אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף ו:
אמר ר"י בשעה שהקב"ה בא לביהכ"נ ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס, מקשים העולם הלא אמרו לעיל בדף זה ע"א דעשרה קדמה שכינה ואתיא א"כ היה צריך להמתין על עשרה ולמה כועס מיד ותי' הרשב"א דהכונה קדמה שכינה ואתיא לא שיקדם לביאתן ורק שבא עמהן מיד כשהן באין ואינו ממתין כמו דאמרי' תלתא עד דיתבי אבל בעשרה א"צ התעוררות בישוב הדעת רק דתיכף בא עמהם עכ"ל ביתר ביאור, ואפ"ל דכונ' מיד הוא כועס דהמיד קאי על הכעס. אף שבכל עונתיו דרכו של הבורא ב"ה להאריך אפו, אכן בכזה שמבטל את הרבים מעשות מצוה, כעסו מיד, ולהכי נסמך המאמר הזה להלך חשכים לא נוגה לו שדרשו על הרגיל לבוא לביהכ"נ ולא בא יום א' שהקב"ה משאיל עליו, ואם לדבר הרשות הלך ולא נוגה לו, לאמר דאחרי שאתו יש תמיד מנין קבוע דאז קדמה שכינה ואתיא וממתנת על העשירי ואם לא בא העשירי וגם חפשו ולא מצאו עשירי ע"כ כעסו מיד משום דהוי מכ"ד דברים המעכבים את התשובה וכמבואר ברמב"ם ה' תשובה (פ"ד ה"א) דקחשיב בא' מכ"ד דברים, המעכב את הרבים מעשות מצוה, וכן אמרו בקידושין (ד"מ ע"א) אין מקיפין בחילול השם, דהיכי דבני אדם באים ע"י לעשות רע, או להתבטל ממצוה נפרעין מיד. וא"כ אפ"ל בלשון קדמה כפשוטו וכ"מ ברש"י לעיל עמוד א' ד"ה קדמה, קודם שיהיו כל עשרה עכ"ל וא"ש. כמו שפירשתי לתרץ דברי רש"י ז"ל: