אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף נד.
ה"ז תפלת שוא, ובירושלמ' דפרקין אית מ"ד דאף יושבת על המשבר יכול להשתנות ע"ש הוה כחומר ביד היוצר וכמ"ש לעיל (ד"ח ע"א) ליבעי אינש רחמי עד זיבולא כו':
מה"מ אר"י דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו' אניסא דרבים מברכינן אניסא דיחיד לא מברכינן והא ההוא גברא דהוה קאזיל בעבר ימינא נפל עלי' אריא אתעביד לי' ניסא ואיתצל מיני' אתא לקמי' דרבא וא"ל כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה וכו' ומשני אניסא דרבים כולי עלמי מחייבי לברוכי אניסא דיחיד איהו חייב לברוכי ובירושלמי גרסינן מתניתין בנסי יחיד אינו צריך לברך ופירש הפ"מ דוקא בנסים שנעשו לכל ישראל אבל בנסי יחיד אין אחר צריך לברך אלא הוא בעצמו דוקא עכ"ל, וההפרש בין הני תרי גרסאות מבואר, דבגמרא דידן הוא מצד חיוב ולזאת הביא מתחילה הפסוק ויאמר יתרו וכן פירש רש"י הג' מנלן דמברכין אניסא אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו כו' עכ"ל ר"ל משום דבש"ס דילן מיירי לענין חיוב ע"כ צריך למילף מתחלה ממקרא, ולא כירושלמי דלא מיירי בחיוב וא"כ לא צריך הילפותא ממקרא, ועתה יתורץ קושית מהרש"א על התוס' סד"ה הרואה, שהביא הראיה מירושלמי דפרקים דים הגדול הוא משלשים יום לשלשים יום ולמה לא הביא מגמרא דילן לקמן (דנ"ט ע"ב) דמבואר שם לפרקים עד כמה אמר רמי בר אבא א"ר יצחק עד ל' יום וא"כ הלא מבואר מגמרא דילן דדוקא מל' לל' ולא פחות והניח בקושיא. אכן לפי דברינו לק"מ דמגמרא דילן דמיירי לענין חיובא ליכא למידק דבפחות משלשים אפילו רשות ליכא רק דהוה אמינא דאינו חיוב אבל רשות מיהא איכא ולא הוה בכלל ברכה שאינה צריכה, כמו שמצינו בטור או"ח סי' תקפ"ט דנשים מברכות על תקיעות שופר ולא הוי משום ברכה לבטלה ואע"ג שכתבו הב"י ודרכי משה דאע"ג דאין מוחין לנשים המברכות על מ"ע מ"מ מוטב שלא לברך כיון דפלוגתא הוא ספק ברכות להקל ע"ש, מ"מ הרמ"א בעצמו כתב בשו"ע או"ח סי' הנזכר ס"ו והמנהג שנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא ע"כ גם כאן תברכנה לעצמן עכ"ל, והיינו מטעם שיכולות להכניס א"ע בחיוב וה"נ הו"א דיכול לברך ולהכניס א"ע בכלל ברכה ולזאת הביאו מירושלמי דשם מיירי לענין רשות ושפיר מוכח טפי דבפחות מל' אפילו רשות ליכא דמדקאמר הירושלמי דמל' לל' דוקא רשות וממילא ידעינן דבפחות מל' אסור לברך משום דקא עבר אלא תשא כמבואר לעיל דף ל"ג ע"א) ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא וכן נפסק לדינא ברמב"ם פ"א מהל' ברכות דין ט"ו ובא"ח סימן ר"ו ס"ו ע"ש, עוד אפ"ל לכאורה דבגמרא דילן יחידאי קאמר לה היינו רמי בר אבא בשם ר"י ואפשר להיות דלא פסקינן כותי' ולזאת הביאו מירושלמי דגרסינן שם בפרקין ה"ב סתמא דתלמודא בזמן שהוא רואה לפרקים וכמה הוא פרק, אחד לשלשים יום עכלה"ג, ולית מאן דפליג אלמא דבודאי הלכתא כותי' (ולפ"ז יק' דר"י אדר"י דבירושלמי משמע דלא הוי אלא רשות ור"י הוא שחיבר את הירושלמי, ובבבלי דלמד ר"י מקרא דויאמר יתרו ס"ל דחובה הוא לברך, ואפ"ל דחזר בבבלי ממ"ש בירושלמי וא"כ ברכה זו חוב' היא דהלכה כבבלי, ובפרט דר"י חזר בו):