אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף מב.
גמרא אמר ר"ח ב"א אמר רב שלש תכיפות הן כו' תיכף לנט"י ברכה כו', ופסק הריקנטי סי' פ"ה וז"ל פי' הר' אליעזר ממיץ ור"י בן מלכי צדק שמים אחרונים צריכין ברכה וראייתן מדתניא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים ורב יהודאי גאון כ' שא"צ ברכה מ"מ מן הברייתא משמע דאפי' שלא במקום סכנת מלח צריך לרחוץ משום קדושה ופרישות מוהייתם קדושים, ומצאתי באגדה דאם היו ידיו מזוהמת מברך, על רחיצת ידים כו' ומצאתי נמי דצריך ליטול קודם ברהמ"ז וכן מוכח בברכות, והקשה המ"ב לכאורה מהא דחולין דף פ"ז ע"א) דאמר רבי לצדוקי כוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל, והול"ל נ' זהובים משום הברכה שעל מים אחרונים שעל המברך ברהמ"ז לברך ומים אחרונים צריך ליטול קודם ברה"מ וכמ"ש רבינו דכן מוכח בברכות והוא (בד מ"ב ע"א) תיכף לנט"י ברכה וא"כ ברכת מים אחרונים שייכי לבה"מ ע"ש, אכן מהירושלמי דמכלתין פ"א ה"א משמע דהאי תיכף קאי על מים ראשונים וכמו שפירש המ"פ וא"כ לק"מ קושית המ"ב דאפ"ל דברכת מ"א לא שייך לברהמ"ז, ומהנכון לאמר דריקנטי הוכיח מלקמן דף מ"ו ע"ב) אר"ח ב"א א"ר כל הנוטל ידיו באחרונה תחלה, הוא מזומן לברכה א"כ ראי' דמים אחרונים שייכי לברהמ"ז ע"כ צריך ליטול קודם ברהמ"ז וא"כ הדרא קושית המ"ב לדוכתא למה לא אמר הבת קול דכוס של ברהמ"ז שוה נ' זוז ואפ"ל דלא קחשיב אלא הד' ברכות השייכות לברהמ"ז באחזו אותו, אולם מים אחרונים אף דשייכי לברה"מ אך כיון דהוא קודם נטילת הכוס לא שייך כ"כ לומר בלשון כוס של ברכה שוה נ' זוז:
ומה שהק' האל"ב דהוה לי' לרב לחשוב ד' תכיפות עם הב לן ונברך דהכי אמר רב גופי' בפסחים דף ק"ג ע"ב) כיון דאמריתו הב לן ונברך אסחיתו דעתייכו ואתסר לכו למשתי א"כ הרי להדיא אף בהב ונברך הוי הפסק בהיסח הדעת, ותירץ דרב לא חשיב רק הג' תכיפות ותיכף לנט"י ברכה דפירש הוא שאינו רשאי (לפת"ב) לעשות דבר או לשהות אחרי נט"י רק צריך לברך תיכף ברהמ"ז, משא"כ בהב לן ונברך אינו רשאי לאכול אח"כ קודם ברה"מ אבל אם רוצה לשהות או לעשות איזה דבר רשאי משו"ה לא יוכל לחשבו עם שאר התכיפות ע"ש, אולם לא נהירא לי, להסוברים דתיכף כשגמר אכילתו חל עליו חובת זימון משום מצוה שבא לידך אל תחמיצנה, עדיין קושיתו במקומה עומדת, ע"כ נראה דהוי בכלל תיכף לנט"י ברכה אחרי דדרך האדם שתיכף כשגמר אכילתו, נוטל ידיו, בכדי שלא יהא ידיו מזוהמות, וכן משמע מלקמן דף מ"ו ע"ב) מים אחרונים מהיכן מתחילים מן הקטן, וגדול יתיב וידיו מזוהמות עד שנוטלין כולן, א"ל לא מסלקי תכא מקמי' עד דנמטי מיא לגבי' ע"כ לא צריך למיחשב באנפי נפשי', דכיון דמסיח דעתו מאכילה הרי נוטל ידיו תיכף, משום ידים מזוהמות וכיון שנטל ידיו הרי חל עליו תיכף ברה"מ והרי קתני תיכף לנט"י ברכה, והוי היסח הדעת ע"י הב לן ונברך ג"כ בכלל כיון דהטעם דהב לן ונברך, א"ל, הוא משום היסח הדעת וכיון דנטל ידיו הסיח דעתו מאכילה שפיר הוי בכלל תיכף לנט"י ברכה: