אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף מט.
ורב נחמן אמר אפילו פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים משום שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס, ופירש רש"י ד"ה ורב נחמן, ב"י תשועות ישראל היא דכתיב בונה ירושלים ה' ואז נדחי ישראל יכנס עכ"ל, והנה מלשון הגמרא משמע שקבוץ גליות יהא מתחילה וזהו אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס מתחילה, אכן מלשון רש"י משמע שפי' בגמרא בונה ירושלים מתחלה ובזמן הזה נדחי ישראל יכנס, וכן משמע בירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ב אמר ר' אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד דכתיב ודם ענב תשתה חמר ע"ש במפרשים וכ' המ"פ ויש רמז נוטריקון ג"כ בתיבת ענבי"ם לזה, עת נבנה בית יבוא משיח עכ"ל, וכן הוא בזהר ס"פ חיי שרה בונה ירושלים בקדמייתא ולבתר נדחי ישראל יכנס וכ"ה בזהר פ' תולדות (דקל"ט ע"א) במדרש הנעלם בונה ירושלים תחלה ואח"כ נדחי ישראל יכנס ולפי מה שמפרש רש"י, הגמרא אינו סותר לדברי הזהר ומתאימים עם הירושלמי:
בגמרא יתיב ר' זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמי' דר"ה ויתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך מקדש השבת, טעה ולא הזכיר של י"ט אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים, א"ל מאן אמרה רב, טעה ולא הזכיר של ר"ח אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ולא ידענא אי אמר בה שמחה אי לא אמר בה שמחה, אי חתים אי לא חתים בה, גידל בר מניומי הוי קאי קמיה דרב נחמן טעה רב נחמן והדר לרישא א"ל מ"ט עביד מר הכי א"ל דאמר ר' שילא אמר רב טעה חוזר לראש והאמר רב הונא אמר רב טעה אמר ברוך שנתן א"ל לאו אתמר עלה אמר רב מנשיא בר תחליפא א"ר לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש, וכתב הרמב"ם בה' ברכות פ"ב הי"ב וז"ל טעה ולא הזכיר בשבת וי"ט קדושת היום אם נזכר קודם שהתחיל ברכה רביעית אומר ברוך אשר נתן ומתחיל ברכה רביעית וגומר, ואם נזכר אחר שהתחיל ברכה רביעית פוסק וחוזר לראש ברהמ"ז, וכתב עליו הראב"ד טעה בזה דלא גרע ברכה רביעית ממי שרגיל לומר תחנונים אחר התפלה שאם טעה ולא הזכיר של ר"ח אעפ"י שסיים שים שלום חוזר לעבודה ואינו חוזר לראש ה"נ פוסק ואינו חוזר לראש, וחוזר לתחלת בונה ירושלים עכ"ל, ובספר אל"ב כתב ולולא דמסתפינא להכניס ראשי בין הגדולים הוה אמינא נעניתי מעצמות הראב"ד שכתב על הרמב"ם שטעה בדין הנ"ל לומר שכבודו במקומו מונח ואדרבה דהוא שגג בזה כשגגה היוצא מלפני השליט, דהנה בישוב דעת הרמב"ם נ"ל דמקורו מש"ס ערוכה דפרק תפלת השחר דף כ"ט ע"ב) אר"א תנחום א"ר אמר ריב"ל טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה ונזכר בהודאה או בשים שלום חוזר לעבודה ואם סיים חוזר לראש א"ר פפא הא דאמר אם סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר רגליו אבל קודם שעקר רגליו חוזר לעבודה א"ל מנא לך הא א"ל מאבא מארי ואבא מרי מרב, אמר רב נחמן הא דאמרן עקר רגליו חוזר לראש לא אמרן אלא בשאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה, איכא דאמרי א"ר נחמן הא דאמרן כי לא עקר רגליו דחוזר לעבודה לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אין רגיל לאמר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש עכלה"ג, א"כ הרי להדיא דלשון חוזר לראש הוא חוזר לראש התפילה כדפירש הרמב"ם ורש"י בשמעתין דברהמ"ז, והנה הרמב"ם בפ"י מה' תפלה הלכה יו"ד כתב וז"ל טעה ולא הזכיר יעלה ויבא אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לעבודה ואם נזכר לאחר שהשלים תפלתו חוזר לראש ואם היה רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שעקר רגליו חוזר לעבודה ופירש הכ"מ דדברי הרמב"ם הוא מש"ס דפ' ת"ה הנ"ל ופסק הרי"ף והרא"ש כלישנא בתרא דתרתי בעינן לא עקר רגליו וגם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו הא לאו הכי חוזר וזהו דעת רבינו עכ"ל, א"כ לפי"ז הרי להדיא לפנינו דס"ל להרמב"ם דתרתי בעינן רגיל לומר תחנונים אחר התפלה וגם לא עקר רגליו והנה בשמעתין פירש רש"י בד"ה והדר לרישא וכו' דסיום ברכה שלישית היא עקירת הרגלים. וא"כ לפ"ז מיושב שפיר לשון הרמב"ם, דהרמב"ם אזיל לשטתו דס"ל דתרתי בעינן רגיל לומר תחנונים וגם לא עקר רגליו בזה דוקא חוזר לברכה שטעה בה משא"כ אם עקר רגליו אף שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש התפלה וא"כ ה"ה הכא בבהמ"ז נמי הדין כן הוא הלכך בשבת וי"ט דחוב הוא לאכול וטעה ונזכר לאחר שהתחיל הטו"מ דהוי כעקר רגליו חוזר לראש הזן ובר"ח דלאו חובה לאכול פת המביא לידו ברהמ"ז וטעה ונזכר קודם שהתחיל הטו"מ אומר ברוך אשר נתן לאחר שהתחיל הטו"מ דהוי כעקר רגליו אינו חוזר דלאו חובה הוא, ומיושב שפיר לשון הרמב"ם, והנה מסתמא גם הראב"ד הסכים עם הרמב"ם דפ"י מה' תפלה הנ"ל דפסק כלישנא בתרא הנ"ל דתרתי בעינן כנ"ל דאל"כ אלא דהראב"ד ס"ל דלא בעינן תרתי כנ"ל לא הוי שתיק הראב"ד מלהשיגו כדרכו, דק"ל כלישנא קמא, אלא ודאי גם הראב"ד פסק כלישנא בתרא וא"כ הוא לא ה"ל להשיג על הרמב"ם שדבריו מיוסדים על אדני הש"ס דפ' ת"ה הנ"ל, ואף שיש לומר דסיום ברכה שלישית לא הוי עקירת רגלים שוה כמו עקירת רגלים ממש, עכ"פ להדיא ראינו דהראב"ד בעצמו מדמה מלתא למלתא דברכת הטו"מ הוי כרגיל לומר תחנונים אחר התפלה א"כ בהא דנעקר רגליו נמי דמי הואיל וליכא להראות בבהמ"ז עקירת רגלים ממש זולת סיום ברכה שלישית ותחלת ברכה רביעית דהוי כעקירת רגלים מבהמ"ז דאורייתא ולא הוה לי' להראב"ד לכתוב על הרמב"ם שטעה עכ"ל, ואני מוסיף דאפשר להוכיח ולהכריע בירושלמי דאפילו אם סיים כל הד' ברכות כ"ז שלא הסיח דעתו לענין אחר רק נזכר מיד מהני שיאמר ברוך שנתן וא"צ לחזור לראש, דהכי איתא בירושלמי דפרקין ה"ד חנן וחבריא הוו יתבין אכלין בשבתא, מן דאכלין וברכין, קם אזל לו, חזר לגבן אשכחינון ברכין אמר ולא כבר ברכנו אמרין לו מברכין, וחוזרין ומברכין, דאשכחן מדכרא דשבתא, לא אמר כן ר' בא בשם ר' חנא ר' ירמי' מטובא בשם רב, שכח ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, כן בשהסיח דעתו, וכן בשלא הסיח דעתו עכלה"ג, ופירש הפ"מ כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בטוה"מ והסיח דעתו מלזכור של שבת אז צריך לחזור וכיון שאנחנו לא הוזכרנו מקודם חזרנו לראש, וכאן בשלא הסיח דעתו הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים, אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטו"מ אז אומר ברוך אשר נתן וא"צ לחזור לראש עכ"ל, ובפירוש מבעל ספר חרדים ד"ה אומר כתב ודעת הירושלמי דאפילו סיים כל הד' ברכות של ברה"מ ואח"כ נזכר אומר זאת הנוסחא וא"צ לחזור ולברך ברכת מזון אם לא הסיחו דעתם לענין אחר, אחר שסיימו ד' ברכות אלא נזכרו מיד ואף שהפ"מ מפרש כלומר שכבר פתח בהטו"מ והסיח דעתו מלזכור של שבת צריך לחזור לראש כו', אבל הלשון הסיח דעתו משמע כפירוש מבעל ס"ח דאל"כ הוה לי' להגמרא לשנות כן שהתחיל הטו"מ וכן בשלא התחיל הטו"מ וכמו שמחלק בתלמודא דידן לא שנו אלא שלא פתח בהטו"מ אבל פתח בהטו"מ חוזר לראש נמצא דלפירוש מבעל ס"ח ש"ס ירושלמי פליג עם גמרא דבבלאי דהירושלמי סובר דאפילו אחר שסיימו כל הד' ברכות ונזכרו מיד ולא הסיחו דעתם לענין אחר מהני שיאמר ברוך אשר נתן, ואף שהב"י כתב בסי' קפ"ח דהכי נקטינן כהרמב"ם וכן פסק בא"ח בסי' קפ"ח ס"ו וז"ל טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך אתה ה' אלו' מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת, ואם טעה ולא הזכיר של י"ט אומר ברוך אתה ה' אמ"ה אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים ואם חל יו"ט בשבת כוללן ביחד ד ומסיים מקדש השבת וישראל והזמנים והוא דסגי בהכי דוקא שנזכר קודם שהתחיל הטו"מ אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטו"מ צריך לחזור לראש ברה"מ ע"ש, ובודאי אסור לן לזוז מדבריו, אכן בשעה דחוקה נראה דהמיקל כדברי הבס"ח הנ"ל לא הפסיד, דכן משמע מבואר מלשון הירושלמי דסובר כן דכ"ז שלא הסיח דעתו ואמר תיכף ברוך אשר נתן וכו' אפילו לאחר גמר כל הברכות מהני ויוצא בזה ואין צריך לחזור לראש ברה"מ: