר רוב הראשונים מתרגמים

אותה "אמונה" שהוא תרגום בלתי נכון בהחלט, ואף רי"ת תרגם כאן "אמונה" ולעיל בתרגמו

שם הספר תרגם "דעות" ואשר לדעתי הוא התרגום התואם ביותר. וכאן הגדיר רבנו היטב

מונח זה שהוא דעה והשקפה שהאדם מגיע אליה כתוצאה של מחקר, ולא סתם "אמונה"

שהיא דבר הבא בקבלה ובמסורת, או אף מתוך עיוורון לב וסתם שבוש. ולפיכך תרגמתי

"אעתקאד" בדרך כלל "דעה".

96

מסקנת הדברים. ובתרגום מלולי "חמאת" וכך תרגם רי"ת.

97

השקפה ברורה מבוססת מוגדרת ומסוימת.

98

משלי י יד. ושם בפירושו קשר רבנו פסוק זה עם שאחריו הון עשיר קרית עזו מחתת דלים

רישם, וכתב: לשני פסוקים אלו שני עניינים, האחד שהחכם ראוי לו לנצור את ידיעותיו

ולשמרן כמו ששומר העשיר את רכושו, ולפי שאם לא ישמרהו יהיה כעני בלי רכוש. והשני

שהחכמה דרכה לשגב את בעליה ולהגן עליו כמו שמגן הממון ומשגב את בעליו, ואף יותר

ממנו.

99

איוב כב כא. והמשכו: ושים אמריו בלבבך.

1

אף כאן תרגם רי"ת "אמונה".

2

הממצאים כפי שהם ותוצאות העיון בבלתי משוחד הם הבסיס להשקפות האדם ודעותיו,

ולא שדעותיו הקודמות של האדם ושבושיו יהיו היסוד, וכל הממצאים יצטמצמו יתעקמו

ויתעקשו להיות ככסוי קדרה להם, כנהוג אצל רבים בימינו. ודברי רבנו כאן הם אמרתו

הידועה של הפילוסוף תאמסטיוס "ליס אלוג'וד תאבעא ללארא בל אלארא אלצחיחה תאבעה

ללוג'וד - אין המציאות כפופה להשקפות אלא ההשקפות האמיתיות כפופות למציאות -. ויש

להניח שכנראה כוונת רבנו נגד אותם היוונים שהתנצרו וכן בעלי ה"כלאם" מן המוסלמים

שקבעו כללים ויסודות דמיוניים ועליהם ביססו את שטותיהם ה"פילוסופיות" כדי שלא

יסתרו את אמונותיהם. וכמו שבאר הרמב*ם בהרחבה במורה ח"א פרק עא.

3

כלומר מכלכל את אורח חייו בהתאם למושגי האמת שהגיע אליהם. ונשמר שלא יבוא לידי

דעה שהיא נגד מסורת נביאי ישראל וקבלתם, כי ברגע שהגיע לידי כך עליו לדעת שתעה

בשבילי חשיבתו, ועליו לחזור ולבדוק ולמצוא את נקודת המפנה, וזוהי מטרת רבנו בספרו זה

ומטרת הרמב"ם במורה הנבוכים להציב סמוני דרך בפני החוקר.

4

משלי יד טז. ובהקשר למה שכתב רבנו להלן על המדמים שבכפירתן מציאותו יתעלה יפטרו

מעונשו אביא כאן לשונו בפי' פסוק זה: ראשון הסכלים הסומך על קלות הדבר, ויותר סכל

ממנו הסומך על מקצת צדקותיו, ויותר סכל משניהם הסומך על רחמי ה', ויותר סכל מהם

הסומך על הכפירה, בראשון אמר הכתוב: דברו לנו חלקות וגו' (ישעיה ל נ). ובשני הגנוב רצוח

ונאוף וגו' ובאתם ועמדתם לפני וגו' (ירמיה ז ט-י). ובשלישי ויזכרו כי אלהים צורם וגו'

ויפתוהו בפיהם וגו' (תהלים עח לה-לו). וברביעי ויאמרו לא יראה יה וגו' (שם צד ז), והחכם

נשמר מכולם.

5

דומה לבעלי השטה האחת עשרה שהביא רבנו לקמן במאמר הראשון.

6

מבחינת המעמד בחברה והכבוד. כי לדבר אחר איני יודע מה טוב לבן השבעים מבן

הארבעים.

7

לפי ב, אויב שיש לאל ידו. שידו משגת.

8

כלומר נזקי אויבו, ואשר יכול היה למנעם אלמלי שאננותו.

9

דומה לאמור בסנהדרין סג ב: יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש ולא עבדו

עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא.

10

תהלים ב ג, וראה גם פירוש רבנו שם מהדורתי.

11

"מתפתיין" נגזר מן "פתא" המראים ומבליטים בחרותם וגבורתם ושהם בתוקף ימי

עלומיהם. וברי"ת "המתפקרים" ושמא חשב שמשפט זה שייך עדין להודו וכוונתו על הפקירים

ההודים, ואינו נכון. כי כוונת רבנו על המתאבקים למיניהם.

12

איוב ט ד.

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה