אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף לו:
תוס' ד"ה ברטיבתא וכו' ועל צוקר"ו מברכין עלי' בפה"ע כי יערי וגם דבשי זה צוקר"ו עכ"ל, וכתב הרמב"ם (בפ"ח ה"ה) מה' ברכות, קנים מתוקים שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפה וידמה למלח כל הגאונים אומרים שמברכין עליהם בפה"א ומקצת אמרו בפה"ע וכן אמרו שהמוצץ אותם קנים מברך בפה"א ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל שלא יהא דבש אלו הקנים שנשתנה ע"י האור גדול מדבש תמרים שלא נשתנה ע"י האור ומברכין עליו שהכל עכ"ל הר"מ, וכתב ע"ז הטוא"ח (סי' ר"ב) וז"ל שיש להשיב על דבריו שאינו דומה לדבש תמרים שהתמרים הם פרי ונוטען אדעתא לאוכלא הלכך כשנשתנה נשתנה ברכתן מידי דהוי אכל פרי שמברכין על משקה היוצא מהן שהנ"ב חוץ מיין ושמן אבל אלו הקנים שאינן ראוין לאכילה ועיקר נטיעתן על דעת הדבש ודאי זהו פרין ומברכין עליו בפה"ע, והגאון בעל אור הנעלם השווה דעת כל גדולי הפוסקים, דבקני צוקר גמור דהוא עיקר הפרי דמעיקרא נטעוה משום כך, בזה, כ"ע מודים דבפה"ע, צריך לברך ע"ש. ואף שהב"י כתב על הטור שדברי טעם הן בכ"ז כתב בכ"מ, שאלו היו קנים הללו נמצאים בארצות הטור לא היה טוען כך שבמקום שנמצאים מוכרים לאלפים ולרבבות למצוץ אותן והרי המים הללו כשאר מי פירות עכ"ד האל"ב, ע"כ מבואר כיון דמחלוקת הפוסקים היא אין לנו אלא דברי הרב ב"י שפסק לברך שהכל משום דעל כולם אם בירך שהכל יצא (ועל גריצענע גראייפון יש ג"כ שקלי וטריא בין הגאונים, ונראה דצריך לברך שהכל מטעם הנ"ל) וכבר כ' הרע"ב ומיהו לכתחלה אין לאכול שום פרי אם א"י תחלה שיברך עליו ברכה הראוי', וזה שכ' להכריע לברך שהכל, דוקא בדבר שיש ס' בין רבותינו הגאונים: