אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף לג.
ר"א אמר בהודאה י"ל בטעם מאי שייכות אתה חוננתנו להודאה משום חי חי הוא יודך היינו הצדיקים שנקראים חיים בהרגשה לזאת נותנין לב שראוי להודות לשמו הגדול ולא המתים אלו הרשעים שבחיהם קרוים מתים בלא הרגשה, שאין מתבוננים להכיר בגדולותיו וחסדיו של הבורא ב"ה הללויה לכן שפיר שייכות ההבדלה אתה חוננתנו למדע תורתיך, שע"י התורה מכירים גדולותיו של הבורא ביותר, להודאה, שמתוך שחננו בשכל לזאת מודה ומשבח ליוצרו אשר בראו מאין ליש, וממשיך חסדיו עליו, ולפי"ז הא דאיתא בירושלמי פ"ג ה"א בסוכה, דלולב היבש פסול ע"ש לא המתים יהלל יה וכ' הרידב"ז שהוא דלא כש"ס דילן דפסול דיבש הוא משום הדר, ולפי"ד הכל א' הוא דכמו שאדם צריך שירגיש בחסדי ה' כך הדבר שמקיים בו המצוה צריך שיהא מן המובחר בהידור מצוה שהיא מראה על הרגשה וד"ל: