אור ברסלב
אם יעקב ברכות › דף ס:

אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי

ברכות · דף ס:

דף נט:

כי מנח תפילין אדרעי' לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, ופירשו בתוס' ד"ה אשר כו', כיון דתחילת הנחתו בזרוע יש לו לברך להניח אבל בשל ראש מברך על מצות ולא להניח שכבר התחיל והניח אחד מהם כו' עכ"ל, ובירושלמי (דמכלתין פ"ג ה"ג) איתא הכי וז"ל באיזה צד מברך כשהוא נותן על ידו אומר ברוך אשקב"ו על מצות תפילין כשהוא נותן על הראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות, הנחת תפילין, ומפרש המר"פ דמברך על מצות בשתיהן הואיל ושתי מצות הן ועל של ראש, על מצות, הנחת תפילין מפני שהוא גמר הנחת תפילין עכ"ל, ואף דמשמע שס"ל לירושלמי כתלמודא דידן וכר"ת דצריך לברך שתי ברכות דדוחק להעמיד הירושלמי דלא הוצרכו שתי ברכות דעל מצות, ועל מצות הנחת תפילין אלא כשסח ועבר עבירה, וכמו כ' בתוס' על רש"י, רק בלשון הברכות פליגי דלר"ת מפרש לגמרא דילן דאין לברך על ש"י רק להניח, ועל של ראש על מצות משום גמר, ולהירושלמי בשניהם על מצות, אך יש למידק קצת לפי דברי הירושלמי, ל"ל לברך על ש"ר בלבד שניהן על מצות וגם ל' הנחת תפילין, דלכאורה מיותר הוא, ע"כ נראה משום דיש פלוגתת הפוסקים אי עיקר מצוה ההנחה אי ההידוק דמהרי"ט ס"ל דעיקר מצוה ההנחה וארה"ח ס"ל דההידוק הוא מעיקר המצוה ויען שצריך לברך מעין המצוה כר"י בסוכה דף מ"ו ע"א) דאמר כל דבר תן לו מעין ברכותיו ומפני שהש"ר קדישתו יותר דיש בה ארבע בתים ושי"ן מברך על מצות הנחת תפילין בכדי ליחס עליו המעין ברכותיו להראות שעיקר המצוה היא הנחה, וההידוק היא שיהא מונח על אתר שלא יזיזו ממקומם וכמהרי"ט דעיקר מצוה היא הנחה, ומהירושלמי הזה הוא ראי' נכונה לדעת מהרי"ט (וא"צ לדחוקי כשה"נ על תש"ק סי' ער"א ע"ש), ובזה יתורץ קושית הב"ח שהקשה למה לא מברכינן לקשור תפילין כלשון הכתוב, אבל לפי"ד א"ש משום דהברכה צריכה להיות מעין מצוה ואי מברכינן לקשור תפילין הוי משמע דעיקר, מצוה ההידוק והקשירה, ע"כ מברכינן לש"ס דילן על היד להניח משום דעיקר מצוה ההנחה ועל של ראש על מצות משום שהיא גמר מצוה ולהירושלמי דגם על ש"י ס"ל שצריך לברך על מצות, א"כ על ש"ר מברכינן על מצות משום דשתי מצות הן, וכל אחת בפ"ע נקרא גמר מצוה, וצריך לסיים בש"ר על מצות הנחת תפילין ליחס על המעין ברכותיו ולהורות דעיקר המצוה היא ההנחה ולא כארה"ח דס"ל הנחה עיקר המצוה:

גמרא חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה אם משפט אשירה. ומביא הגמרא סוה"פ ל"ה אזמרה שהוא נתינת טעם, משום דלך ה' דמ"א שהכל ממך, ובודאי הוא לטוב', לזאת אזמרה:

גמרא אמר ר"ה משום ר"מ וכן תנא משמי' דר"ע לעולם יהא אדם רגיל לאמר כל דעבד רחמנא לטב עביד וכו' ובריש דף ס"א ע"א) ואמר ר"ה א"ר משום ר"מ לעולם יהא דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה שנאמר אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר ל"א כי הוא בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך מועטים, וק"ק לכאורה מאי אשמועינן ר"ה משום ר"מ בהאי מאמר השני הלא פסוק מפורש הוא ותו מאי שייכות אלו שני המאמרים זל"ז אף דאמרן ר"ה משמי' דרב דאמרן משמי' דר"מ (אכן א"כ הי' צריך לחשוב עוד כמה מאמרים שאמר משום ר"מ וכמ"ש האל"ב בריד"י), ע"כ נראה ליתן טעם לשבח בסמיכת שני המאמרים, משום דהמאמר הראשון אמרו משום ר"ע, (ששימש את נחום איש גם זו כמבואר בחגיגה דף י"ב ע"א) שאמר כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד ע"ז קסמיך מאמר השני של ר"מ שהי' תלמידו של ר"ע כדאיתא בעירובין דף י"ג ע"א) כ"מ שאתה מוצא משום ר"י אמר תלמיד אחד לפני ר"ע אינו אלא ר"מ ששימש את ר"י ואת ר"ע, ולא עביד ר"מ כר"ע רבו, אלא כנחום איש גם זו רבו דרבו, שר"מ החזיק לאמר ג"ז לטובה בכדי למעט בדבור וכמו שאפרש והנ"מ בין שניהם מבואר מעצמו, שאצל ר"ע שאמר כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד אף שהי' לטובה כמו שפי' רש"י שאלו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותו אבל לע"ע היה לו היזק במיתת התרנגול והחמור, אבל במעשה של נחום איש ג"ז בתענית דף כ"א ע"א) הלא נהפך הוא שהיה לו עוד הרוחה בהפסד הגניבה דעיילו לבי גנזי' דמלכא ומלאהו לספטי' אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרי רבה, וזהו שזכה ע"י החלט בדעתו שהרעה גופא הטבה היא באמרו ג"ז לטובה, וכן שם בתענית מה שמביא סמיכת המעשה מנחום איש ג"ז למאמר ר"מ מצוה לקיים דברי המת שאפ"ל ג"כ דרך אסמכת' שכיונו על נחום איש ג"ז אשר ע"י היסורים שקבל עליו נחשב כמת בחייו וכמ"ש בנדרים דף ס"ד ע"ב) ארבעה חשובין כמתים, ומצוה לקיים את דבריו לאמר על כל דבר גם זו לטובה באמונה שלמה וכן בכל דבריו לסדר אותם בהשכל ודעת כמו שראוי לומר לפני אלוה השמים שנעלה השגתו בא"ס ותכלית וכמו שאמר ר"ח לעיל דף ל"ג ע"ב) לההוא ש"ץ דנחית קמי', סיימת לשבחי דמרך וזהו ג"כ כונת הפסוק כי אלהי' בשמים שנעלה השגתו בא"ס, וכמשל שנתן שם משל למלך שהיה לו אלף אלפים דנרי זהב ומקלסים אותו בשל כסף, הלא גנאי הוא לו, ה"נ יותר טוב לומר גז"ל, שהוא שבח יותר מכל מאי דרל"ע, ובזה השמיענו משום ר"מ שפיר כונת הפסוק אף שכל מאי דעביד רל"ע ג"כ מדרגה גדולה הוא כשמאמין האדם בזה בא"ש, בכ"ז רמז לנו על ג"ז לטובה שהוא גדול במדרגה יתירה אף שג"ז לטובה ג' תיבות וכל מאי דעביד רחמנא לט"ע ו' תיבות וגם יש בה השם, דרחמנא הוא שם, כמ"ש לעיל דף מ' ע"ב) אצל בנימין רעיא דכריך רפתא ובריך בריך רחמנא מרא דהאי פתא, בכ"ז עדיפא לן ג"ז, וכמ"ש, וזהו דקאמר לעולם יהא דבריו של אדם מועטין לאמר גז"ל יותר ממ"ש כל מדרל"ע ושפיר הסמיכות ב' אלו המאמרים זל"ז דאף דר"ע אמר כמדרל"ע השמיענו משום ר"מ דלמעט בדבור גז"ל עדיפא:

ובברכ"ר פירש דאדלעיל קאי שלא יצער כ"כ על הרעה וכן לא ישמח כ"כ בטובה כי אדם א"י מה הוא הטוב האמתי או להיפך וזש"א לעולם יהא דבריו ש"א מועטין ר"ל בין על מדה רעה או מדה טובה יהיו דבריו מועטים ולא יהא נבהל להוציא דבר כפי הנראה כעת, כי לא תדע מעשה אלקים וגו' עכ"ל, ודפח"ח, במדה רעה ודאי הצדק אתו שלא יהא נבהל להתרעם על מדותיו ית"ש וכמאמרם בזה דף ס' ע"ב) מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אילימא כו' אמר רבא לא נצרכא אלא לקבולינהו בשמחה, אבל במדה טובה הלא אמרו לעיל דף ס' ע"א) ועל הטובה ה"ד כגון דאשכח מציאה אע"ג דרעה היא לדידי' דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיני', השתא מיהא טובה היא, אלמא דבתר השתא אזלינא וצריך לברך, ומאי שייך שלא להוציא דבר לפניו ית', הלא על הטובה המרבה להודות לפניו משובח, ויתלה הטובה רק בו ובחסדו בכדי שישאר החסד והטובה, טובה תמידית:

תוכן העניינים

אם יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה