אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף ט.
ואלו אכילת פסחים לא קתני ורמינהו הרמב"ם כתב סוף פ"ח מהלכות ק"פ וכבר בארנו בכמה מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה עכ"ל, ובפ"י מחו"מ פסק הרמב"ם שזמן אכילת מצה כל הלילה, והק' בצל"ח למה באכילת פסח עשו סייג ובאכילת מצה לא עשו סייג והנה י"ל הואיל וחביבה מצוה בשעתא יהיב דעתייהו ולא פשעי באכילת מצה ובפסח אף שהיא מצוה בשעתא מ"מ הואיל וגזרו בשאר קדשים אף פסח בכלל, א"נ מפני שחמור אסור כרת לגזור ולהיות חושש אף במצוה בשעתה (ואף שלהרמב"ם עשו סייג בה"ח ואברים אף דליכא כרת מ"מ שם ל"ש חביבה מצוה בשעתה) א"נ באכילת מצה הואיל ויצא בכזית א' לא חששו לפשיעה, משא"כ אכילת פסח חששו שמא יבא לידי נותר שאף אם יאכל בלילה אם לא יאכל כולו עובר על בל תותירו, ועוד דבאכילת מצה אין כאן רק שיבטל מ"ע לכן לא חששו לעשות סייג משא"כ בה"ח לאכילת קדשים עובר בלאו דלא תותירו ובלא ילין, ובק"ש עשו סייג משום שהוא קבלת מ"ש עכ"ל, וענ"ל בפשיטות, דבאכילת מצה משום דעיקר קביעותא אמצה וזהו תחילת אכילה שאדם קובע א"ע ארפתא היינו בשעה שמסיב על שלחנו לא חששו חכמים לעשות סייג, דמלתא דלא שכיחי לשכוח דבר שהוא עיקר אכילתו וקביעותו. אבל בק"פ שלא נקרא עיקר קביעות חיישינן שמא יעבור ע"כ עשו סייג כדי להרחיק מן העבירה, אכן לכמה גדולי פוסקים אכילת מצה צריכה להיות ג"כ קודם חצות ואפילו לר"ע הוא רק מדאורייתא, ומשום הרחקה מודה, כמ"ש הגר"א, עי' באו"ח סי' תע"ז: