אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף יט.
בכ"ד מקומות מנדין על כ' הרב, והק' הר"ן במקום שנהגו דכאן משמע דמאן דעבר אדרבנן משמתינן לו וכדאיתא בהרי"ף, ובפ' כירה (ד"מ) דהא בישל בחמי טברי' לוקה מדרבנן מ"מ, ובדוכתי טובא נמי אמרי' הכי אלמא מלקי לקי ושמותי לא משמתינן לי' ועשה הר"ן נ"מ דבמילתא דעיקרו מדרבנן דכי עקר לו עקר לכולי מצותא כגון האי דברכות את מי נידו את אלעזר ב"ח שפקפק בנ"י, אבל בדבר שעיקרו מדאורייתא והוא עובר על מה שאסרו בו חכמים לוקין אותו מ"מ, והק' בסאל"ב מחולין (קט"ז ע"א) דלוי איקלע לבי יוסף רישבא קריבו רישא דטווסא, בחלבא לא אכל כי אתא לקמי' דר' אמי א"ל אמאי לא תשמתינהו, א"ל אתרא דריב"ב הוא ואמינא דלמא דריש להו כר"י הגלילי דבשר עוף בחלב מותר אלמא דאי לאו דאתרא דריב"ב הוי, הוי משמתינן לו אעפ"י דבשר וחלב עיקרו מה"ת אלא דבבשר עוף בחלב הוא מדרבנן וצריכין למיחוש משום סרך דלמא אתי למיכל, ולא שייך כ"כ החשש דלמא אתי לזלזולי ולדברי הר"ן אין לו דין נדוי כלל ותירץ קושית הר"ן (וגם קושיתו מחולין) דדברים הללו וכיוצא בהן נמסרין לב"ד לפי הנראה בעיניהם הכל לפי מה שהעבריין אדם, אם הוא נכבד בערך למדן מימנו אנגידא ולא מימנו אשמתא, ואי אינש זילא הוא מבזין אותו בשמתא, ול"נ לכאורה דבזיון דנגידא ק' יותר לאדם נכבד ע"כ אין מבזין אותו בזה"ז בנגידא וכפיה"נ אפ"ל דבדבר שצריך חיזוק נותנין לו החמורה ולזאת בבשר וחלב אף שעקרו מה"ת בכ"ז צריכין חיזוק אחרי שרי"ה ס"ל דמותר וכן בנט"י צריך חיזוק אבל בבשול שבת דחמירא לאינשי וא"צ חיזוק לוקין מכת מרדות ותו לא, וכמאמ' בביצה (ד"ב ע"ב) שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה סתם לן כר"ש דמיקל יו"ט דקיל ואתי לזלזולי בו סתם לן כר"י דמחמיר ועוד בכ"ד שמתרץ בש"ס כדומה לזה אף כן כאן, ומה שהק' על סתירת הרמב"ם דבה' ת"ת פ"ו הי"ד חשיב המבזה שליח ב"ד בכלל הדברים שחייבין נדוי, ובה' סנהדרין פכ"ה ה"ו כתב דהמצער שליח ב"ד יש לב"ד להכותו מ"מ, נלפע"ד דאם ביזה לו לבדו ולא מטעם משלחיו וכמו שהביא הכ"מ מהר"ן דאפילו מבזה אותו בפני אחרים ומביישו בכ"ז יש רשות לב"ד רק להכותו אבל לא לנדותו, אבל אם ביזה למשלחיו וכמו שהביא הכ"מ מקור הדין מקידושין (ד"ע ע"א) מר' יהודא בר יחזקאל שקרא אותו בר שויסקל, דשמתי' ע"ז, א"כ הרמב"ם בה' ת"ת מיירי שביזה למשלחיו ע"כ כ' דחייב נדוי ובה' סנהדרין שפסק רק מ"מ מיירי שבזה לשליח לבדו וכ"מ הלשון המצער שליח ב"ד אבל לא ביזה למשלחיו ע"כ אין לו דין נדוי: