אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף לד:
קידה על אפים כריעה על ברכים השתחואה פישוט ידים ורגלים, משום דאחר התפלה צריך נפילת אפים לזאת הביא לה הכא, ואח"כ מביא אר"ח ברי' דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דמצלי אצלויי, משום דאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ יודע בעצמו שהוא נענה כיהושע, רק מטה פניו מעט, כדאיתא ברמב"ם פ"ה מה"ת דין י"ד, וברמב"ם פ"ו מה' עכו"ם ה"ו פירש הכ"מ בהא דמגילה (דכ"ג) אביי ורבא מצלי אצלויי ולא נופלין על פניהן מפני הרצפה, וכן פי' התוס' והרא"ש בשם רבינו ה"ג ע"ש, וברמב"ם ה' תפלה פ"ה הי"ד כ' הכ"מ שהרמב"ם ז"ל סובר כיון דמייתי הגמרא להא דאביי ורבא מצלי אצלויי בתר הא דאמר ר"א אין אדם חשוב רשאי לפול ובתר הא דתניא השתחואה זה פשוט ידים ורגל' אית לן למימר דאתרווייהו קאי כו' ע"ש:
הרמב"ם פוסק בפ"ו מה' ע"ז ה' ל"ח כל המשתחוה לש"ש על אבנים מפוצלות בלי פשוט ידים ורגלים אינו לוקה אלא מכין אותו מ"מ, ונדחקו בזה כל המפורשים הכ"מ והל"מ במקומו למה פסק כשינוי קמא דמגילה (דכ"ב ע"ב) וכסברת התוס' שם בד"ה ואיבעית אימא וכו' ע"ש, ועי' באל"ב שתי' דכשינוי קמא מסקינן שם דשני לבסוף אדם חשיב שאני והכי פירוש הגמרא ואבע"א כו' ע"ש ולכאורה אפ"ל לפי מה שפסק רש"י בחולין (ד"נ ע"א) סוף ד"ה כי פליגי, וכלישנא קמא ולחומרא דכל היכי דאיכא תרי לישני בגמרא אי מידי דאורייתא זיל לחומרא ע"ש, וה"נ הוא איסור דאורייתא דאבן משכית ל"ת בארצכם, לכן פסק כשינוי קמא, וע"ע בע"ז (ד"ז א') תוס' ד"ה בש"ת ועוד דגזרינן עליו בלי פישוט י"ו משום דלמא אתי למיעבד בפישוט ידים ורגלים ע"כ שפיר פסק דלוקין מ"מ:
סליק פרק אין עומדין, אחל בעזה"י פרק כיצד מברכין: