אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף כט:
תוס' סוד"ה טעה וה"ה לכל דבר שמחזירין אותו אי הדר שמע לו משלוחא דצבורא מראש ועד סוף נפיק, והרר"מ פסק דוקא שכח להזכיר של ר"ח אבל שכח ברכה שלמה מחזירין אותו, ואינו יוצא בשמיעתו מש"ץ עכ"ל, והב"י בסי' קכ"ד פסק כיון דכל הפוסקים סתמו דבריהם מסתמא לא חששו ע"ז, וכ"ה בא"ח סימן הנזכר כל דבר שצריך לחזור בשבילו יכוין דעתו וישמע מש"ץ כל י"ח ברכות כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח, ופוסע ג"פ לאחריו ע"ש, ואפ"ל דדוקא על שאר דבר כגון בשכח ברכה שלימה אז צריך לחזור לאחוריו אבל בשכח יעלה ויבא א"צ לחזור לאחוריו מדלא הזכירו בה"ג ותוס', ודברי המחבר שכ' בסי' הנזכר ס"י מי ששכח ולא אמר י"ו או בכל דבר יכוין דעתו וישמע מש"ץ כו' אפ"ל שיכוין דעתו קאי על אם שכח י"ו, ופוסע ג"פ קאי על שאר דבר שצריך לחזור בשבילו כגון שדלג ברכה שלימה:
המהלך במקום גדודי חיה ולסטים מת מתפלל תפלה קצרה כו' אחרים אומרים צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה"א שתתן לכא"ו כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה בא"י ש"ת, אמר רב הונא הלכה כאחרים, א"ל אליהו לר"י לא תרתח ולא תחטי לא תרוי ולא תחטי וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי המלך בקונך אר"י אר"ח זו תפלת הדרך, והק' באל"ב מאי שייכות מאמ' אליהו להא דהלכה כאחרים, ולי לכאורה לק"מ, משום דרוצה לאמר המלך בקונך דהיינו תפלת הדרך, ועוד דע"י הכעס ורבוי אכילה עלול האדם לידי כל עבירות, ומשום שכל הדרכים בחזקת סכנה שאדם נבדק אז, ע"כ צריך לזהר, יותר באלו, ואכמ"ל: