אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף מ.
ר"י אומר בורא מיני דשאים אר"ז ואיתימא ר"ח ב"פ אין הלכה כר"י מ"ט דר"י ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו בלילה אין מברכין אותו אלא כל יום תן לו מעין ברכותיו ה"נ כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו ויש להקשות למה בסוכה דף מ"ו ע"א) פסק בעצמו הלכה כר"י דצריך לברך על כל מצוה ומצוה בפ"ע ודרש ג"כ מזה הפסוק ברוך ה' כו' ה"נ כל דבר ודבר תן לו כו' ויש לתרץ עפ"מ בחולין דף ס' ע"א) שנשאו דשאים ק"ו בעצמן ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו אנו על אחת כו"כ מיד כל אחד ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם י"ה במעשיו ופירש רש"י דבזרעים לא נאמר בצואתם למינהו אבל ביציאתם נאמר למינו עכ"ל, א"כ אפ"ל דאין הלכה כר"י לברך בורא מ"ד כיון דלא נצטוו מפורש ואף שעשו לכבודו וצמחו כל מין בפ"ע אבל גדול המצווה ועושה, ועיקר לשון בריאה ג"כ לא שייך רק על מאמר וציווי וכמ"ש במס' אבות בי' מאמרות נברא העולם ומשום דלא נצטוו מפורש שיהא כל מין בפ"ע לכן לא שייך לאמר ולברך בורא מיני, אבל במצות שבתורה שעל כל מצוה נצטוו ישראל בפ"ע מהראוי לברך על כל אחד ואחד בפ"ע ושפיר למדו מברוך ה' יום יום שכמו שעל כל יום תן לו מעין ברכותיו [משום שבריאת כל יום היתה ציווי ואמירה בפ"ע מפיו של הבורא ב"ה והבדלה היתה ניכר ע"י הלילה] ה"נ כל מצוה תן לו מ"ב שכמו שהציווי היה על כל מצוה ציווי אחרת כן מהראוי להיות ברכה אחרת ושפיר פסק שם כר"י, לברך על כל מצוה בפ"ע:
וממילא אתי שפיר מאי דמשמע להלכה לכאורה (ממאי דהשמיט דין זה ברמב"ם פ"א מה' כלאים אפ"ל דס"ל דא"מ ולא פסקו משום דסלקי בתיקו) בי"ד סי' רצ"ה דאינו מחייב בהרכיב שני דשאים זעג"ז, וקצת קשה הלא בחולין דף ס') הנ"ל, היא בעי' דלא איפשטא דסלקו בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא, אלא כמו שביארתי מטעם הנ"ל דל"ש לאמר בעשבים שכל מין ברי' בפ"ע בלא ציווי לחייב הרכבתן, ע"כ שפיר אפ"ל דא"מ בהרכיבן): גמרא ד"א אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע, הנ"ל ע"ד שהביא בט"ז י"ד סי' א' סק"ו והיה אם שכח תשכח אם התחלת לשכוח סופך שתשכח הכל, וזהו כונת' במ"ש אם יפנה לבבך שוב לא תשמע. ופנוי הלב הוא ע"י שלא קים בעמוד וחוזר תמיד ומתוך כך התחיל לשכוח, וכן לעומת זה אם התחלת לשמוע ולהשתדל בע"ו תמיד בלי היסח הדעת אף שיש הרבה מניעות סופך שתשמע הכל ויסורו כל המניעות וסוף המקרא מוכיח כי אני ה' רופאך ר"ל מכל חולי ומניעה, ובד"א אפרש מאי דמקשי בסנהדרין דף ק"א ע"א) ע"ז הפסוק מאחר שלא ישים רפואה למה, ושניתי בילדותי ע"פ מאמ' לעיל דף ה' ע"א) ח"א אלו הן יסורין של אהבה שאין בהם בטול תורה וח"א שאין בהם בטול תפלה וזהו אם שמוע תשמע בקולו לא מיבעי יסורים שאינן של אהבה אשר יוכל להיות בטול תו"ת כמו יסורים הקשים הדומים ליסורים של מצרים לא אשים עליך כלל, ואפי' מיסורים של אהבה שאין בהם בטול תו"ת רק בכדי שיזכה ע"י לשכר הגנוז גם באלה אני רופאך תומ"י וכן אפ"ל ב"ה, שתי' הגמרא שם כן ודוק ואכמ"ל: